צולל לתוך קלף של מגילה

הקול שלו מחוספס, מזכיר לפרקים את שמוליק קראוס, לרגעים את יצחק קלפטר, ובשיר אחד ספציפי ("סגולה") הוא דומה במיוחד למאיר אריאל, השירה שלו רפויה כביכול, אך מוכיחה בשורות מסוימות, שהיא שייכת לאדם שיודע לשיר. הטקסטים שלו הם של אדם שמצא, אבל הם מציגים גם את החיפוש ואת הבלבול שמתוכם חיפש, ותמונת העטיפה מציגה אדם חרדי – על בגדיו השחורים ומגבעתו - במעמקי המים, כמעין טייק אוף על תמונת התינוק באלבום הידוע של נירוונה. שולי רנד, "נקודה טובה".
 
"הסתכלתי לאחור/ עיי חרבות/ משמאלי ומימיני/ הכל עולה בלהבות/ לעיני נגלה שביל מתפתל/ בליבו עשן/ מכוסה בערפל/ כל העם אשר איתי/  נעמדו מרחוק/ בעיניהם לצנינים/ הייתי ולשחוק/ יהיה אשר יהיה/ לעצמי ממלמל/ זה הזמן לפסוע/ אל תוך הערפל/ כי שמה כי שמה כי שמה/ האלוקים"("ערפל", מילים ולחן: שולי רנד)
 
"אני אגיד לך את האמת", אומר רנד, "את העטיפה של נירוונה ראיתי אחרי שצילמנו את התמונה. שמוליק דניאל (המעבד והמפיק המוזיקלי של האלבום – ט.ג.) ראה את התמונות והראה לי את האלבום של נירוונה. היה לנו גם ניסיון אחד לצילום שבו שאני ממש מתחת למים, וצולל לתוך קלף של מגילה, אז אמרתי שזה בדיוק הפוך: שם יש תינוק עירום ששוחה לדולר, ופה יש אדם מבוגר, מאוד מאוד לבוש, ששוחה לתורה.
 
"לי הייתה בדמיון תמונה של דוס עם כובע וחליפה שקופץ ראש לתוך בריכה, אבל לא הצלחתי, כי אני לא יודע כל כך לקפוץ ראש, אז בסוף יצאה התמונה הזאת מתחת למים. גם את השירים של נירוונה הכרתי לא מזמן אצל שמוליק דניאל. שמעתי שלושה שירים, והבנתי ממנו שזה תקליט שהיה מאוד משמעותי בעולם המוזיקה. גם כשהייתי חילוני זה לא היה בדיוק הסגנון שלי. אני תמיד חיפשתי יותר טקסט, בגלל זה גם אהבתי אמנים כמו מאיר אריאל, בוב דילן. טקסט תמיד דיבר אליי".
 
טקסטים שבאים מתוך קונפליקט
 
"ריבונו של עולם אם נדבר גלויות/ לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות/ אנה מפניך אסתתר/ מה אטען מה אצטדק/ מה אדבר/ (...)/ קולות מהעבר לוחשים לי לעצור/ אבל אני מוסיף בחושך לחתור/ ושואל ומבקש/ אייה אייה אייכה"("אייכה", מילים ולחן: שולי רנד)
 
הטקסטים שלך לא כל כך אופייניים ליצירה שבאה מאמנים דתיים. השירים חושפים חיפוש דרך לא קל. איך מקבל העולם הדתי את האלבום ואת הטקסטים שלך?
 
"בינתיים יפה מאוד. אני חושב שלאוזניים שרגילות למוזיקה חסידית זה יכול בהתחלה לצרום קצת, כי זה בכל זאת משהו אחר לגמרי ממה שהאוזן רגילה לשמוע. זה חריג, כי אלה טקסטים שבאים מתוך קונפליקט, מתוך משבר, ובדרך כלל היצירה הדתית היא לא מתוך משבר, והם לא רגילים לזה כל כך. אני חושב שזה יכול למשוך קהל חילוני, כי זאת האמת, והם יכולים מאוד להזדהות עם זה. האמת היא שאלה החיים. החיים זה לא לחזור בתשובה והכל סבבה. אני לא תופס את החזרה בתשובה כמהלך שאחריו הכל מסתדר לך בחיים. חזרה בתשובה זה מסע, זו דרך. ודרך יש בה כל מיני דברים, למעלה, למטה, קושי, חוסר אמונה, קשיים באמונה, אמונה גדולה, שמחה, יש בה הכל".
 
וכמו בשורה שאתה כותב, "קולות מהעבר לוחשים לי לעצור"? זו באמת דרך קשה כל כך?
 
"לפעמים היא מאוד מאוד קשה. לנסות להשתנות ולהגיע למשהו זו עבודת פרך. זה לא דבר שבא ביום. זה לא ששמים כובע, זקן וחליפה והופ, השתנינו. שתים עשרה שנה אני בניסיונות תשובה, ואני מכיר גם אנשים ששלושים שנה הם עדיין בדרך. זה לא הופ וזהו. ותמיד אני אומר שצריך להציג את זה ככה. כי זאת האמת. זו עבודה".
 
השם שלך ידוע בעיקר כשחקן. מתי בעצם התחיל הרומן שלך עם המוזיקה?
 
"היו לי כל מיני התחלות כאלה לפני עשרים שנה. קצת הוצאתי איזה תקליט שדרים, קצת עבדתי עם חברים, עם דן תורן, היה לנו פורום כזה כשהיינו תלמידים בבית ספר למשחק. היינו נפגשים כל יום חמישי וכל אחד היה משמיע את הדברים שלו. הייתי מה שנקרא `זמר של שיר אחד`. קצת הופעתי עם אסף אמדורסקי (שתרם גם הוא את חלקו לאלבום – ט.ג.), קצת כתבתי איתו טקסטים. אחרי שחזרתי בתשובה הגעתי כבר למצב של סקיצות עם אהוד בנאי על פיוטים. היום פיוטים נהיו טרנד, אבל אז הרגשתי שזה לא ייגע באוזן, שזה יהיה מנוכר, והתקליט הזה הוא כולו טקסטים אישיים". 
  
"אני שמח במוגבלות שלי כיוצר דתי"
 
"איך שוב נקלענו לאותה השיחה/ על מותר האדם ואם יש השגחה/ אתה רב מג של מילים לא היינו כוחות/ הפעם זה כמעט/ נגמר במכות/ (...) הלילה ההוא בבית החולים/ אתה היית מלופף צינורות מבהילים/ על קצה הכיסא ישבתי בלאט/ נשמת כבד, דיברנו מעט/ בינינו אימה בחדר צללים/ היו לי תחושות לא היו לי מילים/ עיניך תלויות בי גדולות ורכות/ שנינו ביחד, התחלנו לבכות" ("המשורר", מילים ולחן: שולי רנד)
 
אפשר להבין מהטקסטים שלך שבניגוד לחוזרים רבים בתשובה, לא ניתקת את עצמך כליל מהעולם החילוני
 
"במידה מסוימת יש כמובן ניתוק, כי עברתי לסוג אחר של עולם ושל חשיבה. מצד שני תמיד דאגתי לשמור על קשר, גם עם החברים, גם עם המשפחה. אני בא אמנם ממשפחה דתית במקור, אבל לא דתית כמוני, והמשפחה של אשתי היא משפחה חילונית, ותמיד הקפדנו לשמור על קשר. גם מבחינת העיסוק שלי, רוב העשייה שלי היא לא רק עם אנשים דתיים. הנגנים בתקליט הזה, שהם משובחים באמת, הם שילוב כזה, וגם את הסרט `אושפיזין` עשיתי עם גידי דר שהוא חילוני למהדרין, מה שנקרא".
 
מה השתנה ביצירה שלך כאדם דתי לעומת מה שיצרת כחילוני?
 
"אני אגיד לך את האמת, אני בתור יוצר דתי מאוד מוגבל. אני שמח במוגבלות הזאת, אבל אני מאוד מוגבל כי אני לא אצור משהו שאין בו אמירה דתית. זה אמנם גורם לי לעשות הרבה פחות דברים, אני עושה פרויקט אחת לשנתיים בערך, כי אני צריך לחשוב הרבה על כל דבר שאני עושה, אבל אני חושב שבסופו של דבר זה לטובה. אני עושה פחות, חושב על כל דבר הרבה יותר מבחינת מה אני יכול לעשות ומה אני לא יכול לעשות, וזה לא מפריע לי. אני חושב שזה מכריח אותי להתאמץ יותר, לחשוב יותר, ללטש יותר. כמו שהמוגבלות הזאת לא מפריעה לי בחיים שלי אלא משמחת אותי, אותו דבר גם ביצירה. פעם הייתי נורא אובססיבי בעשייה שלי, היום אני הרבה יותר רגוע. כאילו פחות חשוב לי".
 
מה עם הופעות בעקבות האלבום?
 
"בעזרת השם, אני מקווה שבקרוב יהיה מופע. אסף אמדורסקי, בעזרת השם, ינהל אותו מוזיקלית. כמובן שבמופע אני אשתדל להכניס גם קצת דברים מהתיאטרון, לעשות סוג מסוים של שילוב, להשתדל שזה יהיה מופע של הקשבה. אני חושב שגם התקליט הוא כזה. אני לא רואה את זה קורה במקומות של אוכל ושל עמידה, להערכתי זה צריך להיות במקומות שבהם אפשר לשמוע, שיש בהם ריכוז כזה של תיאטרון".
 
 
שולי רנד, "נקודה טובה" , עצמאי.