מוזיקה - לשבור את החומות

היכן שהפוליטיקאים נכשלים הצליחו ג`ורדי סאבאל ויאיר דלאל להחיות לערב אחד דו קיום במוזיקה

הכל יכול ללכת ביחד בעיר הנצח

אל יהא הדבר קל בעיניכם. במָקום שפוליטיקאים אינם חדלים מלהיכשל, באים אמנים ועושים את מלאכתם, מלאכה נאמנה.

בסך הכל התכוונו היוצרים ג`ורדי סאבאל, הקטלוני ויאיר דלאל הרמת גני, לצייר בצלילים את תולדותיה של העיר המסובכת והמורכבת ירושלים, אלא שהמופע שלהם נשמע אחרת כאן בירושלים, של תחילת המאה ה-21 מאשר בכל עיר או אתר אחר בעולם.

המופע נפתח בתרועת שופרות ומסתיים בתרועה דומה, מכיל בתוכו מוזיקה ופרקי תפילה יהודיים, נוצריים ומוסלמים, החיים זה לצד זה מתוך כיבוד הדדי, מתוך הערכה הדדית ובעיקר מתוך הקשבה של איש לרעהו: החל מזַמר ששר סורות מתוך הקוראן, ועד לפייטן האנדלוסי ליאור אלמליח, המזמר על ירושלים היפה, מקור הערגה של העם היהודי לדורותיו, דרך ההרכב הקולי "המקהלה המלכותית של קטלוניה" שחבריו שרים את הטקסטים הנוצרים העתיקים; מתרועת השופרות, הסקבוטים, הנבל העתיק, הרבאב, הוויול, הלירה, הקאנון, הפלסתריון והקמנצ`ה וכמובן העוּד והכינור.

גם אם נתעלם לשנייה מן האיכות המרשימה של המופיעים כולם, הבחירה המוקפדת והמדקדקת של סאבאל ושל שתי הזמרות המובילות מונסרה פיגראס ובגוניה אולבידה, עדיין נוכל לחוות (לא רק ליהנות) מן הדיאלוגים המורכבים שהתנהלו על הבמה.

הערב זורם בין פרקי תפילה מבוצעים לעילא, ובין פרקי קריאה בעברית מפיו של מנואל פורקנו, הקטלאני. הקהל שהגיע לערב הייחודי הזה קיבל באותה רוח נכונה את הזמר המוסלמי שנשמע כמואזין, נפעם מזמרתו היפה של רזמיק אמיאן הארמני, והקשיב להקלטה נדירה ופגומה משהו של החזן שלמה כץ, מלפני כמעט ששים שנה, השר את תפילת "אל מלא רחמים" לזכרם של קרבנות השואה. בעיקר חווה הקהל את ההבנה שהכל יכול ללכת ביחד בעיר הנצח.

אין כל ספק שהמופע הוא מופע פסטיבלי מובהק, המצדיק את קיומו של פסטיבל ישראל בירושלים. אכזבה קטנה היתה הגילוי שהרעיון לקיומו של מופע כה ירושלמי, הוא דווקא של ה- Cite de la Musique, בפריז, אבל גם כך אם הרעיון בא מחו"ל ולא מירושלים, החוויה תישאר איתנו זמן רב.

הערב ישתתף חלק גדול מן ההרכב במופע שיוקדש כולו למוזיקה של גלות ספרד, לתרבות הלדינו. אל תחמיצו!


פסטיבל ישראל: ירושלים - "עיר השלום של מעלה ושל מטה", ג`ורדי סאבאל ויאיר דלאל, אולם הנרי קראון, 3 ביוני 2008.