סינתיזה של מזרח מערב בכלי עצמו

את מנת ההתפייטות שלי על רונן שפירא, בתפקיד הגאון הלא תמיד מובן, תרמתי כבר בכתבות קודמות, בהם סיפר המוזיקאי והפסנתרן שכליו קלאסיים אבל רגשותיו ונשמתו שייכים לחומרים שמהם עשוי הרוק במיטבו על החיבורים שעשה גם עם מוזיקה אתנית, כלים עתיקים ותכנים ערביים ויהודים. עכשיו הוא יוצא במופע "האנסמבל הלא מושווה של רונן שפירא", ומחר תוכלו לצפות בו בבית הקונפדרציה בירושלים, כשהוא מארח במסגרת המופע את ערן צור, עמו הוא מופיע לא מעט במסגרות שונות.
 
"הספר הפסנתר המושווה של באך, הוא כאילו התנ"ך של המוזיקה הקלאסית", מספר שפירא. "ואני עושה את הפסנתר הלא מושווה. במושווה הכוונה היא שהפסנתר מכוון לחצאי טונים כמו שאנחנו רגילים לשמוע, ואני מכוון פסנתרים ועושה להם פלשבק לכלים כמו קאנון וקוטו ולכלים עתיקים. אני לוקח את הפסנתר אחורה ומכוון אותו אחרת ממה שאנחנו רגילים לשמוע, ועל ידי זה אני עושה בעצם סוג של סינתזה. זה כבר לא מוזיקה שהיא תערובת אתנית, מודרנית, רוק, אלא ממש סינתזה שנוצרת בכלי עצמו. הפסנתר, שהוא כלי כזה מפואר ועם הקשר תרבותי כל כך מובהק, הופך להיות משהו אחר. אני כאילו מחזיר אותו למקורות שלו. הייתה לי עכשיו הופעה ביפן ושם נתנו לי בפעם הראשונה לעשות קונצרט כזה, כי זה דבר שלא כל כך מקובל לעשות, לשנות כיוון של פסנתר. עשו את זה מעט מאד, וגם פרקטית, אולמות לא  כל כך אוהבים שנוגעים להם בכלי".
 
מה בעצם נשמע במופע הקרוב?
 
"אני עושה שלושה פרלודים שהם חצי מדיטטיביים שכתבתי, שהם כבר לא מושווים, כטריביוט לפסנתר המושווה של באך, אני עושה גם שירים יפנים עתיקים שכתבתי ביפן, וחידושים, כמו קטע של שומן שאני עושה ממנו שיר מודרני. הקטעים של שומן מאד מלודיים ואני חיברתי לזה טקסט על פי המלודיה הקיימת, הוספתי גם מעין גרוב, ותזמור, כך שבמקום פסנתר זה מבוצע ברביעייה עם גיטרה חשמלית שמנוגנת כמו קוקטו טווינס, והכל כבר בהפוך על הפוך. גם אם אני לוקח חומרים קלאסיים הם יוצאים מהמקור שלהם. מצד שני זה נורא יפה בפני עצמו אז אני משתדל לא להרוס את שומן. מחר יהיה גם את שיר החתונה, שזה שיר נישואין, טקסט מהסידור שערכתי והלחנתי, ויהיו גם כל מיני שירים של משוררים מחו"ל ומהארץ, ושירים שלי שערן מבצע ואנחנו עושים ביחד כבר תקופה ארוכה, גם עם האנסמבל וגם שנינו לבד".
 
מה מביא באמת החיבור שלך עם ערן למופע?
 
"עם ערן אני מופיע כבר המון שנים. הופענו יחד בערב של רחל חלפי, בערב של שירי רוני סומק, ובמופע מחר יש גם שירים שלו שאנחנו עושים כמו `ירושלים אהובתי` שכתב נעים עריידי, ו`המכסה הירוק`. במה שערן עושה יש משהו אמיתי, מרתק, יצרי ואינטליגנטי. זה גם במוזיקה שלו, הייצרית, כשפתאום מגיע אליך איזה אקורד שלא אמור כביכול להיות שם, וגם בטקסטים שהוא כותב ובוחר. דברים שהם יותר מדי מסובכים ועובדים על ההבנה ועל השכל – אני מתעייף מהם בתוך שנייה אם זה לא מרגש אותי ולא מערפל אותי ולא גורם לי לחוויה של טירוף מסוים, ואצל ערן עוברים את החוויה הזאת".
 
מה משתנה בערן בדרך אליך בחיבור שלכם?
 
"אני חושב שהשירים שלו נהיים יותר קלאסיים. הם יכולים להתכסח אבל בגדול זה נהיה יותר אינטימי, זה מקבל סוג של טוויסט, כל מיני חלונות כאלה, כל מיני סוגים של מוזיקה גולשים לתוך זה".
 
ומה משתנה אצלך בדרך אליו?
 
"אני, זה לא משנה מה אני אעשה עם המוזיקה שלי, החיבור איתו, כמו חיבורים אחרים שהיו לי, כמו החיבור שהיה לי גם איתך, מחבר אותי לרוק. הידע לא שווה כלום אם הוא לא רגשי. כל הידע שלי בא מזה שהייתי צריך להסביר את עצמי תמיד. מתוך הרצון שלי כבר לדעת מה אני עושה כדי להגדיר ולהבהיר ולהסביר את זה, כי יש אנשים שרוצים הסברים. אז אני לא יכול להגיד שזה מוזיקה אתנית או קלאסית או יפנית או רוק, ולא מוזיקה ערבית ולא פופ. אין הבדל בין מה שאני עושה למה שערן עושה או מה שאת עושה, אתם פשוט פועלים בשדה של רוק ואני לא. אני פועל בשדה של מוזיקה קונצרטית, שבה מצד אחד אנשים באים לשבת ולא לרקוד, ואז יעני מקשיבים, מצד שני זה הרבה יותר שמרני, אז הרבה יותר קשה לפרוץ את הגבולות של זה. אז הכיסוי של החופש שלי לפרוץ את הגבולות זה רוק. זה לא מציית לכלום".
 
היצירות שלך מבוצעות בארץ ובעולם, ב-2005 קיבלת את פרס ראש הממשלה למלחינים. אתה מרגיש ממומש, או שעדיין קשה לך עם העובדה שאתה יוצר בז`אנר שהוא כמעט שלך בלבד?
 
"להגיד את האמת, לא. מדהים אותי שאני מגיע ליפן, מזמינים אותי ועושים לי רסיטל ואני מופיע וכל פעם באים המון אנשים ואני לא צריך לעשות פרויקט שלם בשביל לעשות קונצרט, ופה אני מצלצל למועדון ידוע והם אומרים לי, `לא, תתקשר בעוד חצי שנה.` מצד שני, זה שמשרד התרבות מממן את הקונצרט הזה זה אות כבוד למדינה הזאת, וזאת כבר נקודת אור יפה". 
  
 
על הבמה: רונן שפירא פסנתר ועוד, נורי יעקובי ויולה, יונתן ניב צ`לו, חיים רחמני גיטרה חשמלית ועוד, אייל דרכמן דיג`רידו וניי, דן יעקובי כינור.  
. 
 
המופע "בית שלישי – האנסמבל הלא מושווה של רונן שפירא" יתקיים ביום חמישי, 31 ביולי 2008 בשעה 20:30 בבית הקונפדרציה בירושלים.