אבא של יוסי שריד זכאי
 
קשה לדמיין איך היה נשמע פס הקול של חיינו בלי נקודת המפנה הדרמטית שקוראים לה הביטלס, (או חיפושיות הקצב או כפי שאלה נקראו בארץ בזמן אמת...), להקה שהייתה צירוף חד פעמי ומושלם של התאמה מופלאה שאפשרה את פרצי הגאונות שהולידו את המוזיקה מחדש באופן שמשפיע על מה שאנחנו שומעים סביבנו עד היום, למעלה מארבעים שנה אחרי שנות פעילותה.
 
פסטיבל הביטלס, שלושה ימים שעניינם פרשנויות ועיבודים לשירי הלהקה, שיתקיים בין התאריכים 17-15 במאי במרכז למוזיקה ואמנויות על שם שטיינברג בחולון, הוא מסוג האירועים שגורמים לך לשאול את עצמך איך זה שלא קרו קודם.
 
"זה התחיל מאיזה ילד בן עשר שאמר לאבא שלו, `איך זה יכול להיות שאין הופעות של הביטלס?`", מספר יואב קוטנר, מנהלו האמנותי של הפסטיבל. "מתברר שהביטלס מאוד מאוד פופולריים גם בקרב ילדים קטנים, אצל הדור שלא ידע ולא שמע, הנכדים של אלה שאהבו אותם בשנות הששים. קודם כל כי הם שומעים את זה אצל ההורים, ומעבר לזה, אני באמת מאמין שזו המוזיקה הכי טובה שעשו במאה העשרים, יש בה משהו קלאסי ונצחי. אז האבא של אותו ילד פנה אליי ושאל למה לא עושים משהו כזה, ומכאן זה התחיל.
 
"בשבילי זה קשור גם לשנת הששים, כי כולם מסכמים עכשיו את ההיסטוריה שלנו ואני חושב שחלק מהמורשת שלנו זה גם הביטלס. אין מוזיקאי ישראלי שהם לא נמצאים איפה שהוא בשורשים שלו או של אלה שלימדו אותו. ההשפעה שלהם פה הייתה עצומה, בייחוד בשנים שבהן נוצר הרוק הישראלי, בשנות השבעים, בתקופת אריק איינשטיין ושבלול. עשיתי המון סדרות עם מוזיקאים ישראלים ואין מוזיקאי שלא מזכיר את הביטלס בתור אחת ההשפעות הראשונות שלו. אז הם חלק מהסיפור הישראלי למרות שהם אף פעם לא היו בארץ".
 
בגלל שר החינוך באותה תקופה, אבא של יוסי שריד, זה סיפור ידוע...
 
"לא. זאת ההזדמנות להכחיש את השמועה על אבא של יוסי שריד. זה בכלל לא בגלל אבא שלו, וזו לא הייתה החלטה של הממשלה ושל משרד החינוך כמו שתמיד סיפרו, זה היה ריב בין אמרגנים. האמרגן גיורא גודיק קיבל הצעה להביא אותם לארץ ולא רצה כי הוא לא ידע מי הם, כי הם היו בתחילת הדרך. שנתיים אחרי זה האמרגן יעקב אורי רצה להביא אותם, וגיורא גודיק, מתוך קינאה שמישהו אחר יקבל אותם, הלך לוועדת הכספים של הכנסת - כי בזמנו כדי להביא להקה מחו"ל ולהוציא כל כך הרבה כסף זר היית צריך לקבל אישור מיוחד – ואמר להם לא לתת להם כסף כי זאת להקה לא טובה או משהו כזה. ועדת הכספים הוטעתה על ידי אמרגן שקינא באמרגן אחר.
 
"אני לא יודע מי הפיץ את השמועה על אבא של יוסי שריד. אני חוקר את הביטלס כבר שלושים שנה ואני בעצמי הפצתי אותה שנים. תמיד השתמשו בזה כדי להגיד איזה מדינה פוריטנית אנחנו ואיך אנחנו לא נותנים לנוער את מה שהוא רוצה, אבל זה פשוט סיפור לא נכון, מיתוס שהופרך. לפני כשנה יצא הסרט על גיורא גודיק ובסרט רואים את העורך דין שלו מספר את כל הסיפור הזה.
 
ביטלס בשירה בציבור
 
"מכיוון שהם לא הופיעו אף פעם בארץ הרגשתי שהגיע הזמן לעשות איזה חגיגה, לא סתם הופעה קטנה כי הופעות קטנות כאלה יש הרבה, אלא לעשות איזה צדק היסטורי אחרי ארבעים שנה, ולכן גם הערב הראשון בפסטיבל יהיה ערב שחלק מהשירים בו יהיו בעברית, כי בראשית שנות השבעים נהגו לתרגם פה שירים שלהם, מאריק איינשטיין עם `מזל`, חווה אלברשטיין ששרה `הי רות`, ועד להקת שבעת המינים ששרו את השיר `גזר`, שהיה במקור `הו גירל`. יש לי רשימה של איזה שלושים שירים כאלה, שלא לדבר על `לו יהי` שהתחיל כתרגום של נעמי שמר ל`לט איט בי`, ואחרי שהיא תרגמה בעלה אמר לה, `אל תבזבזי מילים כל כך יפות על לחן לא שלך`, והיא כתבה את השיר `לו יהי`.
 
"אז בערב הראשון אנחנו מחזירים את המצב למה שהיה פעם, וחלק ממנו יהיה בעברית. בערב הזה משתתפים בן ארצי, דניאל סלומון, הסיקסטיז: מוטי דיכנה ויואל לרנר, רונה קינן, אלון אולארצ`יק, יהלי סובול, יובל מנדלסון (שייגעצ) ולהקה צעירה שנקראת `תעני אסתר`. לאורך כל הערב תהיה על הבמה להקת ה`מג`יקל מיסטרי טור` (שעושה כבר כמה שנים ערבי ביטלס – ט.ג.), ותארח את הזמרים.
 
"בערב השני יהיו כבר ביצועים באנגלית, שוב עם ה`מג`יקל מיסטרי טור` על הבמה, ועם חמי רודנר, מאיר בנאי, אסף אבידן, אפרים שמיר, דני סנדרסון, מאור כהן, ירמי קפלן וזמרת צעירה שקוראים לה גל דה פז".
 
יש שמות די מפתיעים בהקשר הביטלסי, כמו רונה קינן או מאיר בנאי. איך בחרתם את האמנים המשתתפים?
 
"רצינו להפתיע ושזה לא יהיו רק כאלה שבדרך כלל מזוהים עם הנושא, וברגע שהתחלנו לדבר על זה התחילו לפנות אלינו מלא אנשים שרצו להשתתף. חיפשנו גם חבר`ה שפועלים היום, לצד סנדרסון, אולארצ`יק או שמיר שבאמת גדלו על הביטלס אז".
 
ומצד שני איך פסטיבל כזה בלי דני רובס...
 
"הוא לא היה פנוי. נורא רציתי, הייתה לו הופעה אחרת באותו יום".
 
עוד בין מופעי הפסטיבל, מופע של ה`מג`יקל מיסטרי טור` על הגג, כמעין שחזור של ההופעה האחרונה של הביטלס שהתקיימה בינואר 69,  מופע של להקה אתנית שתתן פרשנות משלה לשירי הביטלס, מופע ביגבנד עם עיבודים לביטלס, מופע של להקת בוסתן שהוא מעין קרקס ביטלס לכל המשפחה, במה פתוחה לביצועי הביטלס, בחירת שיר הביטלס האהוב ביותר על הקהל הישראלי, מסיביטלס עם די.ג`יי. אלארם מקוואמי והחלבות, די.ג`יי. סקול מאסטר מהתפוחים ודי.ג`יי. אייל רוב מסוליקו, מרתון סרטי ביטלס בלילה, הרצאות ו... שירה בציבור עם עינת שרוף.
 
"שירה בציבור ביטלס, עם שקופיות והכל", אומר קוטנר. "אמרתי, אם אנחנו כבר מעלים את הביטלס ארצה, נעשה את זה עד הסוף, והדבר הכי ישראלי בעיניי זה שירה בציבור. גם בהופעות פה הקהל שר שירה בציבור". 

שחררו את הגבולות
 
איך היית מסכם את התרומה של הביטלס למוזיקה?
 
"אני חושב שהם קודם כל נתנו לעולם חופש. עד שהם הגיעו, כאילו אמרו לך איך נכון לעשות דברים. הם פרצו את כל הגבולות. הם לא עשו את זה לבד, היו באותה תקופה עוד, אבל בגלל שהם כל כך הצליחו כל מהלך שלהם השפיע פי אלף מכל אחד אחר. הם הראו שפזמון פופ יכול להימשך יותר משלוש דקות, ושאתה לא מחויב למקצב, או לסגנון, לא מחויב שיבינו את המילים, יכול להשתמש בכלים ערביים, הודיים, הם שחררו את הגבולות. מצד שני, בתוך כל זה הם הצליחו להישאר בתחום הסביר. חוץ מיצירות בודדות שלהם הכל נשאר במסגרת הפופ הלא קיצוני, וכולם יכולים לאהוב את זה. הפינק פלויד, למשל, היו באותה תקופה הרבה יותר קיצוניים, אבל גם יותר קשים לעיכול. הביטלס הצליחו לדחוף את כל הגאוניות שלהם לפופ ולמוזיקה שמדברת אל הלב".
 
ותן לי גם את הפן האישי
 
"השיר של הביטלס שהכי אהבתי הוא דווקא `סמת`ינג` של ג`ורג` הריסון. לפני חמש שנים נסעתי במיוחד לניו יורק לראות הופעה של פול מקרתני..."
 
אבל גם אתה, כמוני, מאנשי ג`ון, לא?
 

"כן, אבל אמרתי, הוא כבר בסוף חייו, ואני בסוף חיי... והוא שר בהופעה את `סמת`ינג`, והשיר הזה הכי מזכיר לי את אשתי, אז טלפנתי אליה בנייד מניו יורק ושידרתי לה את כל השיר. אני חושב שרק השיר הזה עלה לי איזה אלף חמש מאות שקל....
 
"עשיתי פעם גם סדרה של ששים שעות על הביטלס, ונסעתי ללונדון במיוחד כדי לראיין את מקרתני, בשנת 81, והצלחתי לראיין רק את המזכירה שלו, הוא לא הסכים להתראיין. זה הכי קרוב שהגעתי לביטלס".

הפסטביל יתקיים בין התאריכים 17-15 במאי במרכז למוזיקה ואמנויות על שם שטיינברג בחולון.