מוזיקה - ג'אז בין ניו יורק לנתניה

פסנתרן הג`אז עומר קליין פועל בניו יורק אבל מוציא כאן אלבום ראשון עם קטעים בשם "אבוטבול" ו"נתניה"

"מתאים לאופי הישראלי לאלתר"

את עומר קליין הכרתי כקלידן ("פנדר רודס" הוא מתקן בגאוות האוחזים בכלי) של להקת "מורה", אחת הלהקות הצעירות הטובות ביותר ששמעתי בשנים האחרונות. באותה תקופה דובר על כך שקליין עומד לעזוב את הארץ לטובת לימודים בבוסטון, מה שגרם לשינוי בצורת פעילות הלהקה. בשלוש השנים שחלפו מאז הספיק קליין להפוך לאחת מהדמויות הלא מעטות המככבות בסצנת הג`אז הישראלית בניו יורק ובימים אלה הוא חוזר לארץ עם אלבום חדש, Introducing Omer Klein, וסיבוב הופעות שיקיים בארץ עם ההרכב שאתו הקליט את האלבום, עומר אביטל בקונטרבס, זיו רביץ בתופים ואיתמר דוארי בכלי הקשה.

באלבום של קליין עשרה קטעי ג`אז שהלחין, כאלה שנגישים גם לאוזן שלא גדלה על הז`אנר, ונושאים שמות כמו "מלכות", "אבוטבול", ו"נתניה", המעידים על החיבור הישראלי החזק של יוצרם, וקטע הנושא את השם Melody For Alon, המוקדש לחברו ללהקת "מורה", אלון לוטרינגר (בהרכב חבר גם שחר ברבש – ט.ג.).

"מהרגע שהתחלנו לעבוד ביחד כ`מורה` עמדה על הפרק הנסיעה שלי לחו"ל, ואנחנו מוצאים את הדרך שלנו להמשיך ולעבוד ביחד", מספר קליין. "כמעט בכל ביקור שלי בארץ אנחנו מופיעים, בביקור האחרון שלי גם הקלטנו דיסק ואנחנו בדיוק בשלב של המיקסים, כך שמצאנו את הדרך שלנו לעבוד גם בתוך זה, לא לתת להרכב להתפרק אלא לבשל את זה על אש יותר קטנה".

את הלימודים בבוסטון עזב קליין אחרי שנה לטובת חיים ויצירה בניו יורק, שם השתלב במהירות בסצנת נגני הג`אז הישראלים המצליחה והפורחת.

"הסיבה המקצועית העיקרית שעזבתי את בוסטון הייתה שכבר היו לי הרבה מאוד הופעות בניו יורק ומצאתי את עצמי כל הזמן על האוטובוס בין בוסטון לניו יורק, שזה משהו כמו תל אביב-אילת. מי שהכי עזר לי בתחילת הדרך זה הקונטרבסיסט עומר אביטל (מכוכבי הג`אז הישראלים בניו יורק – ט.ג.), שדי מהר מהרגע שעברתי לארה"ב הוא התחיל לקרוא לי להופעות שלו בניו יורק. אני מנגן הרבה כפסנתרן בהרכבים שלו והוא כבסיסט בהרכבים שלי. הוא מאוד עזר לי להתקדם שם, הכיר לי מקומות, בעלי מועדונים, מאוד דחף אותי וקידם אותי".

איך אתה מסביר את הפריחה הזו של נגני ג`אז ישראלים בניו יורק?

"אני חושב שלפני משהו כמו חמש עשרה שנה הגיעו כמה נגנים ישראלים לניו יורק, שזה גם עומר, גם אבישי כהן הבסיסט וגם אבי לייבוביץ`, והם, כל אחד בדרכו, עשו לעצמם שם והשתלבו בסצנה המוזיקלית הניו יורקית בצורה מאוד חזקה. אני מרגיש שהם פתחו את הדלת להרבה אמנים מהדור שלי שמרגישים יותר נוח לנסוע ולנסות בניו יורק".

אבל מוזיקלית, מאיפה בעצם החיבור המאוד חזק הזה בין מוזיקאים ישראלים לג`אז דווקא, שזו לא המסורת המוזיקלית שממנה צמחנו?

"זאת באמת שאלה מעניינת. שמעתי כבר הרבה דעות על זה. יש דעה שאומרת שמתאים לאופי הישראלי לאלתר. שגם במציאות היומיומית שלנו אנחנו נדרשים להסתדר, לאלתר, להתקמבן, כאילו מין מנטליות שיש בה פחות סדר ויותר מקום ליצירתיות. אני לא יודע אם אני מסכים עם הדעה הזאת אבל זה כיוון מעניין. חוץ מזה אני חושב שיש פה כמה מורים טובים שעוזרים מאוד לילדים להתפתח ולהגיע לרמה גבוהה. שמעתי מהרבה אמריקאים שכשהם נתקלים במוזיקאים ישראלים צעירים בתחום הג`אז הם מרגישים על הנגינה שלהם שהם קיבלו בישראל חינוך מאוד נכון, והם מאוד מתפעלים ומופתעים מאיכות המורים פה".

הניגון של נתניה

אחד הדברים הנחמדים באלבום הוא שמות הקטעים. אותי סקרנו במיוחד שמות כמו "מלכות", "אבוטבול" ו"נתניה"

"זה בעצם אלבום ראשון שלי כ`בנד לידר` מה שנקרא. זו הייתה בשבילי איזו קפיצה קדימה, ומאורע מאוד מרגש. כמעט את כל הקטעים באלבום כתבתי כשהייתי כבר בארה"ב, וחלק מהם באים מאיזושהי תחושה של געגוע לארץ או מחשבות על הארץ ועל המרחק ממנה. המרחק, כידוע, נותן פרספקטיבה. אני מנתניה במקור, ההורים והאחים שלי עדיין גרים שם. יום אחד יצא לי איזה מין שיר כזה שבו ניסיתי לתאר את נתניה כמו שאני מרגיש אותה. לא לייפות אותה, לא להגזים לרעה, אלא פשוט להביא איזשהו ניגון שנשמע לי כמו שהעיר נראית לי. יש שם גם הרבה געגוע, אבל גם הרבה פשטות ושמחה.

"`אבוטבול` זה שיר שכתבתי יום אחד בבוסטון והחלטתי להקדיש אותו לעומר אביטל. אבוטבול זה שם המשפחה המקורי, ממרוקו, של משפחת אביטל, אז זו כזאת קריצה לעומר.

"`מלכות` זו דווקא השאלה הכי מעניינת. מלכות זו מילה נורא יפה בעיניי. יש לה צבע מאוד יהודי בשבילי, בלי שאני מבין הרבה ביהדות, ואני אפילו לא יודע מה זה בדיוק אומר, אבל כשכתבתי את הקטע הזה הרגשתי שכשאני מקשיב לו הוא גורם לי לאיזו תחושה של משהו עתיק, בית מקדש כזה, והמילה `מלכות` קפצה לי כמילה שהסאונד שלה מתאים לי עם הסאונד של הקטע, ואני מניח שהכוונה היא יותר למלכות כמו בביטוי מלכות שמיים מאשר מלכות של בני אדם".

כמי שלא ממש מבינה בג`אז לעומק, האלבום שלך נגיש גם לאנשים כמוני

"לשמחתי קיבלתי תגובות על הדיסק מאנשים שאומרים שהם בדרך כלל לא מכירים כל כך גא`ז ובכל זאת הם התחברו לתקליט וכמובן שזה משמח אותי. אני לא יוצר את המוזיקה שלי עבור קהל יעד מסוים אלא מנסה להיות כמה שיותר כנה ולהביא את המוזיקה מתוך עצמי ואני מאמין שכמו שאני מתחבר להרבה סוגים של מוזיקה ולפעמים מתחבר גם למשהו שאני לא מבין בו, ככה זה עובד, ואם אנשים נהנים למרות שהם לא מקשיבים לג`אז, אז אני פשוט שמח. אני מושפע מהמון סוגים של מוזיקה. זה יהיה מתבקש, כמובן, שאני אומר שאני מושפע מאוד משירים ישראלים ואולי בגלל זה המוזיקה נשמעת יותר כמו שירים ופחות כמו ג`אז ואז אנשים מתחברים לזה, ובמובן מסוים זה נכון, אבל גם לא, כי אני גם מושפע מהרבה דברים אחרים שחלקם יותר מסובכים כמו ג`אז וכמו מוזיקה קלאסית וכן הלאה".

בין ג`אז לפופ

עבדת עם יהודית רביץ כשהתארחה בהופעות של "מורה", ניגנת עם אלון אולארצ`יק, מה ההבדל מבחינתך בעבודה על קטעי ג`אז לעומת העבודה בפופ?

"זה שונה כי מצד אחד בג`אז כביכול יש יותר חופש ואחרי שאתה מנגן את המנגינה מצפים ממך לפרוץ באלתור שיהיה בו הרבה דמיון והשראה, ושכל ערב זה יישמע כמו משהו אחר, וזה האתגר בג`אז, ובפופ יש אתגר אחר שהוא לא פחות גדול בעיניי. למשל בעבודה עם אלון אולארצ`יק, שניגנתי בתקליט שלו, כשאני ניגש לעבודה כנגן, המטרה היא אחרת. יש פה שיר של שלוש דקות שיש בו טקסט, סיפור, מנגינה, ואם אני בא כקלידן וצריך לתרום את המעט צלילים ומעט אקורדים שיתמזגו כמה שיותר יפה עם כל המכלול ויוציאו את השיר הכי טוב שיש, אז זה אתגר אחר, כי זה אומר להתבטא מאוד בחסכנות.

"עם אלון, אגב, הייתה לי אפילו הופעת דואט אחת, שהיינו רק שנינו על הבמה, וזה היה מאוד מגניב, ובעצם ראיתי כמה אלון הוא יותר ג`אזיסט מג`אזיסט בחופש שלו להמציא על המקום. עם יהודית, באיזשהו שלב נוצרה מערכת יחסים בינינו כשהיא התחילה להתארח בהופעות שלנו ב`מורה` באופן די קבוע, ואחד הרגעים הכי מרגשים מבחינתי זה ביצוע שהיא עושה לשיר שנקרא `ילדי הישן` שהלחנתי לטקסט של יהודה עמיחי, ואני יכול לגלות שגם בדיסק ש`מורה` הקליטה היא שרה את השיר הזה ביחד עם אלון לוטרינגר, הסולן של הלהקה".

אתה בא לפה ללא מעט הופעות בחודש הקרוב, ומנגן בתחום שלא זוכה לחשיפה גדולה בתקשורת הישראלית. האם זה מעיד על כמות הקהל שיש פה גם לדברים שלא נחשפים בגדול בתקשורת?

"זו שאלה טובה. אני חושב שיש איזה פער בין מה שקורה בהופעות הג`אז לבין מידת החשיפה שיש בתקשורת וברדיו. אני לא בטוח, כי אני לא נמצא פה הרבה, אבל אני רואה את הכמויות שחברים שלי מופיעים פה, עומר אביטל, אבישי כהן החצוצרן, למשל, ואני מניח שזה אומר שההופעות מוצלחות ומצליחות, ועדיין זה לא שתפתח גלגל"צ ותשמע שיר של גא`זיסט ישראלי, לפחות לא כרגע. אבל אם אני מסתכל גם בעולם, יש המון מופעי ג`אז, ובמיינסטרים של התקשורת זה פחות נוכח, אז זה כנראה משהו שקשור לטבע של המוזיקה הזאת".

עומר קליין יופיע במוצאי שבת, ה- 24 במאי 2008 בזאפה תל-אביב ובהמשך בבית אבי חי בירושלים, בקמלוט הרצליה, בלבונטין 7 ובמועדון המיילסטון, שוני בנימינה.