מוזיקה - שלומה של המוזה

לחנים מצוינים ועבודה נפלאה עם שחקנים מאפיינים את סדרת השירה והמוזיקה של אורי לשמן בצוותא

מסע עינוגים בין המוזות

זה כבר הערב השני בסדרה "במה להמתיק ימים אם לא בשירים" בעריכת אורי לשמן, שבו אני צופה. זו סדרה מחכימה, אינטליגנטית ושופעת חן ואני יכול לראות בעצמי "שפוט" שלה. אחרי ערב שבו הכניסה המשוררת אגי משעול אותנו מאזיניה, בסוד מלאכת תפיסת המוזה, מתגבר חששו של מי שמהין להעלות את דברי ביקורתו ושם את נפשו במקלדתו, שכן השעון מתקתק, ה"דד-ליין" נקבע ואתה יושב ורוצה לדעת האם תבוא המוזה. או אולי אין המוזה אלא נחלתם של היוצרים האמיתיים ואין היא נוהגת לפקוד את מי שכותבים על הכותבים, על היוצרים, על האמנים? עובדה - במשך ערב שלם לא הזכירו את מוזת המבקרים.

בין כך ובין כך משעול (החתומה לצד לשמן על עריכת הערב) הובילה אותנו במסע עינוגים מן המוזה של הומרוס, לאחיותיה של ביאליק, אלתרמן, זך ולשלה עצמה. ובעניין זה אמרה גם שמבחינה מגדרית המוזה היא נקבה, כי ראשונים להתייחס עליה ואליה היו הזכרים, ואילו נשים משוררות מחכות אולי לביקור של ה"מוז". תיאוריה המוחשיים, עזי המבע, לא פחות משיריה –אלה שנכחו בערב ואחרים – העשירו את הרצאתה שהתנהלה בין שיר למשנהו והגיעה לשיא פלסטיותה בשחזור סיפור של לורקה על ה"דואנדה" - המוזה שעצם קיומה הוא מאבקה לשרוד בחיים. תיאור מצמרר של זמרתה של אישה מכוערת שגרונה ניחר המכניעה בקולה ובצעדיה את יפהפיות המחול וכל כך כי לה הייתה הדואנדה.

חינה הרב של הסדרה כולה טמון בין היתר גם בכך שרוב המשתתפים הם קודם כל שחקנים ואחר כך זמרים. שרית וינו אלעד הפליאה לשיר את "שיר ללא שם" ("כי שירי הוא בת קול ברוח") של שלום חנוך לא נשמע כאן כעוד גרסה של זמר ותיק או של מי שמחפש את מזלו בתכנית המולידה כוכבים. עומק הביטוי, ידה העליונה של ההגייה, והעצמאות בפיסוק השירים, הם מרכיב מרכזי בהצלחת המופע, כי הם המקור להפתעות, שהן לבני היופי בתכנית. גם שירם של מנור וכספי "הנה הנה" (מנגינה שמתחילה נמוך..במי במול אבל רוצה לגדול...) היה למעין מאבק סמוי וגלוי בין שרית וינו אלעד ורמה מסינגר.

איפוק ואיזון עדין

את הפתעת הערב, כנראה שגם המוזות הופתעו לחלוטין, סיפק אורי לשמן שהלחין את שירה של אגי משעול "רגעי קסם": "אלביס שואל האם אני בודדה הלילה, הוא שואלה אם לבי נמלא כאב,..הוא קורא לי יקירה..." במנגינה שנשענה על המקור האלביסי : Are You Lonesome Tonight, התגלתה רמה מסינגר במלוא איכויותיה הבימתיות וכאילו לא די באלה הצטרף לזמרתה דורון תבורי המזמר את השר את המקור בציפוי ברילנטיני מתבקש ובדיאלוג מדויק ובה בעת מצחיק עם מסינגר הנדהמת.

דורון תבורי היה השחקן ה"לא-שר " בערב כולו, כשהוא מגיש בביצועים איכותיים ומוקפדים את "הבריכה" של ביאליק, "בביתנו היה חתול ענק" לאמיר גלבוע, מונולוג של אלתרמן מתוך "פונדק הרוחות", "מלטה לאורידה בריגה" לרילקה ו-"מֵהחלון הגבוה ביותר" לפסואה. בייחוד השקיע בשירה של יונה וולך "תן למילים" ( תן למלים לעשות בך,/ תן למלים לעשות בך/ תן להם, היה חופשי, אלו תכנסנה בך תבואנה פנימה).

המבנה השלם של הערב לא היה זקוק לתוספת של הרגע האחרון של דני רובס שביקש להצטרף לתכנית כשותף בנגינה ובהמשך בשירת שניים משיריו "כוונת המשורר" ו"איך הוא שר?". היה משהו יותר מדי אוטומטי בהופעת האורח. ה"באלאנס" בין הכלים השתנה, שתי צעירות קפצו מוכנית ממקומותיהן למעבר והפכו לדקות ספורות את המופע למופע זמרים רגיל על כל המשתמע.

הצלחתה של הסדרה היא באיזון העדין ובאיפוק של אורי לשמן עורך הסדרה המלחין, הפסנתרן והמעבד להרכב שכלל את לשמן עצמו ליד הפסנתר (לעתים גם כזמר), דוד סגל בבס ואיתי ניתן בתופים. הלחנים של לשמן מצוינים, השילובים של השירים מרתקים והעבודה הנפלאה עם השחקנים ניכרת בכל. זה המקום לציין את שירתה של מאי ישראלי, שהיא קודם כל זמרת.

את התכנית חתמו כל המשתתפים בשירו של נתן זך "כשבדידות אינה פחד נולדת שירה.." כשיש ערבי מוזיקה ושירה כאלה הבדידות אינה פחד, הבדידות פשוט אינה.

"מה זה מוזה?" - מפגש שני בסדרה "במה להמתיק ימים אם לא בשירים". עורכים אוֹרי לֶשמן ואגי משעול 23 ביולי, תיאטרון צוותא תל-אביב.