אכזבה

נהמות של אכזבה ואמירות נרגנות ונרגזות כנגד חבר השופטים ליוו את הודעתו המפתיעה של אריה ורדי, יו"ר חבר השופטים הבינלאומי של תחרות רובינשטיין. הוא הודיע לקהל שחבר השופטים לא מצא איש ראוי לפרס הראשון. לעומת זאת בפרס השני זכו שניים   - הישראלי רומן רבינוביץ`, ישראל והטייוואנית צ`ינג-יון הו. בפרס השלישי זכתה הפסנתרנית הגיאורגית חטיה בוניאטישווילי. 
 
אני חייב להודות שפישלתי ובפומבי. לפי תגובות הקהל בשלושת ימי התחרות האחרונים נראה, לי לפחות, שהזרמים הקהליים נוטים לחבב את הפסנתרנית מגיאורגיה. בסופו של דבר קיבלה בוניטאשווילי את הפרס השלישי. הבחירה שלה לנגן בשלב הסופי את הקונצ`רטו מס` 2 של ברהמס היא בחירה נועזת שכן יצירה זו מעידה על רצון להציג עומק ולאו דווקא וירטואוזיות. הפסנתר הברהמסי הוא שותף ביצירה סימפונית גדולה ומחליף את תפקיד הסולן בתפקיד של שותף ליצירה ולעתים גם מלווה של כלים אחרים.  תחילת הנגינה הייתה טובה ומרשימה. בהמשך מעדה ובחירתה התבררה בלא נכונה למסגרת התחרותית.
 
הקונצ`רטו מס` 3 של פרוקופייב הוא בראש ובראשונה אמצעי להפגנת ברק ושליטה של הפסנתרנים ולתוכו יש לצקת אישיות ולטעמי בליל אמש הייתה נוכחות בולטת יותר דווקא בביצועו של רבינוביץ` יותר מאשר בביצועה של הו. אבל כאמור השופטים החליטו שאין מועמד ראוי לפרס הראשון. השופטת יוכבד קפלינסקי, אמרה שאיש מן השלושה לא הפגין את הבגרות הראויה להתמודדות עם יצירה עם תזמורת והוסיפה שלנגן עם הפילהרמונית הישראלית ולא להצליח הרי שעם תזמורות אחרות המלאכה תהיה קשה עוד יותר. כאן אני לפחות חולק על דעתה.
 
שלושת הפיינליסטים אינם יוצאים חלילה בידיים ריקות. חטיה בוניטאשווילי זכתה בפרס השלישי כאמור, וכן בפרס חביבת הקהל בנגינת יצירה קאמרית, בביצוע הטוב של יצירה מאת שופן. הטאיוונית צ`ינג יון הו זכתה בפרס אהוב הקהל, ובפרס השני ורומן רבינוביץ` זכה בפרס על הנגינה הטובה ביותר של יצירה ישראלית, בפרס עידוד המתחרה הישראלי. רבינוביץ` זכה גם בפרס חשוב בנוסף לתחרות הוא פרס של ערוץ הטלוויזיה מצו שאנשיו בחרו בו ללא כל התחשבות בהחלטות חבר השופטים. הפרס הוא נגינת קונצרט בפריז שינוגן ב-38 מדינות, ללא כל ספק מקדם מכירות משמעותי לפסנתרן בראשית הדרך.       
 
הקהל רוצה מנצחים, שוחרי המוזיקה נזכרים לפעמים שמדובר בחיפוש האמן הגדול הבא, שכן התחרות בשמה המלא היא תחרות ה"מאסטר" ולא עוד תחרות פסנתר. ובהתבוננות לאחת עשרה התחרויות הקודמות, היו לא מעט מקרים שהזוכה לא היה מאסטר של ממש.
 
רבינוביץ` בשיחה מייד לאחר התחרות לא דיבר על אכזבה אלא על כיבוד החלטת השופטים. מסקנה אחת בטוחה, אולי לא כל כך מוזיקלית, היא שתחרות זו היא אירוע מתיש, מסע האלונקות הזה או מסע ההישרדות הזה משאיר אחריו פגועים בשטח. התנאים של התמודדות קצרת מועד עם תזמורת על שתי יצירות קונצרטיות אינם קלים-  חזרה אחת לכל מתמודד. אבל מדובר כאמור בתחרות לאמנים. העתיד וזה קרוב מאוד  - שכן הזוכים יוצאים למסעי הופעות בארץ ובעולם כחלק מן הזכייה – יוכיח האם גם בין השלישייה או אפילו השישייה שהגיעה לגמר ישנו אמן אחד גדול, או שמא השם הגדול הבא לא יצא דווקא מתחרות רובינשטיין.