תלמידי המשחק של סמינר הקיבוצים מפיחים דמיון יצירתי וחיים חדשים בסיפורו של נחום גוטמן
מחזה מצויר
בילדותי היה לי "דוד נחום" – שהיה בעצם דודו של בני, שכני מהקומה הראשונה בשדרות שמחה בן ציון בתל אביב, הנושאות כמובן את שם הסופר שהיה אביהם של נחום ועוזר גוטמן וסבו של שכני. היינו באים כמעט כל יום אל הבית ברחוב אחד העם לשחק בחצר הפלאים של דוד נחום. אבל רק בתנאי שלא נפריע לדוד שמצייר את אחד מציוריו הקסומים או כותב את אחד מסיפוריו המופלאים, שכל אחד מהם הפך להיט-תרבות של רבים, ילדים והוריהם. את "ביאטריצ`ה או מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס" כתב גוטמן לפני 64 שנים, תחילה לעיתון “דבר לילדים” שהיה אחד ממייסדיו, ואחר כך פרסם אותו כספר. עלילת הספר מתארת חוויות של הצייר מפריז, שאליה הגיע לראשונה, בשנות העשרים של המאה הקודמת, ובה השתכן בבית שעל גגו חלפו רכבות, ובסמוך אליו שכן גן החיות של העיר. במרכזו של הסיפור ניצבת הכלבה ביאטריצ`ה שמאמצת ומגדלת גור-אריות יתום בגן החיות, והרעש התקשורתי סביבם, הכולל קבלת פנים בהשתתפות נשיא צרפת, והסרת הלוט מציורו של גוטמן המתאר אותם. בספרו "בין שמים וארץ" כתב כי "ביאטריצ`ה לא משל הייתה. בספר זה רציתי להקנות לילדים את התחושה שהעולם הוא גדול... נאמתי נאום אהבה לפריז מבעד לחלון הפתוח: `לבי טוב אליך, פריז, גן החיות של המין האנושי! פריז! את טובה, את יפה, את מלמדת להיטיב עם כל בני האדם`". שי פיטובסקי, בוגר המגמה לבימוי בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים כבר יצר שם הצגת מופת, “גריניץ", ועתה הוא שב ומעמיד, בסיועם של יוצרים רגישים ותלמידים נפלאים במגמה למשחק, הצגה שכל כולה מחווה לגוטמן, אמן ההתבוננות באנשים, בחיות, בנופים אורבניים וכפריים, האמן שסיסמת חייו היא "רק הסתכל והבן". ודומה כי אין סיסמה יפה יותר לחוויית הצופה בהצגה המקסימה של שי פיטובסקי, שידע לעבד את הסיפור של גוטמן, לשלוף מתוכו את העיקר, להוסיף דמות, להוסיף תמונה, וליצור משהו שניתן לכנותו "מחזה מצויר". או בעצם פרסקו בימתי תלת ממדי שבו הבמה היא בד הקנווס, והצבעים הנמשחים עליו הם התפאורה שעיצב זאב לוי מסרטים צבעוניים שהם למעשה רצועות של כלב, התאורה המופתית של זיו וולושין, התלבושות השופעות שרמנטיות פריזאית שעיצבה קארין דויד, המוזיקה הצרפתית שכתבה הילית רוזנטל, התנועה בעיצובה של שרון גל, שבכל אחת מהדמויות הייתה מעובדת לפרטיה הקטנים ביותר, וכמובן – צוות השחקנים הצעירים, שותפיו העיקריים של הבמאי והמעבד. ההצגה מתנהלת כתיאטרון-סיפור שבו המספר מעביר עבורנו את הדפים, עוצר, מסביר, וממשיך הלאה ויוצר עבורנו זמן, מקום ועלילה כל פעם מחדש. אך בעיקר הוא מפגיש אותנו עם דמויות שונות ומגוונות. בהצגה הזאת רק דמות המספר, כלומר דמותו של נחום גוטמן, מעוצבת במישרין, ושלומי בן-עטר מגלם אותו בחן, כמספר וכדמות פעילה בעלילה. שאר הדמויות מעוצבות ברוב המקרים כגרוטסקות לכאורה – בתלבושות, באיפור המיוחד, ובמשחק עצמו – אך האנושי שבהן קם וחי מבעד למסכות המעוצבות בדייקנות ונשמרות לאורך ההצגה בנאמנות-משחק מופלאה. נעמה ארמון מרתקת כבעלת הבית הפריזאית, בעלת הגבנון, הצולעת, שהיא צייקנית ומציקנית למהדרין. מאור זגורי וירטואוזי בעיצוב דמותו של השכן, נגן המצילתיים בתזמורת של פריז, שהופך בתנועתו השמנה ובקולו העשיר מנודניק מאיים לחבר הכי טוב של המספר. אייל רדושיצקי מרשים בתפקיד שומר גן החיות הדגול מרבבה, שאותו הוא מעצב במשחק שופע חום אנושי, ולצידו שחר אור קמפל המגלם במשחק מרתק את מנהל גן החיות, שהיה יכול להיות שידוך מושלם לבעלת הבית. לאה גלפנשטיין, ללא מילים, היא הכלבה המתוקה מכל הכלבים של פריז, ועופר פיפר מעצב במשחק שובה לב את גור הלביאים שאימצה. תמר בן עמי, אורית נורי, טלי הירשפלד, צוף כהן, אודי פרסי משלימים את הצוות המרשים הזה, כל אחת ואחד בעיצוב דמות שהיא כצבע יסוד המשנה את תפקודו מתמונה לתמונה, ולכל אחת ואחד מהם יש את רגע התהילה של משחקם. ביחד, ובהנהגתו של שי פיטובסקי כל אלה יוצרים באולם הקטן של סמינר הקיבוצים חוויית תיאטרון שכולה "דוד נחום" גוטמן.
20/07/2008
:תאריך יצירה
|