פתיחות אל החדש

מה שניכר בצורה בולטת מן הביוגרפיה של הפסנתרנית עפרה יצחקי (31) הוא הליכתה אל החדש, הנועז והבלתי מודע. זאת כמובן ללא "הזנחה" של מה שנקרא הרפרטואר המקובל. אותי משכו מייד שמות של שני מורים שהדריכו אותה בשלבים הראשונים. נעה בלאס וזכריה פלאווין.

"נעה נתנה לי שני דברים בעיקר אהבה למוזיקה ופתיחות ללא גבולות, אל הבלתי שגרתי, אל החדש," מספרת עפרה יצחקי כבר בתחילת השיחה. "למדתי אצלה מגיל ארבע. כאשר עלה הרעיון שאתמקד בפסנתר אמרתי להוריי  `אם פסנתר אז רק אצל נעה`". נעה בלאס, היא מלחינה העוסקת גם בחינוך מוזיקלי לשמו וגם בשימוש במוזיקה כאמצעי טיפול לאנשים בעלי צרכים מיוחדים וכן עוסקת בקשר שבין יוגה לצלילים. לא מפתיע בשלב מסוים מודה גם עפרה יצחקי שהיוגה הוא חלק מהיומיום שלה.

"המורים שהיו לי לא היו `מוגבלים` לתחום הצר של `פסנתר, פסנתר פסנתר`, כלומר לעבודה הכפייתית לקראת קריירה סולנית ונסיקה לצמרות התחרויות. אבל נעה בלאס בשלב מסוים לאחר שעבדתי איתה כשבע שנים אמרה לי שהגיע הזמן למורה לפסנתר שזהו תחומו העיקרי ואז התחלתי לעבוד בהדרכתו של זכריה פלאווין".

פלאווין, פסנתרן מעולה ומרתק, הוא אמן בעל אמירה אישית באשר לקשר בין אמנות לבין היצירה הנוצרת בסביבתו הטבעית של האמן, לעניינינו הוא מרבה לנגן יצירות של מלחינים ישראלים. עוד הוא מרבה להשמיע את דעתו בתחום הרחב של אמנות או תרבות הקונצרט והמוזיקה בכלל.  "העבודה עם שני המורים האלה הקנו אלי את הפתיחות למוזיקה". המסלול לא נע מחוץ למסגרות המקובלות. עם זכריה פלאווין כמורה עשתה עפרה יצחקי את לימודי בית הספר התיכון ב"תלמה ילין" ובהמשך באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. הפתיחות והנכונות לנגן יצירות חדשות ליוו אותה גם בהמשך מסלול הלימודים בבית-הספר ג`וליארד בניו יורק. שם עסקה במוזיקה הישראלית גם בעבודה לקראת תואר הדוקטור ובמקביל הופיעה ברסיטל בכורה באולם "קרנגי" "ניגנתי יצירות של מילטון באביט, של צוויליך ואדלר". הופעה שזכתה אותה בפרס ובהערכה רבה של מבקרי המוזיקה של ניו יורק. "ובארץ הופעתי כסולנית עם אנסמבל המאה העשרים ואחת".

הופעותיה בארצות הברית ובארץ היו הצלחות מובהקות וזיכו אותה בביקורות מעולות גם כאן וגם שם וגם באירופה. אבל לאחר בניית קריירה על שהתמקדה בתחום החדש חשה עפרה צורך לחזור את הקלאסיקה. "בסוף הלימודים בג`וליארד, הרגשתי שעשיתי רק את זה, הרגשתי שחסר לי משהו. נוצר קשר עם הפסנתרן פאול בדורה-סקודה שהזמין אותה לעבוד איתו בווינה. באדורה סקודה אחד השמות הבולטים כבר כמעט שישים שנה. "הוא בן יותר משמונים אבל האנרגיות שלו לא קשורות לגיל הביולוגי" אומרת עפרה "ואיתו עבדתי על המוזיקה של באך, מוצרט ושוברט".

אני שומע מעין אנחת רווחה בקולך? שאלתי ונעניתי בצחוק קולני מעברו האחר של הקו. בהמשך הצחוק מספרת עפרה על החזרה לבאך ונגינת "הפסנתר המושווה" דף אחרי דף ועל התחושה הנפלאה לחזור למוזיקה הזאת. בינתיים הספיקה כבר להקליט מוזיקה של באך במסגרת מפעל ההקלטות של יאמאהה. 

עפרה יצחקי ממוקמת כיום בפרנקפורט, גרמניה (בגלל הבן זוג) ומשם היא מגיחה להופעות בישראל, באירופה ובארצות הברית. מה על מוזיקה קאמרית, בארצות הברית היה לך הרכב? "נכון, אבל כאן, בגרמניה, אני יחסית זמן קצר ועוד לא מצאתי לעצמי את השותפים. זה בוודאי יקרה בהמשך," היא משוכנעת.

השבוע היא נוחתת כאן לסדרה של הופעות בחודש הקרוב. בקונצרט הפתיחה של פסטיבל פליציה בלומנטל (19 במאי) היא תנגן כאחת מארבעה פסנתרנים עם יוני פרחי, רון טרכרטמן ואנה שטרצ`ק מפולין, יצירות שניגנה פליציה בלומנטל. "אני אנגן הנדל, וילה לובוס, מנדלסון ויחד עם השלושה אנגן את הקונצ`רטו לארבעה פסנתרים של באך". בהמשך הפסטיבל תגיש רסיטל של פרלודים ופוגות מתוך הפסנתר המושווה של באך.  עוד לפני כן , ביום חמישי השבוע  (13 במאי) היא תנגן מוזיקה חדישה עם נגני האנסמבל למוזיקה בת זמננו מפריז  במסגרת מרתון מוזיקה עכשווית "התיבה" ביפו ובהמשך החודש (24, 25 במאי)  תנגן מוצרט עם התזמורת הקאמרית הרצליה.