הפקת האופרה מוורשה מלמדת איך אפשר להיות מודרני ונאמן לאמנות האופרה
טרגדיה של בחירה
במאי הקולנוע הפולני מריוש טרלינסקי התאהב יום אחד באופרה, והחל להחיות את האמנות הזאת בדרכו. ב-"מאדאם בטרפליי" האופרה הכה פופולרית של פוצ`יני, מצא טרלינסקי ממד רוחני וידע לתרגם אותו לאסתטיקה בימתית.
הדרמה של הנערה היפנית בת ה-15 שקצין צי קונה אותה לשעשוע בן חודש חורגת בעיני הבמאי מסתם סיפור רומנטי מעורר דמעות מהסוג של "כרמן", "לה בוהם" או "לה טרוויאטה" ואופרות אחרות שאיכשהו התנחלו בעורקים מבלי שנשים לב לנאמר בהן באמת. טרלינסקי קורא באופרה הזו טרגדיה של בחירה ושל פעולות קיצוניות הנגזרות ממנה. בטרפליי בוחרת להיות אמריקנית ומפנה עורף למסורת עמה ולדתה. היא ממהרת, נחפזת, ועוצמת את עיניה כנגדן – וכאשר אלה ייפקחו היא תעניש את עצמה. היא אינה מדיאה שבגידת יאזון מעבירה אותה על דעתה. היא חסה על הילד שילדה ומעניקה אותו לאמריקני שכבש אותה בכספו, חזר לארצו, שכח אותה ונשא אישה אחרת.
מאמר מעניין בתכנייה מאת מיכאל אייזנשטדט מצביע על כך שהטקסט ששרים בטרפליי והאחרים מספר לנו מלכתחילה מה נראה ומה יקרה. כולם ובטרפליי בראשם, יודעים את סוף המשחק: השארמאנט האמריקני יינעץ את הסיכה בלב הפרפר היפני. אין ספק בלבי שפוצ`יני כתב ברוח ההבנה הזאת את המוזיקה הנהדרת שלו. היא נשענת על עשר מנגינות עממיות שבחר מתוך שלל רב של מוזיקה יפנית שהושמעה לו בבית שגריר יפן באיטליה. לימים, אגב, השפעתן תגיע באמצעותו גם אל מלחין המחזמר "עלובי החיים", כפי שרבים נזכרו בסופה של המערכה השנייה של האופרה.
ההפקה, שהועלתה אמש כפתיחה חגיגית של שנת פולין בישראל ובמעמד ראש ממשלתה, דונלד טוסק, הגיעה אלינו מבית האופרה הלאומי בוורשה, שם זכתה להצלחה גדולה. ולא בכדי. תפאורה נפלאה שעוצבה ברוחו של פוצ`יני, ב"קווי מתאר" ובסמלים אסתטיים יפניים – רמזים של נוף, של מסורת תיאטרון הקבוקי, מחוות גוף ותנועות שיש להן משמעות ומלאכותיות שבעיני הבמאי "מייצגת את החיים הספונטניים הכאוטיים בצורה מסודרת". העיצוב הזה בלט מאוד בתפאורה המרשימה ובתאורה המרגשת, תמונה אחר תמונה, ובתלבושות המגוונות.
כל אלה שירתו היטב את תפיסתו של הבמאי, שבאה לידי ביטוי גם במחוות המשחק והתנועה המדודות, בדימויים הגדולים של מסורת, ובעיקר בשימוש מרתק בשלושה פנטומימאים נהדרים שהגיעו במיוחד מוורשה. הם מגלמים את משרתיה של בטרפליי. כל כניסה שלהם לבמה מחשמלת – החל מתמונת הפתיחה על רקע צלילי הפרלוד המוזיקלי הפותח, כאשר הם מתארים את הסוף הטרגי המחכה לנו, וכלה בתמונת הסיום הידוע מראש.
לצד הבימוי והעיצוב האסתטי המופתי ההפקה נהנית בעיקר מנוכחותה של הזמרת היפנית הירומי אומורה, כשחקנית וכזמרת בעלת קול צלול וחזק שמצליחה לשאת על גבה את התפקיד של בטרפליי ואת משא האופרה כולה. היא מרגשת בזמרתה באריות הגדולות, והיא נוגעת ללב בהתפכחותה מאשליותיה שלה.
לצדה בלטו זמרת המצו-סופרן הישראלית סבטלנה סנדלר ששרה ושיחקה היטב את תפקיד המשרתת הנאמנה סוזוקי; זמר הטנור מסרביה זורן טודורוביץ` שהיה פינקרטון אמריקני שרמנטי, בעיקר במערכה הראשונה, וג`ונתן סאמרס, הבריטון האנגלי ששב לכאן וחוזר ללמד אותנו, בתפקידו כקונסול האמריקאי, מהו משחק אופראי ותיאטרלי משובח.
מקהלת האופרה הישראלית ותזמורת האופרה – הסימפונית של ראשון לציון – נשמעו צלולות ומדויקות תחת שרביטו של המנצח דניאל ענבל, שידע לשמור על איזון טוב עם הזמרים ולהבליט רעיונות, תזמור ומלודיות במוזיקה של פוצ`יני, שבסופו של דבר היא זו שהפכה את היצירה הזאת לאחד מהיהלומים הבוהקים בספרות האופרה.
10/04/2008
:תאריך יצירה
|