"בואי נא, אחות, ושבי לך כאן מנגד,/ פן אחדל לנשום ואת גם לא תדעי./ פה, בבית הזה, מתים כל כך בשקט.../ קר לי לבדי.../ עוד גדול הלילה, המנורה צהבהבת,/ את עצי הגן הרוח מניעה./ עד שבאת הלום ישבה כאן השחפת/ היא טובה כמוך, אחות רחמניה. / היא חיבקה אותי, כמו הייתי ילד,/ היא אמרה לי "בכה מעט, אל תתבייש./ ילדך יתום ואשתך אומללת/ ואתה תינוק בן ארבעים ושש" ("אל תתנו להם רובים", מילים: נתן אלתרמן, לחן: דויד ברוזה)
 
"לשם שינוי – שירים לסדר היום", דיסק אוסף המאגד שירים של כ-19 אמנים, מדן תורן ועד חווה אלברשטיין, ממוקי ועד דויד ברוזה, מזאב טנא ועד סגול 59, מוכרים וחדשים, יוצרי רוק, זמרי עם וראפרים, שירים שעוסקים כולם במצב החברתי, בעברית, ערבית ואנגלית, שיזם ארגון "שתי"ל", ארגון המעניק שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי, מייסודה של הקרן החדשה לישראל, במסגרת האירועים לציון 25 שנה להקמתו. הדס איתן, מרכזת הפרויקטים המיוחדים בארגון, ומנהלת הפקות לשעבר בחברת התקליטים "התו השמיני", היא ה"מוציאה לפועל", כהגדרתה, של אותה יוזמה.
 
"לפני כשנה, כשהתחילו לדבר על חגיגות 25 שנה ל`שתי"ל`, עלה הרעיון לעשות דיסק אוסף של שירים חברתיים ושירי מחאה", מספרת איתן, "במטרה להעלות מודעות בחברה לנושאים שאנחנו מתעסקים בהם, וכדי לתת במה לקידום שיתוף הפעולה של שינוי חברתי עם אמנות, תרבות ומוזיקה".
 
זאת שאלה שהתשובה עליה לא ממש ברורה, האם מוזיקה יכולה לעשות שינוי כזה.
 
"אף אחד מאיתנו לא מאמין שזה הדבר היחיד שיכול לעזור, אבל זה עוד כוח בחיבור שבין כוחות שונים שפועלים בשדה שאנחנו קוראים לו השינוי החברתי".
 
 יש מחאה, רק צריך לחפש
 
"הייתי בן עשר כשבאתי עם ההורים/ שואל את עצמי את אותה השאלה/ משהו התפספס אצלי, עוד בהתחלה/ מטרה, ללמוד – לעבוד אין למה/ לשתות, לעשן, לא לחשוב – אין דרך חזרה/ אין לי דרך אחרת..."("העלייה", מילים ולחן: וולקן -זורה קרטבלישבילי)
 
איך בחרת את השירים שייכנסו לאלבום? אני מודה שהופתעתי מהכמות, כי הייתי בטוחה שכמעט ואין שירי מחאה ושירי מחאה חברתית בעברית
 
"מסתבר שיש. היה צריך לחפש, ואלה דברים שמקבלים פחות קידום והכרה, אבל יש. יש גם להקות מרכזיות מאוד מצליחות כמו הדג נחש וטיפקס שמתעסקות בזה המון. פנינו להמון אמנים, נשארנו עם המון שירים והיו אפילו כמה שהיו צריכים להישאר בחוץ. חיפשתי בעצם שירים שיהיו רלבנטיים לנושאים שאנחנו מתעסקים איתם, ולנסות לתת מגוון של דברים ותיקים וחדשים ושל אמנים מוכרים ופחות מוכרים, כמו וולקן וכמו ברינקX. וולקן הוא אמן היפ הופ ירושלמי, עולה חדש מחבר העמים, שהשיר שלו, `העליה`, הוא שיר מאוד חזק, מרגש ובועט. ברינקX הם חבר`ה מנתיבות שכתבו ומדברים על החוויה שלהם בתור עולים ובתור שחורים, צבע שמאוד משפיע על היחס של החברה אליהם". 
 
בואי נשתמש רגע בדיסק הזה כבמה להבין קצת מה זה בדיוק "שתיל", ובאיזה שינוי חברתי אתם עוסקים.
 
"`שתיל` בעיקרון זה ארגון שעוסק בהעצמה ובבניית יכולת של ארגונים לשינוי חברתי. בעצם אנחנו נותנים ייעוץ וסיוע לארגונים שמקדמים שינויים שנמצאים באג`נדה שלנו, ועוזרים להם בדברים כמו ייעוץ ארגוני, ייעוץ בניהול מאבקים ציבוריים, עבודה מול מקבלי החלטות ומול כלי תקשורת, ייעוץ לפיתוח משאבים וגיוס כספים. בנוסף אנחנו מקדמים נושאים על ידי שינוי מדיניות ושיתופי פעולה עם ארגונים אחרים, קידום ובלימת חקיקה, מסייעים גם לארגונים אחרים לקדם את המטרות שלהם, ומקדמים במקביל ביחד מטרות נוספות".
 
ומהי אותה אג`נדה שהזכרת?
 
"השינויים שאנחנו עוסקים בהם הם דברים כמו קידום שוויון, צדק חברתי כלכלי, צדק סביבתי קהילתי, פלורליזם, קידום זכויות עולים חדשים".
 
זה עדיין נשמע לי ברמת הכותרות. תורידי אותי קצת לאדמה כדי שאני אבין. אנשים פונים אליכם לעזרה ואתם מסייעים? איך זה עובד?
 
"מבחינת פלורליזם למשל אנחנו שותפים בנושא של קואליציית `עיקר` לקידום זכויות נשים עגונות, קידום כל הנושא של בתי הדין הרבניים כשהיו כל השינויים ברבנות, נושאים של גיור ונושאים של אפליה וכפייה דתית. מבחינת צדק חברתי כלכלי אנחנו עוסקים בנושאים של דיור, של רווחה. אנחנו לא מטפלים באנשים פרטיים אלא בקידום נושאים מהותיים מבחינת המדיניות והחקיקה והמודעות הציבורית. אם לתת לך דוגמה מאוד קטנה, בשבוע הבא יש מאבק שאנחנו מרימים על זה שהולכים לסגור בירושלים ספרייה ענקית של ספרים ברוסית.  אנחנו עוסקים בנושאים של נוער בסיכון, או שיש לנו למשל קואליציה למניעת אלימות נגד נשים במשפחה האתיופית".
 
היו אמנים שסירבו להשתתף בדיסק הזה?
 
"היו אמנים שלא הסכימו, חלק אמרו שהם פשוט לא עושים דברים כאלה, לחלק לא התאימה האג`נדה של  `שתיל`. אצל חלק מהאמנים המנהלים מחליטים ואני לא בטוחה שהפנייה הגיעה אליהם בכלל, אבל אני מבינה ומקבלת ומכבדת את מי שלא רצה לקחת בזה חלק בשלב הזה של הקריירה שלו. כל האמנים גם ויתרו על ההכנסות מהאלבום לטובת הכנסות שהולכות לקרן החדשה לישראל להמשך מימון ותמיכה בשינוי החברתי".
 
השיר שנגנז על ידי בן גוריון
 
"אחותי, הלא ידעת ודאי, הגידי,/ למה החולים נראים קטנים כל כך?/ ואני הלא אדם-חייל הייתי./ הן דיברתי פה אל פה עם כלי תותח./ זה היה מכבר, העת אמנם חולפת, / את בגדי השרד איני לובש מאז./ לי השאירו רק מדליה ושחפת.../ את יודעת מה זו התקפה של גז."("אל תתנו להם רובים", מילים נתן אלתרמן, לחן דויד ברוזה)
 
בין שירים כמו "מדברים על שלום" של מוקי, "הולך קדימה" של אביב גפן ו"יחסית בסדר" של דן תורן, בולט במיוחד באלבום השיר "אל תתנו להם רובים", לחן של דויד ברוזה לשירו של אלתרמן, שהוקלט במיוחד לכבוד האוסף.
 
"זה שיר מיתולוגי מאוד מאוד חשוב בהיסטוריה של השירה העברית", מספר ברוזה. "אלתרמן כתב אותו, אם כי היו כאלה שסברו שפן כתב חלק ממנו, על חייל שעומד למות במלחמת העולם הראשונה. השיר פורסם ב-1938, חנה רובינא דקלמה אותו בתחילת התיאטרון הישראלי, ולמעשה הרבה אימהות אימצו חלקים מהשיר המדכא הזה בתור שיר ערש. יונתן גפן סיפר לי על השיר - אמא שלו הרדימה אותו כל יום עם השיר הזה, מה שיכול להסביר הרבה מהטראומות שיונתן מעביר לנו תמיד, כי אם אתה נרדם עם שיר כזה, אני לא רוצה לחשוב איך אתה מתעורר בבוקר...
 
"בשנת 48 בן גוריון אסר להדפיס את השיר הזה, לדקלם אותו או לשחק אותו, ובקיצור גנז את השיר. אני הלחנתי אותו בשנת 77, אחרי שקיבלתי אותו בסוד, ממש כמו בפעולת מחתרת. לאט לאט שמעו שאני שר אותו בהופעות, והיו מפקדים, בנח"ל למשל, שביקשו שדווקא את השיר הזה אני אשיר אפילו שאסור היה לשיר אותו".
 
זה נשמע מטורף לאסור ככה שיר בשנים לא כל כך רחוקות מאיתנו. מתי מותר היה לשוב ולהתעסק בו?
 
"עד שמונים ושתיים השיר היה אסור לפרסום, ורק אז הוא פורסם מחדש, וכש`שתיל` פנו אליי להצטרף לפרויקט הנוכחי חשבתי לעצמי שזו הזדמנות בשבילי להקליט אותו, כי לפני כן הקלטתי אותו רק בהופעה חיה ושחררתי אותו באלבום שנקרא `נשיקה גנובה`.
 
"בפרויקטים כמו אלה ש`שתיל` עומד בראשם, זה לא נכון סתם לתת את עצמך כדי לצאת ידי חובה. לדעתי צריך להביא משהו שהוא ייחודי ואמיתי. `שתיל`, כמו הקרן החדשה לישראל, מייצגים משהו מאוד אמיתי ומאוד חשוב לשפיות של החברה הישראלית, ואני לא אומר את זה סתם אלא כי אני חושב שזה נורא חשוב. קבוצות כמו `שתיל` עוזרות לקדם פרויקטים שנראים לכאורה פחות חשובים, אבל הם בדיוק הבסיס לחברה בריאה. המעט שיכולתי לעשות זה הקלטה שעשיתי באולפן קטן בתל אביב, אצל הטכנאי כרמל ליפשיץ שגם תרם מעצמו, ועם המון מוזיקאים שכרמל קרא להם ובאו לאט לאט וניגנו מנדולינות וכינורות ותופים ובס ונהייתה הפקה שהופכת את זה למשהו טיפה יותר אלגנטי וייצוגי עד כדי כך שאני מאוד שלם עם כל המאמץ שמופיע כרגע באלבום.
 
"זה שיר חשוב, עם שבע עשרה בתים, לא מצונזר, ולא גורם לשום דמורליזציה, להפך. זה שיר שפותח את העיניים. אלתרמן בשיר הזה עובר את כולם. אני חושב שזה אולי השיר הכי חשוב שנכתב בעברית. זה המסמך הכי חשוב והכי מצמרר שיש, ולהגיש את זה זה מרגש. לא פעם נחנקתי מדמעות תוך כדי הגשה, כי זה שיר שחזק ממני בהרבה. אי אפשר לשיר את זה בלי לבכות. והבכי הוא כי אתה קולט שאתה נמצא בתוך החרא הזה ושאתה שר על עצמך, ואתה נכנס פתאום לפאניקה וחושב, לא יכול להיות, אני שר את זה עליי, עליי ועל עוד שבעה מיליון תושבים פה."
 
"וכעת – הנה המלחמה איננה./ המנורה צהבהבת ואני ואת./ שבע-עשרה שנה עברו מאז עד הנה,/ שם הרגו אותי, לאט, לאט, לאט./ והכל נשכח ופה מתים בשקט,/ והמוות פה צנוע ומנומס,/ רק אני יודע – ריאתי יורקת/ עוד את השנאה, הרצח והגז./ רק אני יודע שבמערבולת/ בהיות פתאום אחר, איום כזה.../ לאחד קטן פגעתי בגולגולת/ ושלושה גדולים דקרתי בחזה./ אחותי עוד רגע. שני בנים לי. שניים,/ אהבתים מאוד, ליבותיהם טובים/ אך בבוא היום... למען השמיים,/ אל תתנו להם רובים!"("אל תתנו להם רובים", מילים: נתן אלתרמן, לחן: דויד ברוזה).

"לשם שינוי - שירים לסדר היום", משתתפים: דן תורן, מוקי, דבק, וולקן, ברינX, אלברט עמר, חווה אלברשטיין, יענקל`ה רוטבליט, טיפקס, סגול 59, זאב טנא, DAM, הדג נחש, אנסמבל אדמיי, אמל מורקוס, אביב גפן, דויד ברוזה, Peter Paul and Mary, Phil Ochs. התו השמיני