מסיבת הF אנק הגדולה

אחרי שנים של ייצוא תפוזים משגרת ישראל לעולם גם את התפוחים: חצוצרה, קונטרבס, טרומבון, שני סקסופונים, שלושה די.ג`ייז ומתופף, שאלמלא חריקות הסקרצ`ינג המבליחות בין צליליהם היו גורמים לכם לחשוב שנסעתם במכונת הזמן ונחתתם בדיוק בשיאה של מסיבת הFאנק הגדולה של שנות השבעים.
 
החודש הם הוציאו את אלבומם השלישי, “buzzin about” , שיצא במקביל גם באנגליה, שם הוחתם ההרכב בלייבל "פריסטייל רקורדס", "לייבל קטן ואיכותי שמתמחה בפאנק, אפרו ביט, לאטין וג`אז", מספר עופר טל (המכונה סקולמאסטר), הסקרצ`ר, או הטרנטייבליסט של הלהקה כהגדרתו, "וגם האלבום הזה, כמו האחרים, הוקלט לא בשיטה של רוק אלא יותר בשיטה של ג`אז, שזה אומר שכל הנגנים ביחד באותו חדר, מקליטים טייקים, מה שאומר שהרגשת הלייב והנגינתיות מאוד מאוד מורגשת בהקלטה". 
 
בוא נחזור רגע למונחים סקרצ`ר וטרנטייבליסט, רק כדי להבין מה בדיוק זה אומר, למי שלא ממש מתמחה בתחום...
 
"טרנטייבליסט זה מונח שאפשר לתרגם אותו בעברית לפטפוניסט, ואפשר להגיד שזה נגן פטיפון. יש הרבה די.ג`ייז שאומרים `אני הולך לאברקסס לנגן מוזיקה שעתיים`, וזה לא באמת לנגן, מישהו אחר מנגן את המוזיקה שהם הולכים לנגן, והם בעצם הולכים להשמיע. אז מה שאנחנו מנסים לעשות זה יותר לנגן. כלומר, לקחת איזה `ווה` של גיטרה ולשחק איתו כמו גיטריסט. כשאני עם ה`ווה` הזה אני גיטריסט, כשאני עם קליד או עם פראזה של אורגן אני קלידן, כשאני עם צליל של מפוחית אני מפוחיתן, וככה יש לי אפשרות לקחת לעצמי כל פעם תפקיד אחר, כמו שחקן.
 
"בתפוחים יש שני טרנטייבליסטים, אני ודי.ג`יי. טודרס, ויש לנו בהרכב גם עוד די.ג`יי., אורי ורטהיים, שמאייש בתפוחים את תפקיד הסאונד. ההרכב קיים כבר שש שנים והוא היחידי שעושה לנו סאונד בהופעות, אף אחד אחר לא עשה לנו סאונד אי פעם חוץ ממנו. הוא גם הקליט לנו את שלושת האלבומים, והוא גם עושה מהקונסולה לייב אפקטים על מה שמנגנים הנגנים, עם פדלים שמחוברים לקונסולה. הוא החבר התשיעי בלהקה שפשוט לא נמצא על הבמה". 
 
להקת קצב 

אפשר לומר שה"תפוחים" נולדו במקרה, כשטל וורטהיים הוציאו דיסק בשם "רדיו טריפ" וחיפשו דרך להפוך את מופע ההשקה לסוג של מסיבה. "הז`אנר שאנחנו הכי אוהבים לרקוד בעצמנו הוא Fאנק", מספר טל, "אז אספנו נגנים, ועשינו הופעת מסיבה שנשענת על אלתור. ככה בעצם נולדה הלהקה, ממוזיקה מאולתרת, כשהבסיס הוא גרוב. יש לי דוגמה שאני משתמש בה לאחרונה כדי להסביר, למשל עם השיר `אני אצבע את השלכת בירוק` ששר יורם ארבל. רוב האנשים  שתשאל אותם איך הולך השיר ישירו לך את המילים, אבל אני אומר שהשיר בעצם נשען באמת על הליין בס המרכזי בשיר, זה שבא כל פעם בסוף המילים. אנחנו בהרכב לוקחים את הגרוב, את הריפ האחד הזה, ועליו אפשר לשחק עשר דקות עם סולואים, עם אלתורים, עם שינויים וחזרות למוטיב המרכזי, וזה נקרא Fאנק, ג`אז רדוד..."

כהרכב שעושה Fאנק רקיד ואינסטרומנטלי אפשר בעצם להגדיר אתכם כהרכב מסיבות, לא?
 
"סוג של. זה משהו באמצע. אין אצלנו מרכז אחד של הלהקה שהוא סולן שאפשר להסתכל עליו, אז רוב האנשים מסתכלים חצי מהזמן על הבמה, ובחצי השני מסתכלים על הבחורות והבחורים סביבם, ורוקדים. אם תחשבי על זה, בסוף שנות הששים פה בארץ היו רוקדים על רקע של להקה חיה, מה שנקרא להקות קצב, אז גם אנחנו להקת קצב".
 
איך מצליחים להחזיק במשך שש שנים הרכב של תשעה אנשים? להקות עם פחות אנשים מתקשות להחזיק מעמד שש שנים
 
"בעזרת הפסקות ארוכות. אנחנו לא פעילים כל השנה אז יש לנו זמן להתגעגע. המתופף והבריטון שלנו גרים ועובדים בניו יורק בארבע השנים האחרונות, הם באים לארץ שלוש פעמים בשנה ובכל פעם שהם באים אנחנו מתאחדים סביב הנושא הזה של התפוחים וככה לאנשים יש אפשרות להישאר רעבים לזה. זה נותן לנו גם אפשרות לעשות דברים אחרים.
 
"ארתור החצוצרן מנגן בליאור שליין, מופיע עם הגרובטרון ועם לוס קפארוס, ומשתתף בגגים של גא`ז ורוק ישראלי, ליוני הלוי המתופף יש בניו יורק הרכב היפ הופ שדי מצליח שם והוא מנגן בהמון המון הרכבי גא`ז ורוק, הוא מאוד מבוקש שם ונוסע להמון טורים בעולם עם כל מיני מוזיקאים.  שי הקונטרבסיסט מנגן בס בהרכבי טנגו ובלקן, וחבר בהרכב ירושלמי חמוד ופאנקי שנקרא `קובייאשי פורצלן`, ארז, הדי.ג`יי השני, מתקלט והדיי ג`וב שלו זה כמוכר בטאואר רקורדס. ליובל טבצ`ניק, הסקסופון בריטון שלנו יש רביעייה משלו בניו יורק, ה`טבצ`ניק קוורטט`, ירון אוזנה, הטרומבוניסט, הוא אחד הטרומבוניסטים הכי מבוקשים בארץ במוזיקה לטינית והוא מנגן עם כל המי ומי, אולג הסקסופוניסט עושה ים חלטורות, ואני עובד בחנות תקליטים  `חור בשחור`, ומתקלט בשעות הפנאי. לי ולאורי ורטהיים יש גם את פרויקט הצד שלנו `רדיו טריפ`". 
 
האלמנט המרכזי הוא האלתור

בהרכב כל כך גדול יש מי שנקרא מנהיג הלהקה?
 
"המוביל המוזיקלי שלנו זה המתופף, יוני הלוי. בג`אז יש את המונח בנד לידר ואנחנו באים מהעולם הזה, אז הוא הבנד לידר שלנו, שזה אומר שבפועל, בהופעות, אנחנו מסתכלים עליו כדי לקבל ממנו את הניצוח, והוא אחת הסיבות לזה שכל הופעה נשמעת אחרת, כי הוא מחליט מי לוקח את הסולו, באיזה אורך הוא יהיה, מתי להאריך או לקצר קטע, מתי להיכנס פתאום לסמבה, למשל. הוא המחליט".
 
גם שמות הקטעים, שמקורם בדאחקות פנימיות, יכולים לשפוך אור נוסף על סיפורה של הלהקה. "הקטע הראשון למשל, stack it up, תדחוף את זה, בא מהומאז` שרצינו לעשות ללייבלים סטאקס ומוטאון, הלייבלים השחורים של הסול הקלאסי משנות השישים. מכאן בא השם", מספר טל. "יש קטע שנקרא run shai ran, שי רן זה הקונטרבסיסט שלנו. את הקטע שנקרא ככה הקלטנו במסדרון של האולפן, כי רצינו לעשות משהו כמו התהלוכות שיש בניו אורלינס. אז עזבנו את הפטפונים, עברנו כולנו לכלים אקוסטיים, אני ניגנתי טמבורין, הדי.ג`יי. השני ניגן גיטרה, ושי עבר לכלי הקשה. מה שקרה זה שבסוף לא שמעו אותו בהקלטה, אז בתור פיצוי על זה שלא שמעו אותו קראנו לקטע על שמו.
 
"ואני אתן לך גם סקופ על הקטע שקוראים לו number two. כתבנו קטע חדש בחזרה, ואיך שהתחלנו לכתוב אותו, אחד הנשפנים היה חייב לשירותים. תוך כדי שהוא הולך בדקנו מה הוא הולך לעשות שם, ומזה נהיה השם number two..."
 
כמי שנשמעים כמו מחווה מלאת אהבה לFאנק של שנות השבעים, מעיד טל על השפעות שכוללות כמובן את ג`יימס בראון, אבל מוסיף גם השפעות של ג`אנגל ודראם אנד בייס. "גם קצת של היפ הופ, אבל לא כל כך של ראפ. הראפ זה החלק שמדבר על כל מיני דברים שאנחנו לא כל כך מזדהים איתם, לפחות הראפ האמריקאי. אני לא יכול להזדהות עם מילים שאומרות `רצחתי את אמא שלך אתמול, אני ארצח אותה מחר`. אנחנו לוקחים אלמנטים מההיפ הופ, כמו הסקרצ`ינג, אלמנטים ממוזיקה חסידית ובלקנית, דברים שהכלי נשיפה שלנו שוחים בהם, וכמובן מג`אז. אלמנט מרכזי אצלנו זה האלתור. כל הופעה פשוט נשמעת שונה מאחרת. אפילו האלבום שלנו הוא סוג של ביצוע חד פעמי של החומר הזה".
 
סאונד נא
 
חוץ מהוצאת האלבום באנגליה יש גם הופעות בחו"ל?
 
"אנחנו נוסעים לסיבוב הופעות רביעי באנגליה באוגוסט, מופיעים שם מול קהל שמאוד מאוד בעניין של ניו Fאנק. זה קהל שהוא ממש קהל של סצנה וסצנה שהיא מאוד בולטת בחמש, עשר שנים האחרונות, כשיש לה גם כוכבים כמו שרון ג`ונס למשל. באנגליה יש מסורת חזקה של סול וFאנק. הטרנד היום זה ניו Fאנק, זה הסאונד היותר נא, ואנחנו משום מה משתבצים למשבצת הזאת שלהם, לנישה הזאת, ומקבלים מלא הזמנות להופעות".
 
ומה המצב עם ההופעות בארץ בהתחשב בזה שאתם תלויים בשלוש הגיחות לארץ של החברים הניו יורקיים?
 
"גם ללהקה שמופיעה כל שבועיים הקהל יבוא רק פעם בכמה חודשים, אז ככה, כל פעם שאנחנו מופיעים פה יש אירוע מיוחד, וההופעות כל פעם מפוצצות. אנחנו כבר מרגישים לא נעים שמעל שנתיים של הופעות אנחנו שולחים בכל הופעה אנשים הביתה".
 
מסכן...
 
"אלה צרות טובות כמובן... ב- 14 באוגוסט תהיה לנו הופעת השקה חד פעמית, חגיגית ומיוחדת, עם אורחים, שחלק מהם עדיין לא סגורים, ואלה שכבר הבטיחו את השתתפותם הם שלמה בר, שיצרנו איזה חיבור מעניין איתו, והדי.ג`יי. אנדי סמית, הדי. ג`יי. של פורטיסהד, שייתן סט קצר לפני ויסגור אחרי במסיבת רטרו. זה יקרה בגני התערוכה, בביתן עשר. הפעם דאגנו לזה שלא נצטרך לשלוח אף אחד הביתה..."
 
 
התפוחים,  Buzzing About, פריסטייל רקורדס