להרגיש בבית במוזיקה

בתוך משבצת המוזיקה העממית ומוזיקת העולם שהפכה לסימן ההיכר הבולט של השנים האחרונות שמור מקום לא קטן גם לצד השורשי של המוזיקה המזרחית והערבית, ופסטיבלים כמו פסטיבל העוד, שיעלה בין התאריכים 11-16 לאוגוסט בפעם השישית, פונים גם לקהל המסורתי שמחפש את המוזיקה מבית אבא, אבל גם לקהל הצעיר והעדכני יותר, שמחפש את החיבור שלו לצדדים אלה, שאותם לא ינק בהכרח מחלב אמו.
 
ייתכן שזהו חלק מההסבר להצלחת הפסטיבל שיורחב השנה לשני אולמות שונים במתחם צוותא, ויעמוד בסימן מחווה למוזיקה המזרחית, הערבית, הים תיכונית והאתנית שמתנגנת בארץ עוד טרם קום המדינה.
 
בין האמנים שישתתפו השנה בפסטיבל נמצא גם המוזיקאי והנגן ניזאר רדואן, נגן העוד והמנצח של תזמורת נצרת בעשר שנות קיומה, במופע המלווה את הוצאת האלבום החדש שלו, "חיפה". האלבום של רדואן, מוזיקה אינסטרומנטלית ערבית שמזדחלת לאטה לבית וללב, ומצליחה לשקף בצליליה את כותרת האלבום וגורמת גם למאזין פחות שורשי ואותנטי להרגיש בבית, ולא להישאר בחוץ, כמאזין מהצד. זהו האלבום האישי הראשון של רדואן, שהוציא עד היום כמה אלבומים במסגרת עבודתו עם תזמורת נצרת.
 
"האלבום מבוסס על יצירות שהלחנתי", מספר רדואן (41), שמלבד היותו מוזיקאי אוחז גם בתואר שלישי במתמטיקה ומשמש כמרצה למתמטיקה בטכניון, "ועל יצירות מהקלאסיקה הערבית ממצרים, עיראק, סוריה ולבנון. יש באלבום גם משהו של אבא שלי שהוא בעצמו מוזיקאי, ואני מבצע באלבום את תפקידי הכינור והעוד".
 
איך מתרגמים את "חיפה" למוזיקה?
 
"אני מתייחס לחיפה כאל המקום שגדלתי בו ושאני גר בו. מהבית שלי אני רואה את הנופים היפים של הכרמל, אני משקיף גם למפרץ, ומשם יצאתי, זה המקום שלי. היצירה הראשונה בדיסק נקראת `חיפה` ומתארת, בלי מילים את הנוף של העיר. רציתי להביע בלי מילים, רק דרך המוזיקה, כדי שכולם יוכלו להבין.
 
"יש באלבום יצירות שממש בנויות לפי הקלאסיקה, עם משפטים מוזיקליים קצת יותר עדכניים, כי צריך לחדש משהו. המבנה הוא קלאסי אבל בתוכו יש חידושים במקצבים, בצלילים, באופן הנגינה, בהרכב שניגן. בחלק מהיצירות יש קצת השפעות מכלים לא אותנטיים מזרחיים, כמו גיטרה, חליל".

"איבדנו את הייחודיות של כל עם והתרבות שלו"

את דרכו המוזיקלית החל רדואן דווקא בעולם הקלאסי, ובשלב מסוים נחשף למוזיקה המזרחית והתחיל לנגן גם על העוד, כוכב הפסטיבל שבו יערוך רדואן את מופע הבכורה לאלבום שלו. "העוד הוא אחד הכלים העתיקים ביותר, וממנו נוצרו עוד כלים. העוד הוא למשל המקור של הלאוטה, שזה כלי שהתפרסם באירופה עוד בימי הביניים. בהתחלה השימוש בו היה יותר אותנטי, היו בו פחות מיתרים וניגנו בטכניקה מינימליסטית. במאה האחרונה הוא עבר תפנית, שעליה אחראי במיוחד מוחמד אל קסאבז`י, נגן העוד והמלחין המצרי שניגן עם אום כלת`ום. לאט לאט הכניסו לכלי הזה יותר טכניקה, והשתמשו בו גם בטכניקות של גיטרה. העוד הוא כלי שמאפשר לבצע עליו דברים טכניים וירטואוזיים בנוסף לאותנטיות שלו כמלווה של זמר, שלא עובר את הגבול הזה. עכשיו הוא עבר את הגבול, והפך לכלי בפני עצמו. עכשיו אפשר כבר להופיע בקונצרט רק עם עוד".
 
אתה מרגיש את הפריחה היחסית שיש למוזיקה השורשית בשנים האחרונות?
 
"כל אחד מנסה לחפש שורשים של התרבות שממנה הוא בא. גם בדיסק שלי חיפשתי הרבה דברים מהשורשים, פולקלור שניסיתי לבצע בעיבודים חדשים. כנראה שעל התרבות נפלו יותר מדי השפעות ונהיה אי סדר. כבר לא מרגישים משהו. אם שומעים למשל את האירוויזיון, כבר לא מבינים איך לשייך להקה למדינה שלה, כולם שרים אותו דבר כמעט, אפילו באותה שפה, ואיבדנו את הייחודיות של כל עם והתרבות שלו. כנראה שאנשים, בתגובה טבעית, רוצים משהו שבאמת בא מהשורשים, ולא משהו כללי מעורבב שלא כל כך שייך לשום דבר".
 
בהופעת הבכורה לאלבום, "תמונות חיפאיות" ישתתפו לצד  רדואן (בכינור ובעוד) מישל סג`ראוי בגיטרה ובבס, חגית רוזמרין בחליל, רמזי בשארת בכלי הקשה מזרחיים ונאדר אבו ניקולה בבונגוס ובתוף ים.
 
"המופע מבוסס על הדיסק אבל נוסיף גם חומרים שיהיו יותר קרובים לקהל, מהמסורת שהקהל מכיר. הכל יהיה מבוסס על מוזיקה אינסטרומנטלית, שזה מאוד ייחודי, כי בדרך כלל תזמורות ערביות מנגנות כליווי של זמר או זמרת שהם בעצם הדבר העיקרי. פה אנחנו העיקר".

המופע "תמונות חיפאיות" יתקיים ביום רביעי, ה-13 באוגוסט ב- 21:00  באולם לולה בצוותא במסגרת פסטיבל העוד של צוותא.