הידרה

זכות הבכורה, כולל הכבוד להיות ערב הפתיחה של הפסטיבל המתקיים בסימן חגיגות 60 השנה למדינה, נפלה בחלקם של ענבל פינטו ואבשלום פולק, יוצרי הכוריאוגרפיה, הבימוי והעיצוב של "הידרה", שהופקה על ידי להקת המחול שלהם בשיתוף עם קרן סאיטמה לתרבות (יפן), פסטיבל The Steps 11 (שווייץ) ופסטיבל ישראל 2008, ירושלים. הבכורה העולמית הייתה בנובמבר ביפן, לאחר תקופת חזרות בתל אביב, ובחודש שעבר הועלתה בבכורה אירופית בשוויץ, עתה היא מגיעה לבכורה הישראלית שלה. הכרטיסים לשתי ההופעות שנקבעו לה נחטפו מיד ועוד בטרם שנמסר על ההחלטה החליטה להוסיף הופעה לקהל כבר ביום ששי נחטפו גם הכרטיסים לה.
 
"הידרה היא יצירה מהפנטת ביופייה", כתב מבקר מחול יפני על העבודה, שרוקדים בה עשרה רקדנים מישראל ועמם שני הרקדנים היוצרים היפנים שינטרו אואהה וקייג`י מוריאמה. העבודה משלבת השפעות מערביות ויפניות ומנסה לחבר בין רעיונות שונים שעוסקים ביופי ובתקווה הגלומים בהבטחות שונות, אשר מרביתן אינן מתגשמות. המפגש התרבותי הזה התקיים בעקבות התוודעותם של פינטו ופולק לעולמו המופלא של היוצר קנג`י מיאזואוה, אחד הסופרים האהובים והנחשבים ביפן, והיכרות עם כמה מהמוזיקאים היפנים בני זמננו.
 
התנועה מלווה בפסקול מיצירות באך, ארוו פרת, אנרי פרסל, מייקל קונברטינו, סייגן אונו, גווין בריארס, ליונל בלסדקו ואחרים, ומאפשר ליוצרים ולרקדנים להציג שפה תנועתית חדשה הכורכת בתוכה גם חוש הומור ונוסטלגיה.
 
"הכותרת הידרה שאולה מדמות הנחש בעל תשעת הראשים מהמיתולוגיה היוונית," מסביר אבשלום פולק, ומיד מציין את העובדה כי למושג הזה יש נגזרות רבות אחרות, ו"כמו כן, היצירה שואבת השראה מסיפור האגדה של מייאזאווה קנג`י "לילה על מסילת הברזל הגלקטית". הבמה, מעוצבת ממקטעים, פשוטה, ועושה שימוש באביזרי במה שמשלבים מחול וסימבוליות ליצירת דימויים שונים."
 
בלט פרלז`וקאז`
 
עשרה ימים אחר כך מגיעה חוזרת להקתו של הכוריאוגרף הצרפתי, ממוצא אלבני, אנז`לין פרלז`וקאז` עם שתיים מעבודותיו המוקדמות, אשר הציגו לעולם את סגנונו הייחודי ואשר שרדו על הבמה כ- 20 שנה – "דמעת לבנות" ו"כלולות". זו להקה ייחודית המרבה להופיע בצרפת, בצד סיורים רבים בעולם, כולל הופעה בפסטיבל ישראל, ולמייסדה ויוצרה הוענקו כל תארי הכבוד האפשריים בצרפת, ואף פרס הבסי.
 
היצירה "דמעות לבנות" היא סיפור אהבה עדין בין שני זוגות הלכודים בשגרת חיי היום-יום, ו"כלולות" נוצרה בשיתוף הכרוראוגרפית הישראלית נעמי פרלוב למוזיקה של איגור סטרווינסקי. על יצירה זו כתבה מבקרת המחול של הניו יורק טיימס - "ד.ה. לורנס היה מעריך את הדחף האינסטינקטיבי והלהט המיני השולטים ביצירה".
 
אנג`לין פרלז`וקאז`, בן להורים אלבנים שהיגרו לפריז ב-,1965 נחשב כיום לאחד הכוריאוגרפים המצליחים בעולם. משנת 1996 הוא חי ועובד באקס-אן-פרובנס, צרפת.  ב-1984 הקים  את להקתו וכעבור שנה יצר בה את "דמעות לבנות". ב-1992 הוזמן פרלז`וקאז` עם להקתו לבית האופרה והבלט "פאלה גארנייה" בפריז להעלות מופע הצדעה ללהקת הבלט האגדית של דיאגילב וניז`ינסקי. במופע הוא הציג פרשנויות חדשות ליצירות שהועלו בלהקת הבלט הרוסי בשעתו, ובהן "כלולות".
 
ב"דמעות לבנות" יצר פרלז`וקאז` סיפור אהבה רגיש ועדין בין שני זוגות רקדנים הלכודים בשגרת חיי היום יום. העבודה נפתחת בהקדמה ללא תנועה - שני רקדנים עומדים דרוכים עד שהם מתחילים לנוע בתנועות פשוטות ומכניות, שלפתע צוברות תאוצה, יחד עם שני רקדנים נוספים הם מתחילים לנוע במהירות הלוך ושוב על הבמה, עד שבאותה באותה פתאומיות וללא קישור התנועות הופכות שוב למכניות, אם כי במקרה זה למכניות עדינות, המוליכות את התנועה כגל, עם רמיזות לסגנון הבארוק – דמויות שנהיות נוקשות ואז מתמוטטות אחת אחרי השנייה בעבודה כוריאוגרפית של רב-קוליות מגובבת ומסוגננת.
 
על "כלולות" שלו ושל נעמי פרלוב אומר פררלז`וקאז "לפי מיטב זיכרוני, חתונות נראו תמיד כטרגדיות מוזרות: בין אם זאת תוצאה של מסורת בלקנית או של מסעות דמיונו של ילד רגיש, הרגשתי תמיד שהמסתורין האופף את הכלה נעדר מהחגיגות. השושבינה הופכת את הכלה לשטר חוב העובר ממשפחה אחת לשנייה. הופעתה של הכלה מסמלת רגע של קתרזיס שקט בהתרחשות החגיגית, שיקוף נסתר לדרמה יוצאת דופן. לאחר מכן היא מובלת כצאן לטבח, בגרסה הפוכה להלוויה, בצעדים איטיים אל האונס בהסכמה".
 
גרופו קורפו
 
גם להקת גרופו קורפו, שאותה הגדיר הניו יורק טיימס "כטובה בלהקות ברזיל", חוזרת לפסטיבל, וזאת לאחר היעדרות של 11 שנים. סגנון עבודתה של הלהקה שנוסדה ב-1975 מאופיין בשילוב שיצר רודריגו פדרניירס, כוריאוגרף הבית של הקבוצה בין מחול מודרני, מחול רחוב ברזילאי, מחול אפריקני וגם בלט קלאסי.
 
הלהקה מביאה לפסטיבל שני מחולות – האחד, "אונקוטו", שנוצר ב-2003 ומנסה להבין את מקומו של האדם ביקום, והשני – "פרבלו", שנוצר ב-1997, ומדגיש יותר את סגנונות הריקוד הברזילאים. שני המחולות נעשו למוזיקה שנכתבה במיוחד עבורם על ידי מלחינים ברזילאיים.
 
תהליך העבודה על "אונקוטו" החל מתוך דיאלוג שהתקיים בין שני המוזיקאים וולוזו וּויסניק, תוך ניסיון למצוא שמות נוספים וגישות תרבותיות שונות למושג "בריאת העולם", בשונה מתיאוריית "המפץ הגדול", שלטענתם באה מהעולם המערבי האנגלו-סקסי, ואינה בהכרח תואמת את העולם שלהם. בשנת 2003 הוזמנו וולוזו וּויסניק לחבר מוזיקה מקורית לעבודה שתעמוד בסימן חגיגות השלושים של גרופו קורפו. שניהם החליטו, יחד עם הלהקה שנושא העבודה יתמקד ביחסי האדם אל היקום. משמעותו של שם העבודה בדיאלקט המדובר בחבל הארץ בברזיל מינאס גראיס שממנו מגיעה הלהקה הוא "היכן אני", והוא מתייחס לשאלות הקיומיות שעלו בזמן העבודה על היצירה.  מכל 28 העבודות שיצר הכוריאוגרף רודריגו פדרניירס לגרופו קורפו מאז 1978, זאת היא העבודה שבה 12 הרקדנים מבלים הכי הרבה זמן על רצפת הבמה.
 
יוצרי המוזיקה ל"פרבלו", ויסניק וז`ה, הגדירו את המוזיקה שחיברו לעבודה זו כ"ברזילאית ביותר" שלהם. שם העבודה נגזר מהמילים המועטות ביצירה ומשמעותו סירוס שמו של אקדח פרבלום האוטומטי תוצרת גרמניה, ופתגם לטיני –Sivis Pacem Para Bellum (אם הנך חושק בשלום, היה מוכן למלחמה). העבודה משלבת בתוכה מאפיינים ברזילאים מסורתיים וכן מאפיינים הקשורים בחבל הארץ בברזיל שממנו הלהקה באה.  יש שני סוגים של סגנונות שמהווים את הבסיס המוזיקלי לעבודה: שירי עבודה ושירי תפילה ברזילאיים.
 
המוזיקה עוברת דרך שירי העבודה של העבדים בברזיל, למקצבי ה-bai?es, דרך המוזיקה של אנטוניו ז`ובים ועד לסגנון הבוסה נובה. פס הקול הייחודי, העוקב אחרי ההיסטוריה של ברזיל דרך המוזיקה, התאים באופן מושלם לרצונו של פדרניירס ליצור עבודה שהיא ברזילאית באופן מובהק. מקורותיה התנועתיים הם סגנונות השאשאדו (xaxado), מקצב מצפון מזרח ברזיל המאופיין בקצב מהיר בדומה למקצב ריקוד ה"סטפס" האמריקאי, והבאיה  (bai?es), סגנון כפרי שמקורו בצפון מזרח ברזיל.
 
מבקר המחל של הטיימז הלונדוני לא חסך בהבעת התרגשותו בעקטות הופעת הלהקה וכתב כי "המופע של גרופו קורפו היה מלא בפיזיות מפתה ומחשמלת. אם לשפוט לפי שאגת האושר של הקהל ביום המופע, תחושת העונג שחשתי לאחר צפייה בקבוצה לא הייתה שלי בלבד".
 
הנרי אוגוויקה ולהקתו
 
לקראת סיום הפסטיבל תגיע אליו להקתו של הנרי אוגוויקה שהוקמה ב-1989 וזכתה להצלחה בין-לאומית מיידית. הקבוצה מופיעה ברחבי העולם ומקיימת באופן תדיר כיתות אמן ופעילויות חינוכיות נוספות. בין השאר הקבוצה הופיעה  בארץ במסגרת מפעל Dance Europa, בסין, בצרפת, בסוריה, פורטוגל וארה"ב.
 
אוגוויקה נולד בווילס להורים ניגרים. הוא למד מחול, מוזיקה ותיאטרון באוניברסיטת Swansea וב-London Contemporary Dance School, ורקד עם קבוצת 4D. בעבודותיו שם אוגיקה דגש על עבודה בין תנועה למוזיקה שנכתבת במיוחד עבור המופע ואשר מבוצעת חי בזמן המופע. בנוסף לעבודתו עם להקתו יוצר אוגיקה עבודות לפסטיבלים ולקבוצות מחול ברחבי העולם, וב 2007 זכה בפרס על תרומתו לחינוך ולקידום המחול באנגליה.
 
המופע של אוגוויקה כולל ארבע יצירות:   Touching allו All Around שהועלו לראשונה בינואר 2008 בקיימבריג`, כשני חלקים ראשונים מסדרת עבודות שבהן אוגוויקה חוקר את גוף האדם, והן מאופיינות בכוריאוגרפיות לרקדנים יחידים וזוגות רקדנים המבוצעים למוזיקה  מצפון אפריקה ומוזיקה דרום אמריקנית עממית. היצירה השלישית  Little Red היא עבודה פראית לשש נשים בתלבושות העשויות מקטיפה אדומה המנהלות דיאלוג רגשני עם קונצ`רטי לכינור של ויולדי. היצירה הרביעית Green in Blue מסמנת את ניסיונו הראשון של אוגוויקה לעבוד עם מוזיקת ג`אז ובה הוא משתף פעולה עם נגן הסקסופון הנודע איאן בלאמי.