לגשור גשרים במוזיקה – הנוער המוסיקלי הערבי-יהודי

סדרת קונצרטים של תזמורת הנוער המוזיקלי הערבי-יהודי מציגה מוזיקה אחרת ומרתקת. בגיבוי של "הנוער המוזיקלי" נפגשים כאן כבר במשל כמה שנים צעירים (בגיל תיכון וקצת יותר עם נגן מבוגר בודד או שניים) בהדרכתו של המנצח והמלחין, בן נצרת ויסאם ג`ובראן שלמעשה מייצר את המוזיקה להרכב. הכל נכתב מחדש לצירוף של כלי נגינה מערביים ומזרחיים יחד.

המוזיקה בקונצרטים של ההרכב נשמעת מוכרת מאוד, אבל שונה, ומה בעצם אנחנו מחפשים במופע חי אם לא לגלות את  המוכר בדרך קצת אחרת.  ויסאם ג`ובראן מלביש יצירות כמו הנעימה "המצרית" שכתב ורדי ב"אאידה", הבלדה המוכרת של פאול בן חיים ויצירות של שומן ושל שופן בצבעי המזרח. תהליך זה עובר גם על שירו הנודע של מתתיהו שלם "שיבולת בשדה" ( שיר שגם קסם למעבדים של ההרכב היהודי הערבי הבוגר שש בש). מה שלא נאמר עד כאן והוא די מובן מאליו שהתזמורת מנגנת גם תבניות מוזיקליות ערביות מובהקות כמו "לונגה אחמדייה" שמוצאה מלבנון, "סמעֶה" ועוד.

הקסם של השילוב המערבי-ערבי עובד , ולנוכח האיכות שמפיק גו`בראן מנגניו, אתה נוטה, ובצדק, לשכוח שמדובר גם במעבדה אנושית מקומית שמראה כיצד ניתן לגשור גשרים במוזיקה . זה נשמע כל כך קלישאי, אבל כשיושבים באולם והקהל הוא פעם ערבי ופעם יהודי וההנאה היא מן הדקויות שמחברות מוזיקלית בין התרבויות, נוטים לשכוח שזה לא כל כך מובן מאליו.

"מחזה דניאל" - לנער שני סוגי אבק

העלאת "מחזה דניאל" היא  הזדמנות יוצאת דופן לראות את מה שנחשב לאחת מיצירות הבמה המוזיקלית הראשונות. סיפור דרמטי שנכתב והוצג בכנסיות בשלהי המאה השתים-עשרה, שמועלה  בימים אלה על ידי מירנה הרצוג, אנסמבל "פניקס" ואורחים.

 תופעת "מחזה דניאל" מעוררת עניין רב מכל זווית אפשרית. ראשית זהו סיפור דרמטי משובח. דניאל המקראי הוא  נביא או מפענח החלומות, מעין פרשן פוליטי דאז, שידע לקרוא את הכתובת על הקיר (והכוונה לכתובת אמיתית שהופיעה על קירות ארמונות של מלך בבל). לאחר שדברים שאמר לא מצאו חן בעיני השליט מצא את עצמו דניאל  יום אחד בגוב אריות, אלא שכוחו ואמונתו בצדקת דבריו הגנו עליו מפני האריות.

בנוסף לכך "מחזה דניאל" הוא גם מסמך נדיר  - הוא מהווה למעשה עדות יחידה לתופעה תרבותית שנעלמה - מחזות מוסר. בימי הביניים הכנסייה הרחיקה מתוכה יסודות "ארטיסטיים" שהיה בהם משום הסחת הדעת מעיקרי האמונה. גם יסודות של שעשוע לא היו לרוחם של אבות הכנסייה (ההתרחקות מן המשעשע שמשה אחד הבסיסים לרומן ואחר כך לסרט "שם הוורד" של אומברטו אקו). שלטונות הדת אפשרו לדרמה לחדור אל הקודש, רק כאשר הדרמה שירתה את הצורך בשיווק הרעיון האמוני, או קידום מכירות לאמונה בישו.  "מחזה דניאל" והסיפור על  המאמין שאמונתו מגנה עליו מפני אריות טורפים היה חזק דיו כדי שיקבל היתר להיות מוצג מהכנסייה. יתרה מכך – המחזה התנהל בשתי לשונות - לטינית ובצרפתית. הלטינית שימשה כזכור כשפת הכנסייה,  והיתר להתשמש בשפת המקום  , הרפתית, נבע מאותם טעמים של שיווק הרעיון האמוני.

הוסיפו לכל אלה את  העובדה שזהו תיעוד יחיד של מעין מחזה מוזיקלי שחובר כשלוש מאות שנה לפני מה שאנו מכנים "האופרה הראשונה" והרי לכם מאגר בלתי נדלה ליוצר בעל השראה.

זו מתגלה בדמותה של מירנה הרצוג, מוזיקאית ישראלית פעילה בתחום המוזיקה העתיקה. הרצוג, שהגיעה לישראל מברזיל לפני כעשור, מגלגלת את רעיון הפקת "מחזה דניאל" כבר זמן רב, מאז שראתה הפקה של היצירה בברזיל לפני שנים רבות. בינתיים נתנה לקהל בישראל רגעים רבים של נחת מוזיקלית בין היתר בחיבור נדיר ומרגש שעשתה בין כלי הנגינה המשוחזרים למוזיקה הברזילאית של דוריוואל קאימי ועוד מטעמים. היא ידעה לנער שני סוגי אבק מן המוזיקה העתיקה – את האבק ההיסטורי ואת האבק  של שומרי החומות, דרך שבדרך כלל מנסיכה על צופיה ומאזיניה מנות גדושות של פיהוקים ושעמום.

המשימה אינה פשוטה כלל וכלל. הרצוג הלכה אל המקור שנכתב בכתב יד שאינו דומה כלל לכתב התווים המודרני, וערכה לכתבי היד נוסח חדש שקל לנגנים ולזמרים להתמודד עמו. ביצירה גם אין התייחסות לתפקידי הכלים  והיה עליה לבחור בכלים העתיקים ובכוונון המיוחד שמעניק למוזיקה גוון חדש ובלתי מוכר גם כאן היו תהליכי בחירה של מתי מנגנים באיזה כלי מן הכלים העתיקים ומה מתאים למה  ולשיקולים הדרמטיים יש משקל רב. דמויות שונות מקבלות צבעי צלילים שונים. הרצוג, מוזיקולוגית ונגנית ויולה, ששולטת היטב בלטינית (בית הספר) וצרפתית (מאימא ומסבא וסבתא) העבירה את התפקיד המספר לעברית ולכאן גויס הקריין בני הנדל. אחרי המוזיקה ישנה כמובן   הדרמה ועליה מופקד הבמאי ניב הופמן שותפה של הרצוג לעבודה. מחקר של שנים יישומו הגיע בימים אלה למטרה -  הפקה דרמטית שהיא אירוע יוצא דופן לכל חובבי הדרמה המוזיקלית למיניה.

פנינה של אופרונת

אמש יצאה לדרך הפקה אופראית קטנה ומבריקה של אנסמבל "בארוקדה". שפע השלל  שנוחת עלינו בשנת פולין ישראל (שנה שבה אנו כבר מוצפים בנציגים של האמנות הפולנית למיניה), הרוויח האנסמבל הצעיר זמר מעולה מארק ז`פקה ועל כך נרחיב מייד.

הבארוקדה מעלה בביצוע אינטימי את "המשרתת הגבירה" אופרה קטנה או אינטרמצו של פרגולזי - סיפור קצר על משרתת שמשתלטת על המעסיק שלה סיועו של משרת והופכת בעורמתה לרעייתו. לסיפורון הקצרצר הזה הוסיפו חברי הבארוקדה, שתי יצירות:  קונצ`רטו למנדולינה  של פרגולזי, בנגינה מבריקה של יעקב ראובן, המשמש כפתיח לאופרה ודיוורטימנטו של היידן המשמש כנגינת ביניים בפתח התמונה השנייה. שתי תוספות מסוג שהיה מאוד מקובל בשעתו.

לעצם האופרה. הילה בג`יו ומארק זפקה חוגגים לאורך כל היצירה והחגיגיות נדבקת בקלות אלינו המאזינים. עושר קולי ויסודות משחקיים לא מעטים מאפשרים לשניים להתמודד בקללות עם חומר מוזיקלי שלעתים עשויהיה ליפול למחוזות השיממון, אבל לא.

המוזיקה זורמת והדרמה הצפויה מראש נשארת קסומה ומבריקה. נגינה מוקפדת ותוססת של חברי האנסמבל והגשה מעולה של הסולנים הופכת את האופרונת של פרגלוזי לפנינה. לשניים מצטרף השחקן יהודה ליזרוביץ` שבעזרת המונולוגים שחיברה עבורו רחל עזוז בעברית מחורזת (מעט יותר מדי), מקשר היטב בין התמונות השונות ומגחיך את מעמד האופרה-בופה לממדיה הנכונים.

"המשרתת הגבירה" מעניקה  ערב של בידור קליל, איכותי  ומעולה.