אהבה רעה ברחובות תל-אביב
 
"כמעט כל יום אני עובר ברחוב נחמני/ מבקש להתנחם, לזכור אותך/ וכמו אחד העם אני יורד לפגוש את אלנבי/ לשתות עד שאשכח" ("בלפור", מילים ולחן: איתי פרל)
 
גם אם השם איתי פרל מצלצל לכם מוכר, אבל אתם לא ממש יודעים לחבר אליו את השירים שלו, אין ספק שאת "מאמי" שכתב למירי מסיקה, ואת "השיר של איתי" שכתב לאיה כורם גם אתם יודעים לזמזם. לפני שלוש שנים הוציא פרל את אלבום הבכורה שלו, "בנות", ובזמן שעבר מאז הספיק להופיע במופע משלו, להתארח בהופעות של יוני רכטר, לשיר את שיר הנושא של הסרט "סטפן בראון" וגם לכתוב לבועז מעודה את אחד משירי תחרות הקדם אירוויזיון הפרטית שלו, "מסע חיי".
 
עכשיו הוא מוציא את אלבומו השני, "מים מתחת לגשר", שנשמע מושפע בעיקר מבלוז-רוק ישראלי, על הבסיס הקלאסי של גיטרה-בס-תופים, בהפקתו המוזיקלית של אלון אולארצ`יק ומיקסים של לואי להב, ומביא שירים שמתרחשים בעיקר ברחובות תל-אביב, שהתחושה הבולטת בהם היא של אהבה רעה, או של כזו שנגמרה.
 
"אני גר בתל אביב תשע שנים אמנם, אבל אני אורח בעיר הזאת", מספר פרל (29). "גדלתי בצפת, ולא עשיתי את הטיול במזרח של אחרי הצבא, באתי ישר לפה, אז החוויה שלי של לצאת מהבית זה פה, זה הטיול שלי. העיר הזאת משפיעה עליי מאוד". 
  
עמדת הסאונדמן
 
"הלוואי עליי/ כמה דקות טובות כמו אלה/ להתרכז במה שיש/ ולא להישכח/ ואין קוסם בסוף הדרך/ אני מבין את זה עכשיו/ שוב לא תראי אותי עובר עם הרנו/ ברחוב הארבעה/ ותחשבי אולי בזמן אחר/ היה לך איזשהו חבר שהלך ונעצב/ תעצרי לחשוב על איך שהיינו/ ועל איך שזה עכשיו", ("הלוואי עליי", מילים ולחן איתי פרל)
 
 
את תחילת הדרך שלו עשה פרל בבית ספר רימון, שם למד גיטרה במטרה להיות גיטריסט ג`אז, "אבל משהו בעולם התחרותי הזה של הנגנים שעושים סולמות כל היום קצת הוציא לי את החשק", הוא מספר, "והתחלתי ללמוד סאונד והפקה באולפן, וקצת שירה והלחנה ופיתוח קול. פתאום עזבתי את הגיטרה לכל מיני כיוונים אחרים, וכשעזבתי את רימון מצאתי את עצמי עובד כסאונדמן כל הזמן, ואיכשהו, כשהסתכלתי מהצד על כל הגיטריסטים שעדיין עושים סולמות, היה לי מאוד נוח לראות אותם מאחורי הוויטרינה של האולפן, ומהמקום ההוא התחלתי לכתוב שירים, דווקא כשהתרחקתי". 
 
"מים מתחת לגשר", שם האלבום שלך, הוא פתגם באנגלית
 
"באנגלית זה כאילו דברים שחלפו וכבר אין להם משמעות והם כבר לא חשובים, וגם לזה התכוונתי, אבל חשבתי בעיקר על נקודת הסתכלות סטטית, כשאתה עומד נניח על גשר ורואה נהר שזורם מתחת, והוא נראה אותו דבר בדיוק, אבל הוא משתנה כל הזמן ואתה פשוט לא רואה את השינוי הזה".
 
במה התפתחת מאז האלבום הקודם שלך?
 
"אני חושב שלאט לאט אני מתקרב לאיזה אחידות בין מי שאני כזמר למי שאני ככותב. כי אלה שתי ישויות שונות מבחינתי. לאחת מהן, הכותב, יש עולם רגשי מסוים, ולפעמים גם עולם אינטלקטואלי מסוים שמושפע מהרבה דברים – אני תלמיד כזה, תמיד לומד, תמיד מושפע ממשהו, תמיד אוסף דברים -  בעוד שהזמר, הדמות שאני מרגיש שיוצאת ממני על הבמה, היא לא דמות מלומדת אלא יותר אמוציונלית".
 
משהו שמאוד בולט בטקסטים הוא העיסוק באהבה שנגמרה ובאהבה שכואבת
 
"לאורך עשיית האלבום הזה גם סיימתי זוגיות ארוכה של שנתיים וחצי שנגמרה (עם קרן פלס – ט.ג.), וגם ההורים שלי התגרשו תוך כדי, אז אם נניח האלבום הראשון ברובו היה שירים של כמיהה לאהבה או שירי חיזור, עכשיו אני מסתכל על זה מנקודת מבט אחרת".
 
מפקד ששאל יותר מדי שאלות
 
"אני שופט, אני שולט/ מזמן לזמן אני נוטה להתמוטט/ אם לתרגם את הפחדים/ אז העברית נהיית עיוורת לפעמים/ אבל על מי אני עובד כאילו יורד מדעתי/ גם הבריחה הזאת סופה להישחק כולם יודעים/ כמו ביום ההוא בסתיו 99 על מדים/ אף אחד לא הבין אותי ביום ההוא אפילו לא אני"("אפילו לא אני", מילים ולחן: איתי פרל)
 
אפשר למצוא בטקסטים שלך פה ושם טרמינולוגיה צבאית. חווית צבא טראומטית?
 
"הייתה לי חוויה יחסית קשה בצבא. השתחררתי רגע לפני הסוף. הייתי בהנדסה קרבית, והייתי מצטיין, כל הדרך, כל המסלול וקורס מ"כים. חזרתי כמפקד לגדוד שלי, מפקד מצטיין כזה שקיבל את התפקיד הכי מגניב, ואיכשהו לקראת סוף השירות משהו חיסל אותי שם".
 
מותר לשאול מה?
 
"התחלתי לשאול יותר מידי שאלות. כל עוד הייתי חייל לא התעסקתי בזה יותר מדי ועשיתי מה שאמרו לי, אבל כמפקד, כשהיו תוקעים אותנו בבית לחם לשמור על חלקת קבר קטנה ולעורר מהומות בכל העיר, והיו באים אליי חיילים צעירים ואומרים לי שאנחנו סתם מרגיזים אותם, וסתם תקועים להם כמו עצם בגרון, הייתי צריך להסביר להם בתור מפקד למה חשוב שנהיה פה - ולא הבנתי למה זה חשוב. אז התחלתי לשאול יותר מדי שאלות, ובאיזשהו שלב זכרו לי חסד נעורים ובמקום לשלוח אותי לכלא שלחו אותי לדוקטור, שאמר לי, `נתת מספיק, צא עכשיו`. לא רציתי להשתחרר, אבל אמרו לי ללכת הביתה, אז הלכתי הביתה כמה חודשים לפני שהייתי אמור להשתחרר".
 
אלבום בלי הומור
 
ספר לי על העבודה עם אלון אולארצ`יק ועם לואי להב
 
"אולארצ`יק עשה לי חיים קשים בהתחלה. הוא לא רצה לעבוד אתי. הוא אמר לי שאין לו זמן אליי, אמר לי `לך ליהודה עדר`, אמר לי `האלבומים שאני עושה לא מסחריים בדרך כלל, לא כדאי לך`. אז פגשתי עוד אנשים, אבל הבנאדם הזה הוא פשוט אדם ששם לב לפרטים, שנורא שמחתי שיהיה לי מישהו כמוהו לידי".
 
ואיך הצלחת לשכנע אותו לעבוד איתך?
 
"בעקשנות, כמו שאני עושה הכל. יש לי איזה קטע כזה של עקשנות. אז פעם בשבועיים שלושה התקשרתי אליו, אמרתי לו `זה אני שוב`, עד שנמאס לו ממני, והוא קבע איתי פגישה, וראה שבעצם לא תהיה לו עבודה קשה, כי העיבודים כבר מוכנים. אני בדרך כלל מכין את הכל בבית, ומה שאני צריך זה את המישהו שיהיה לי כמו ראי ויגיד לי לאן לפנות ולאן לא לפנות, ויחסית העבודה באמת זרמה בקלות.
 
"היינו רק אני והוא באולפן, והמתופף המעולה ישראל נחום. אלון ניגן את כל הבס ואני את כל הגיטרות, וזה האלבום. ישבנו שעות באולפן ביתי של חבר, ולקח לנו בערך שנה לעשות את זה. אני חושב שמה שהכי מיוחד באלון זה הבחירה של השירים. נתתי לו לגמרי להחליט איזה שירים להכניס לתקליט ואיזה לא, והוא בחר מתוך איזה שלושים שירים. הוא בכוונה לא לקח שירים שיש בהם הומור, ויש לי כאלה, אבל הוא אמר שאם אנחנו עושים אלבום ביחד לא יהיה בו הומור, כי הוא רצה כנראה להוציא צד מאוד מסוים של הכתיבה שלי. ועוד דבר, הוא לא נתן לי להפוך את זה להפקה. כל פעם שרציתי להוסיף סאונדים ודברים הוא אמר לי שאין מצב ולא נתן לי להיסחף ולהפוך את זה להפקה. הוא רצה שזה יישאר סינגר סונג רייטר.
 
"לואי להב הצטרף בסוף למיקסים. הכרתי אותו כשעבדנו על התקליט של קרן (פלס), הוא הפיק אותו ואני כתבתי עיבודים ובראסים, ככה הכרתי אותו והוא רצה להיות מעורב במה שקורה אתי, אז באתי אליו לעשות את המיקסים". 

הבית ספר של יוני רכטר
 
החיבור שלך עם שמות כמו מירי מסיקה ואיה כורם בא מהלימודים ברימון?
 
"למדתי איתם ברימון. איה הייתה חברה שלי, היא עדיין, וגם אריק ברמן, והיה לנו ביחד את מה שנקרא `הפרלמנט`. זה קבוצה של כותבי שירים שנפגשים לעבוד על שירים ולסחוט אחד מהשני שירים. מירי וקרן לא היו כל כך בקשר איתנו אף פעם, עד שיום אחד שמעתי את מירי שרה והזמנתי אותה להתארח אצלי בהופעה בהבימה הייניקן קלאב לפני חמש שנים, עוד לא יצא אז האלבום הראשון שלה אפילו. בהופעה הזאת גם הכרתי את קרן כי היא באה יחד עם מירי, ואז ארחתי גם את קרן בהופעה. זה היה מופע שקראו לו `בנות`, וכל פעם ארחתי בו זמרת אחרת".
 
ואיך נוצר הקשר עם יוני רכטר שגם איתו אתה מופיע?
 
"זה המזל הגדול שלי בחיים. התארחתי פעם ב`מוזיקה היום` והוא שמע את זה במקרה. הוא מכיר את יעל נחשון שהיא חברה שלי מהפרלמנט הזה של רימון, ואותה הוא הזמין להופיע אתו, ואז הוא אמר שהוא מחפש זמר בס ושהוא שמע אותי ברדיו ושאל אם היא מכירה אותי. מאז אנחנו מסתובבים אתו כבר שנתיים וחצי בתור זמרים שלו. מאז ומעולם הוא היה מביא זמרים שיעמדו מקדימה כי הוא יושב ביישן מאחורי הפסנתר. הוא כזה איש צנוע, הוא עושה לנו בית ספר".
 
שוק השירים
 
חוץ מכל העשייה הזאת גם כתבת לבועז מעוזה שיר לקדם אירוויזיון. איך זה נהיה?
 
"נהיה שבעצם מאז השיר שכתבתי למירי מסיקה כל הזמן פונים אליי אנשים שרוצים שירים, וככה גיליתי שבעצם יש שוק שירים כזה. לא ידעתי את זה. וזו תופעה טובה, שקשורה קצת לכוכב נולד בעקיפין. בשנים האחרונות יש עדנה לכותבי השירים כי יש המון המון אנשים שמחפשים שירים. זה הגיע למצב שגם יהודית רביץ עושה תקליט ואוספת שירים מאנשים, וגם דנה ברגר מחפשת שירים, אז אחד האנשים שפנו אליי זה בועז מעודה. פגשתי את הבנאדם, אני ישר מזמין אנשים לפגישה, ישבנו ביחד, שתינו קפה, והוא הרשים אותי גם בקול שלו וגם בניקיון כפיים כזה שהוא מביא. הוא כאילו לא מהתעשייה שלנו בכלל. הוא מהצפון, יש לו קול זמיר, לא מעניין אותו פלייליסט והוא רק רוצה משהו יפה, אז כתבתי לו שיר. בהתחלה לא הבנתי בכלל שהוא רוצה את זה לאירוויזיון, ואז בפגישה השנייה, כשהבאתי לו את השיר, הוא שאל אם אני יכול לקצר אותו לשלוש דקות. לא הבנתי למה, אז הוא אמר, `כי לא יקבלו את זה לתחרות`.... אז ככה זה קרה. אני חושב שהוא גדול, ושאם לא יעשו איתו טעויות של מתחילים הוא יכול להיות אחלה זמר".

הזכרת את דנה ברגר בעניין של חיפוש שירים
 
"כן, זה חלק מהעניין הזה של שוק השירים. התחלתי לעבוד עם יניב דדון, שהוא אמן ענק בעיניי. הוא יוצר, לא גיטריסט. הוא המציא סאונד משל עצמו שאין כזה דבר. הוא הפיק מוזיקלית את המופע שאני רץ איתו עכשיו והוא מנגן עם דנה כבר מיליון שנים. לא מזמן הוא אמר לי שדנה מחפשת שירים לתקליט חדש, אז שלחתי לה שני שירים והיא חזרה אלי יום למחרת ואמרה לי , `שמע, יש פה שיר שאני רוצה, אבל אתה חייב לשיר אותו איתי בדואט`. חשבתי שהלב שלי יורד לתחתונים, לא האמנתי שזה קורה לי. נפגשנו לעשות את זה באולפן ויצאנו משם קורנים מאושר, אח ואחות. יש משהו במנעד שלנו שפשוט עובד ביחד, כי הריינג` שלה זה בדיוק אוקטבה מעליי וזה תפור. אז מיד כשיצאנו מהאולפן אמרתי לה, `תשמעי, יש לי עוד כמה דברים שיכולים להתאים`, והיא גם שלפה מהמגרות שלה כמה דברים, ותוך כמה חודשים כתבנו עשרים שירים לפרויקט משותף של שנינו, ואנחנו מתחילים בקרוב להקליט אותו".

ג`אם בזמן אמת מהסלון
 
הדובדבן שבקצפת, לטעמי, הוא פרויקט נוסף שיזם פרל, ה"פרל ג`אם": הופעות שמתקיימות בסלון ביתו אחת לשבוע (ימי ג` בשעה שבע בערב), ועוברות בשידור חי באתר שלו.
 
"זו המצאה חדשה שהמצאנו, אני וגלית וולף שהיא המנהלת האישית שלי כבר שנה, ושותפה שלי. המצאנו איזה פטנט שבו אני אוכל להיות בקשר ישיר עם הקהל שלי דרך האתר, כחלק מכל השינוי שהתעשייה עוברת, שאנחנו עוד לא יודעים לאן זה הולך בדיוק, שכל המוזיקה שלך היא קבצים שמסתובבים ברשת. במובן הזה האתר שלך הוא כמו הסלון שלך, ואנחנו לקחנו את זה צעד אחד קדימה ואחת לשבוע יש לנו הופעה שמשודרת לייב באתר. אני כל פעם מביא חבר לג`מג`ם איתו, עושים כמה שירים שלי וכמה שלו, או שסתם מג`מג`מים, וזה משודר לייב, הקהל יכול לבקש שירים שהוא רוצה, לשאול שאלות, ואנחנו מגיבים בזמן אמת, וזה נורא כיף. יש איזה מין תחושה כמו של תכנית רדיו, וזה מצולם באיכות טובה ויש איכות סאונד טובה. זה גם עונה על איזה צורך שכשאתה מסיים הופעה ולפעמים רוצה שישגרו אותך ישר לסלון הבית שלך, במקום לקפל את הכבלים, ולהכניס את הציוד לאוטו ולהעמיס את המגברים. ככה ההופעה היא בסלון, וברגע שהיא נגמרת, אתה כבר על הספה שלך..."

איתי פרל, מים מתחת לגשר, "התו השמיני". ההופעה הקרובה של איתי פרל תתקיים ב-20 במאי 2008 ב- 21:30 בפאב אגנס ברמת השרון.