"לרדוף סוכני תיאטרון במשרד מלוכלך/ מבטיחים מהלב וצובטים בירכיים/ אין לה ספקות ולא אכפת לה כל כך / לא ממילים וגם לא מעיניים// היא רוקדת ושרה אותו שיר כל ערב בבאר/ ואיתה בשורה יש עוד שתי אנגליות/ להרוויח מעט ולשמור את השטר האחד/ שנשאר לה ממה שעולה לה לחיות" ("טניה", בעקבות "מסע אל קצה הלילה" מאת לואי פרדינן סלין, מילים ולחן: איה כורם)
 
באלבום החדש והשני שלה, "שפה זרה" תוכלו למצוא גם את איה כורם שאתם מכירים מהאלבום הקודם, זו שכותבת שירים פשוטים שנשענים על מסורת מוזיקלית ששואבת מהעבר,  בהפקה (אורי זך אחראי על רוב העיבודים) ששמה דגש על השיר ועל השירה ופחות על ההליכה עם הזמן. אבל תמצאו שם גם את המקומות שאליהם כורם  מתפתחת, הצבועים בצבעים יותר אקוסטיים, עם רגעים שנוגעים בפולק ולפעמים אפילו בקברט (כמו ב"טניה" המצוטט למשל).
 
"ידעתי מה אני רוצה" 
  
"היום יש עיסוק בלתי פוסק במסביב", מגיבה כורם (28) לשאלת ההתרפקות על העבר המוזיקלי. "אפילו אם אנחנו לא מדברים על המסביב השטחי כביכול, אלא על המסביב של ההפקה המוזיקלית. המון מדברים בארץ על זה שאין הפקות מוזיקליות מעוררות השראה, ואני מוכרחה להגיד שמאז שאני זוכרת את עצמי, מה שמעניין אותי בשירים זה הטקסטים והלחנים שלהם, ולשם אני תמיד נשאבת. זה אדיר אם יש גם עיבוד מעולה עם הפקה שלא שמעת כמוה אף פעם, אבל אם אין שם מהות אני לא אשמע את זה עוד פעם. וכשאני מסתכלת על האנשים שמשפיעים עלי, אלה שאני מסתכלת עליהם מלמטה למעלה, אז אלה האנשים שמתעסקים בעניין עצמו. תמיד שוכחים שמפיקים מוזיקלית שירים, ובשביל להפיק מוזיקלית צריך שיר, אז אני מוצאת את זה יותר במוזיקה של פעם מאשר בזו של היום, נכון. היום גם מאוד מפותח העניין הזה של פופ קליל שאין מאחוריו שום דבר, שהוא רדוד לחלוטין ושטחי לחלוטין ולא מתנצל, ואין לי בעיה עם זה, זה רק אומר שיש פחות מקום לדברים אחרים".
 
במה שונה האלבום הזה מקודמו מבחינתך?
 
"זה אלבום שאני מרגישה שאני עשיתי, אמנם עם הרבה מאוד עזרה של אנשים אחרים, אבל הוא ממש שלי. ידעתי מה אני רוצה ומי אני רוצה שיעזור לי, ולאן אני רוצה לקחת את זה. רציתי לעשות תקליט אקוסטי, גם בגלל השירים שבחרנו לתקליט אבל גם בגלל שרציתי שיהיה שונה באווירה שלו מהתקליט הקודם. הייתי מעורבת בכל פרט ופרט בתהליך, גם בדברים שהייתי מעורבת בהם פחות בתקליט הקודם, וגם בדברים כמו העטיפה, הקליפים, עיבודי המיתרים, כל דבר. כל מיני דברים שלא שהם לא עניינו אותי בתקליט הקודם, אלא פשוט נתתי לאנשים שאני מעריכה לעשות את העבודה ולא התערבתי, ופה הייתי הרבה יותר קונטרול פריק, פשוט בגלל שהרגשתי יותר בטוחה באינסטינקטים שלי, בעצמי, בתחושות שלי, במה שאני רוצה".
 
גם באלבום הזה וגם בקודם יש המון כמיהה לאהבה לא ממומשת, או כאב על אהבה שלא מצליחה. עד כמה המציאות נכנסת לכתיבה ומזינה את השירים?
 
"באלבום הזה זה מכל דבר ומכל מקום בערך, כי יש שם גם שירים עלי אבל גם שירים שכתבתי כי קראתי איזה ספר, או מסתם סיפור שהמצאתי, אני יכולה לקבל השראה מכל דבר ממש, ואני שמחה שזה ככה, כי לכתוב רק על עצמי היה משעמם אותי באיזשהו שלב. כמה כבר יש לי לספר, ילדה טובה שגרה בתל-אביב. איפה שהוא זה נגמר". 

את באמת ילדה כל כך טובה?
 
"כן".
 
אני לא כל כך מאמינה לך
 
"כל השאלות וכל סוגי המרד השונים והמשונים, כולם כבר מאחורי. והיו לי את התקופות שעשיתי בלגן ושהייתי רעה ושהייתי עושה מה שבא לי, וזהו, זה עבר".
 
ואין געגועים לתקופות האלה לפעמים?
 
"כשמתגעגעים אז הולכים ומחפשים קצת צרות, אבל זה מאחורי. כל הדבר האלה קשורים יותר לאנשים שמחפשים את המקום שלהם, ואני, נראה לי שמצאתי. אני לא יכולה לעשות עכשיו דברים רעים, כבר עשיתי אותם, זה קצת חסר טעם. אני לא צריכה תשומת לב, כבר קיבלתי אותה, ואני לא צריכה להוכיח משהו לעצמי, כבר הוכחתי". 
  
המגירה הלא נכונה
 
"וכולם נחמדים כאן, אומרים לך מילים/ התרגלת שיש מי שאומר/ כמה שאת מוכשרת ושאת גדולה, שהשיר החדש מצמרר/ ואיזה יופי שהולך לך, ככה בקלות/ אבל את לא תשימי לב, זה יגמר/ ואז מישהו יאמר שהזמן שלך עבר/ ועכשיו תני למישהו אחר" ("אל תאמיני", נכתב בהשראת Stars של ג`ניס איאן, מילים ולחן: איה כורם)
 
טקסט כמו "אל תאמיני" מעביר תחושת בלבול מאוד גדולה שיצרה אצלך ההצלחה המאוד מהירה שלך באלבום הקודם. עד כמה באמת מעסיקות אותך השאלות האלה?
 
"אני חושבת שהשיר הזה הוא מבחינתי איזשהו סיכום ביני לבין עצמי של תקופה באמת קצת מבלבלת ומבולבלת, אבל אני שמחה להגיד שהיא נגמרה. כי בהתחלה זה באמת מאוד מבלבל, ועכשיו אני יכולה להסתכל על עצמי, על החיים שלי, ועל מה שאני רוצה, והכל די ברור לי. אז השיר הזה שם, ואני שמחה שהוא שם, מפריד בין מה שהיה למה שיש".
 
כמו תמיד האשם הוא בחוסר הפרופורציה ביחס שקיבלו אותם יוצאי רימון מצליחים, יחס שהוביל להעצמת יתר ולאחריה לביקורתיות יתר, שלא לדבר על ההכללה הדי מטופשת ששמה את כל אותם שמות תחת אותה כותרת ("תופעת המסיקות"), שכבר מזמן היה נדמה לי שעושה עוול לא קטן לכורם. וכשהיא שרה, אפשר לשמוע גם בקול שלה את הפגיעות שעלולה להקשות עליה להתמודד עם עשרות המילים הנשפכות, לטוב ולרע.
 
"אין לי מה להתעסק בכל הנושא הזה של המגירה הלא נכונה שהכניסו אותי אליה", היא אומרת. "אני יכולה רק לשבת בסבלנות ולחכות שזה יעבור ולהאמין בכל לבי שזה יעבור לבד, כי באיזשהו שלב לא יוכלו להתעלם יותר ממה שאני עושה וממה שאני אומרת, וזה לא כל כך מסתדר עם המשבצת ששמו אותי בתוכה. אם החליטו שאני מתוקה וחמודה וכותבת שירי אהבה יפים ומתוקים, באיזשהו שלב תהיה איזושהי סתירה בין זה לבין העובדות. קצת יש כבר".
 
"ביקורת על הכתיבה היא הרבה יותר כואבת"
 
ואיך את מרגישה מול ביקורות?
 
"בתקליט הזה אני מודה שזה יותר כואב, כי באמת אני ממש מרגישה שזה הכל אני. כל האשמה וכל הטענות שמישהו יכול להמציא, זה אני. זה לא המפיק המוזיקלי, זה לא כלום. אני זה הכל. ויש המון ביקורות שהן טובות ומקסימות ונורא כיף לקרוא אותן, אבל יש גם ביקורות מזעזעות. כשאני קוראת ביקורת רעה אני שמה בצד את כל מה שלא מתייחס לכתיבה שלי ושוכחת ממנו, וכל מה שכן מתייחס לכתיבה שלי, בסופו של דבר אני לוקחת אותו ללב, כי זה לא ביקורת על איך שאני נראית או על מה שבחרתי לעשות, אלא על הכישרון הבסיסי ביותר, ועל העובדה שאני חושבת שאני עושה משהו טוב ואנשים אחרים באים ואומרים שהוא לא טוב, שאני חיה בסרט ושאני לא טובה ולא מוכשרת. וגם אם אחרי יומיים שלושה אני יוצאת מזה ומבינה שזה קשקוש וממשיכה לעבוד, זה מחלחל פנימה, אין מה לעשות. ככה אני מתייחסת רק לביקורת על הכתיבה שלי. אם מישהו כותב שאני כותבת לא טוב אני מוכרחה לקחת את זה ללב. שיגידו שאני שרה מחורבן, שאני מכוערת, שההפקה המוזיקלית מזעזעת, אין לי בעיה. זה לא כיף לשמוע, אבל אני אשרוד את זה. אבל כל ביקורת על הכתיבה היא הרבה יותר כואבת".
 
ב- 10 באפריל תקיים כורם את המופע הראשון בעקבות האלבום בצוותא תל אביב, ולאחר מכן תמשיך להופעות ברחבי הארץ.
 
"קסם אמיתי החבר`ה האלה. חמישה נגנים, בס, תופים, גיטרה, קלידים וצ`לו, והולך להיות היסטרי. אם ההופעה של התקליט הקודם הייתה בהתחלה אחד לאחד התקליט, ואחר כך הפכנו את זה למופע יותר אקוסטי, כאן מעכשיו בחרתי להשקיע המון המון המון תשומת לב בהופעה, וגם העיבודים שהם משהו אחד בתקליט מקבלים בהופעה משהו שיותר מתאים להופעה, ואני ממש שמה על זה את כל יהבי כי אני מרגישה שיש כאן איזשהו שינוי שנעשה בין התקליט הראשון לשני, וחשוב לי שהקהל שלי יהיה חלק מזה, ואני יודעת שמי שלא יתחבר לזה דרך הרדיו או דרך הדיסק יוכל להתחבר דרך ההופעה".
 
איה כורם, "שפה זרה", עננה/ הד ארצי.
 
איה כורם תופיע ביום חמישי, ה- 10 באפריל ב- 21:00 בצוותא תל-אביב.