מאקורדיון ועד אלקטרוניקה
 
על היכולות המוזיקליות המדהימות של רועי ירקוני אני בין הראשונות שיכולות להעיד, כמי שנהנתה מכמה מנגינות מופלאות שלו לטקסטים שכתבתי. לפני מספר שנים ראיינתי אותו בנוגע להרכב ת`ין ליפס, שכלל אותו, את ישי זומר ואת המשוררת קרן אלקלעי גוט, וכעת הוא נדרש שוב לראיון על  האלבום הראשון של ההרכב החדש שלו, "פאניק אנסמבל" (האלבום נושא את שם ההרכב), מעין הרחבה של אותו פרויקט עבר, לאור העובדה שגם הפעם מדובר בלחנים שלו לטקסטים באנגלית של אותה משוררת.
 
"אם מסתכלים על ההיסטוריה הרחוקה", אומר ירקוני, "אז כמו שאמרת, זאת באמת הרחבה, והרחבה מאוד משמעותית. הקשר שלי עם קרן באמת מתחיל עם ת`ין ליפס, שעבד על מוזיקה והקראה. באותה תקופה הלחנתי גם מחרוזת שירים שלה שנקראת love soup הפעם עם מלודיה ושירה.
 
"כל מיני דברים כמו הלידה של הבן שלי ודברים נוספים קרו עד שהבשילו התנאים לממש את התחלת העבודה על השירים האלה שהלחנתי, יחד עם שירים נוספים שהלחנתי על התקפי חרדה. שירים על פאניקה מתוך מגזינים אינטרנטיים בנושא  וחיפשתי זמרת שתשיר אותם. הכרתי את יעל קראוס דרך הדיסק של `פרווה חמה`, היא הייתה הזמרת שלהם. באתי לעניין אותה בחומרים, היא הייתה נורא עסוקה והתנצלה שבטח לא יהיה לה זמן וכו` וכו`, אבל הכימיה בפגישה הייתה ממש טובה, ולפני שהספקתי להגיע לאוטו היא כבר התקשרה ואמרה שהיא שמעה כמה שירים, ואפשר להבין מזה שחניתי רחוק כי זו תל-אביב... היא אמרה שהיא רוצה לעשות את זה, ומשם התחיל להתגבש ההרכב. התחלנו לבחור נגנים, עשינו הופעה ראשונה קצרה, ואז עוד הופעה ועוד אחת, ועוד תוספת של נגן ועוד אחד, והגענו לתשעה נגנים בסוף. באלבום היינו שמונה, בלי תופים, אבל בינתיים צירפנו מתופף בשם גיורי פוליטי, וזה חלק מהשינוי של הקו המוזיקלי. את מכירה אותי שאני לא יכול לקפוא על שמריי ולמחזר את ההצלחה..."
 
הצהרת הכוונות של ההרכב החדש ברורה כבר מהתו הראשון. מדובר בקברט, גם מוזיקלית וגם טקסטואלית, אוריינטלי יהודי, שגולש בצורה מופלאה לז`אנרים אחרים, ומגיע בטבעיות מאקורדיון ועד לאלקטרוניקה, שעוטפים את קולה המדהים של זמרת ההרכב, יעל קראוס, האוחזת ביכולות שירה מלוטשות ומקצועיות השייכות לזן האלטרנטיב המשובח, בדומה, כפי שהיטיב לתאר זאת מיכאל רורברגר, לזמרות 4AD.
 
שביל הזהב
 
ההרכב הכלי הלא שגרתי באלבום כולל את רועי ירקוני בפסנתר ובלפטופ, יעל קראוס בשירה, נועה גולדנסקי בכלי הקשה, גליה חי בוויולה, יהוא ירון בקונטרה בס, עומר הרשמן בגיטרות, בוריס מרצ`ינובסקי באקורדיון ודירק קונש בחצוצרה, אמנים שעובדים, מלבד חברותם באנסמבל, עם שמות כמו מתי כספי, יוני בלוך, נקמת הטרקטור, כנסיית השכל, קרן פלס, רן דנקר ואביב גדג`.
 
על פניו נשמע מוזר השילוב בין אנשים שמנגנים עם אמנים בסגנון של דנקר או פלס, לבין המוזיקה של פאניק ששייכת לעולם לגמרי אחר
 
"זה לא מוזר. אנשים רוצים להתפרנס ממוזיקה, וזה גם לא בהכרח רק פרנסה. כיף לנגן ולהופיע, בטח שעם אנשים מצליחים שיש בהם התעניינות ויש להם הרבה קהל בהופעות, ואני בטוח שיש בזה סיפוק מעבר לפן הכלכלי. הם עובדים אתם, הם גם עובדים על פרויקטים סולו משלהם, זה בעצם חבורת אנשים חסרי מנוח שעושים הרבה, ועשייה מרובה זה טוב. מתפתחים ככה ומתקדמים ולומדים. אני אישית לא רואה שום סתירה בין זה לבין החברות בפאניק".
 
עד כמה פאניק זה הרכב, בהתחשב בזה שאתה המלחין היחיד? מה כל אחד מביא איתו לעבודה המשותפת?
 
"בעבר זה היה פחות הרכב. אני מלחין את כל המוזיקה, ובעבר גם הייתי מביא את העיבודים מוכנים מהבית. לאט לאט כשהתגבשנו והכרנו יותר, ואנשים קיבלו יותר ביטחון, אז התחלנו בעבודה משותפת, ובשירים החדשים שאני מביא עכשיו אנחנו עובדים ביחד בחדר חזרות, אני מקפיד לא להכין שום דבר מראש, מקסימום לבוא עם איזה רעיון בסיסי ולבנות אותו ביחד כמו שעובדים בלהקה. אני מאוד מבסוט משיטת העבודה הזאת וגם שאר הנגנים מאוד מרוצים. נראה לי שמצאנו את שביל הזהב".
 
ושאר הנגנים לא רוצים לתרום גם הם מכישרון הכתיבה שלהם?
 
"אני לא בטוח, כי ממש לכל אחד בהרכב יש לפחות פרויקט אחד משלו, ונראה לי שאם גם בפאניק כולם יתחילו לכתוב אז לי לא יישאר מקום למה שאני רוצה לעשות. לי אין מקום אחר לבטא בו את הכתיבה שלי אלא רק בפאניק, ונראה לי שבגלל זה, בדרך הטבע, מסתדר שאני כותב. אבל אין איזה איסור מפורש שאומר שאף אחד לא יכול לכתוב, בטח לא לגבי טקסטים, שכבר עכשיו יש אחד שיעל ונועה כתבו, ויש לחנים חדשים שצריך לכתוב להם טקסטים וביקשתי מחברי הלהקה לכתוב, כך שהם יותר מעורבים בכתיבת הטקסטים, וזה גם בהחלט יכול להגיע למוזיקה עצמה". 
 
"יותר ויותר תקשורת וחיבור"

הרבה שנים נמשך כבר החיבור האמנותי בינך לבין המשוררת קרן אלקלעי-גוט. מה סוד אותו חיבור?
 
"יש משהו בטקסטים שלה שהוא על קו התפר שבין שירה לבין משהו יותר פזמונאי. חיבור שהוא די נדיר ממה שאני מכיר, וזה מאוד מתחבר לסגנון המוזיקלי שלנו, שיעל פעם הגדירה אותו יפה. היא אמרה שבקלאסי זה קל, ובקל זה קלאסי. לעומת מוזיקה קלאסית המוזיקה שלנו קלה, ולהפך. וככה גם ביחס של הכתיבה של קרן בין שירה לפזמונאות. לא חשבנו על זה בצורה מודעת אבל נראה לי שזו הסיבה שאנחנו נמשכים ככה לחומרים שלה. זה פשוט מתאים לוויז`ן שלנו. חוץ מזה שזה כמובן נורא יפה. אנחנו נורא אוהבים את מה שהיא כותבת".
 
איך קהל מתחבר להרכב הלא שגרתי שלכם?
 
"קהל מקבל אותנו די באהבה. מצטבר גרעין שהולך איתנו, ויש הרבה אנשים שבאים אחרי הופעה ומספרים שהם עברו חוויה, וזה מאוד מרגש לשמוע את הדברים האלה. יש משהו במוזיקה ובחיבור הזה בין כולם, גם מבחינת כמות הנגנים על הבמה שהיא לא שגרתית, וגם סוג המוזיקה שהוא לא שגרתי, שלפחות את חלק מהקהל הוא מאוד תופס. הוא נותן חוויה שונה. גם הנושאים, פאניקה, מערכות יחסים ואובססיה, כל הנושאים שאנחנו מדברים עליהם, עושים משהו לקהל, ואנחנו שומעים פידבקים ממש משמחים אחרי הופעות. זה יכול לגרום להפנוט אצל הקהל".
 
שאלתי אותך גם בעבר על הכתיבה שלך שנשמעת יותר ויותר מתקשרת החוצה, והתהליך הזה הולך ומתגבר אצלך על פי הכתיבה וההפקה באלבום החדש
 
"וגם אז אמרתי לך, שאני עובר תהליך של יותר ויותר תקשורת וחיבור, וזה הכל בהשפעת הילדים שלי. כשיש ילדים לא הכל שכלתני והגיוני, ולא עושים את כל מה שנכון, אלא הכל יותר ספונטני וראשוני ורגשני, וזה משפיע עליי כאדם וכיוצר. מספיק לשמוע את פאניק לעומת ת`ין ליפס בשביל לראות את ההבדל, וזה תהליך שהולך ומשתכלל אצלי. נראה לי שבדיסק הבא יהיו עוד יותר קטעים כאלה, לא מתוך שום מחשבה מובנית או מסחרית או מחשבה בכלל, אלא מתוך זה שזה מה שיוצא ממני באופן טבעי".
 
 
"פאניק אנסמבל", האלבום, אירסיי רקורדס.
"פאניק אנסמבל" יופיעו ביום ראשון, 27 באפריל ב-23:00 באברקסס תל-אביב.