"בנים של" מתגעגעים למורשת

בין מופעי פסטיבל "ימי הזמר" בחולון שחוגג השנה את בר המצווה שלו, תוכלו למצוא גם את המופע "מכתב מאמא" ("שלום לך ילדי, שלום מאמא...") - "כל מה ששמענו בבית אבא ולא העזנו לשיר", כהגדרת יוצרי המופע. 
   
המופע הוא בעצם הצדעה של הזמר הישראלי  ליוצרי היידיש – שירים שהתפרסמו ביידיש יושרו בעברית, ולהיפך,  על ידי ענת עצמון (שגם תנחה), גדי יגיל, דפנה ארמוני, חנה לסלאו, צמד רעים ואור עקיבא. על הניהול המוזיקלי של הערב מופקדת ורד פיקר שתנגן גם בקלידים, כשלצדה מיכל רהט וסלעית להב בתופים, חליל צד ואקורדיון.
 
גדי יגיל מספר על הרומן המתמשך שלו עם היידיש "זה רומן ארוך שהתחיל מ-1970. הציעו לי להנחות פסטיבל יידיש גדול ואז עוד לא ידעתי יידיש. הלכתי ללמוד את השפה אצל צאנין, שהיה עורך העיתון היידי שהיה בארץ. פשנל (המפיק הנודע – ט.ג.) שלח אותי לקורס כי הוא רצה שאשחק ב`שירי החומש` של איציק מאנגר, הלכתי ללמוד והתאהבתי בשפה, ומאז, כל כמה שנים אני עושה גם משהו ביידיש. אני קופץ, לא עוזב חלילה את העברית, כי ממנה באתי, אבל מצחיק להגיד, ואני אומר את זה בצניעות ובלי להשוויץ, שהיום אני כוכב ביידיש. עם השנים אתה משתפר עם השפה, והיום אני נחשב ממש מומחה".
 
אלו שירים נשמע בערב הזה?
 
"בערב הזה פשוט לקחו את התרגומים היפים של שירים ביידיש, שירים מאוד פופולריים, שאת רובם הקהל מכיר, כמו שירים של מאנגר, ענת ואני נשיר למשל שיר כמו `אם אלוהים רוצה אפילו מטאטא יורה` של מאנגר, שבוצע בזמנו על ידי אריק איינשטיין, אבל אני עושה הפוך על הפוך בערב הזה, כלומר אני שר שירים עבריים - ביידיש. שירים כמו `סתיו`, כמו `רינה`, כמו `יפו`, כמו השיר היווני של אריס סאן `תל- אביב תל-אביב`. אנחנו שרים אותם ביידיש, וזה מצחיק, תאמיני לי שזה נורא מצחיק. בכלל ביידיש הכל יותר מצחיק. אני אחראי על הצד המצחיק יותר של הערב, וזה הגיוני. אין אמנם מערכונים בערב הזה, רק שירים, אבל דבר אחד אני כן עושה, וזו באמת אטרקציה, אני עושה את מייק בורשטיין מ`שני קונילמל`, עם פאות ולבוש והכל, בתרגום לעברית של משה סחר, וזה יהיה דבר נהדר".
 
אמרת, כמו שתמיד אומרים, שביידיש הכל יותר מצחיק. מה באמת סוד השפה הזו, מה מאפיין אותה?
 
"קללות ביידיש, למשל, זה אחד האפיונים של השפה. הן גם טובות וגם מלאות הומור. יש קללה שמתחילה טוב, כשאתה אומר למישהו, `הלוואי שתחיה מאה שנה – תשעים ותשע בבית חולים`. או שפתאום יש קללה שאומרת, `הלוואי שתחיה כמו מנורה. למה? שביום תתלה ובלילה תישרף...` זאת אומרת, זה מתחיל אופטימי, ונגמר על הפנים. וזה היידיש, ההומור הזה, שבא לדעתי מהסופרים הגדולים שלהם".
 
ואיך אתה מסביר את התחייה המחודשת של היידיש בקרב אנשים צעירים לאחרונה?
 
"זה נכון, יש תחייה, ואם לא תחייה, לפחות אין ירידה. פעם אמרו שהיידיש נגמרה, אבל זה לא נגמר, כי אם אתה מסתכל על זה, אז יש יותר קהל. אחרת התיאטרון היידי לא היה משחק ארבע הצגות בשנה. עכשיו אני אמנם בקאמרי (בהצגה עטורת הפרסים על פי חנוך לוין "הרטיטי את לבי"-  ט. ג.), אבל הייתי שם, והמפתיע הוא שיש עוד קהל ליידיש. פעם היה בא הקהל הזקן, המבוגר. אז מי זה הקהל של היום? הרי הקהל ההוא איננו כבר מזמן. אז היום מגיעים `בנים של` שמתגעגעים למורשת, לתרבות, אותה תופעה יש גם בהצגות במרוקאית. מי היה מאמין.
 
"בבתי ספר תיכוניים יש מגמות שעושות בגרות ביידיש, שזה דבר שלא הייתי מאמין בחיים שלי שיקרה. הזמינו אותי בעירוני א` לבוא להרצות במגמה של היידיש, אז הלכתי, כי זה נורא נעים לבוא לראות את החבר`ה הצעירים האלה. זה מחמם את הלב. ילדים יהודים מדברים יידיש".

המופע "מכתב מאמא" - מחווה עברית לשירים ביידיש יתקיים ביום שלישי, 22 באפריל 2008  ב- 20:30 בתיאטרון חולון במסגרת פסטיבל "ימי זמר" בחולון.