איכות הזמרים עלתה על איכות היצירה
 
ג`ואן דורנמן, מנהלת סדנת האופרה, שבה ועלתה לבמה בתחילת המחצית השניה של קונצרט הסיום. היא דיברה בשבחה של היצירה שאנו עתידים לשמוע, וזאת למרות שהפרטים הרלוונטיים ליצירה זו -  כמו לאלו שקדמו לה ולאלה שבא אחריה -  מופיעים במלואם בתכנייה שמצא כל אחד על המושב.  היצירה שזכתה ליחס מיוחד הייתה יצירה חדשה ורצוי כמובן לתת לקהל תחושה שהוא שומע כאן משהו אחר.  שמחה גדולה יכלה להיות אילו יצירה זו הייתה ישראלית. לפי שעה "המכון הישראלי לאמנויות הזמרה", העמותה המארגנת את הסדנה, מייצרת הזדמנויות נוספות להופעה למלחינים ויוצרים אמריקניים.  היצירה המדוברת "נשים קטנות", אופרה שחיבר  מארק אדמוֹ  (ליברית ומוזיקה) על פי הרומן המוכר של לואיזה מיי אלקוט. "נשים קטנות" הוצגה במלואה ביום חמישי. בשונה מיתר הפקות הסדנה שבהן מנגן פסנתר את התפקיד התזמורת, גויסו לביצוע נגני התזמורת הקאמרית הישראלית, בניצוחו של בריאן דה מאריס, שהגיע במיוחד מארצות הברית וכמוהו  גם הבמאי לורנס אידלסון וכמה מן הזמרים הסולנים שהשתתפו בהפקה זו.
 
על פי  התכנייה האופרה זכתה להצלחה ומאז הוצגה לראשונה לפני עשר שנים הוצגה כבר בששים הפקות שונות בארה"ב ומחוצה לה ובהצלחה. בחירתו של אדאמו להתמקד בדמותה של ג`ו, האחות הסופרת, ולמעשה לראות מבעד לעיניה את הקטעים שנבחרו, היא החלטה נכונה למדיום האופראי, שמטבעו מבליט יסוד אחד בסיפור המולחן ומתבונן בו לעומק. אלא שהבחירה ללכת על מוטיב "סדרתי" (סדרה שרירותית בת שנים עשר צלילים) המנוגן בפרולוג ליצירה ומלווה אותה לאורך הדרך, הניבה את החוליה החלשה במארג האופראי של היצירה. למעשה, אותם החלקים תלויי סדרת הצלילים, יצרו את החלקים הפחות מעניינים באופרה כולה ואת התקדמותה הדרמטית יש לזקוף לחלקים האחרים, הכתובים בסגנונות מוזיקליים שונים. ככל שהיצירה התפתחה היא השתפרה ובמחצית השנייה גם נשמעה טוב הרבה יותר. איכות הזמרים בהפקה עלתה בסך הכל על איכות היצירה וניכרה באורח בולט בעבודתם המסורה.
 
את האופרה הובילה על כתפיה, הזמרת שרה ויליאמס בתפקיד הראשי, בדמות ג`ו הסופרת, המסייעת לאחיותיה, ומנסה בכל כוחה לשמר את העבר. דומה לה באיכויות המוזיקליות והדרמטיות הייתה אנדריאה נווקה, בתפקיד דודתה ססיליה. חבל היה שלא שמענו במסגרת הסדנה את אנדריאה גם בתפקידים אחרים. ככלל האנסמבלים באופרה הזו היו מוצלחים ודרמטיים יותר מן האריות שהושמעו. ולצד ארבע האחיות אביגייל רייט (מג), נאדין סיירה (בת`) ושרלין ג`וינט (איימי) תפקדה גם רביעייה קולית של מעין מקהלה יוונית ששרה מתוך האולם שהורכבה מארבע זמרות ישראליות (כנרת איילי, הילה פחימה, אביאלה טרפידו ואלכסנדרה פולקובסקי).

ישראלי נוסף שכיכב בהפקה הוא גבריאל לבנהיים, בתפקיד פרידריך בהר, הפרופסור לספרות גרמנית שהיגר לארה"ב ומועסק כמורה פרטי למשפחה בניו יורק. הוא גם מאתגר את הגיבורה ג`ו לשדרג את איכות כתיבתה מכתיבה "צהובונית" לכתיבה ספרותית. לבנהיים, מביא להפקה איכות של מוצלחת של זמר "ליד". המנצח הפיק מן התזמורת הישגים נאים. חבל רק שהתזמורת שהיא קטנה ממילא (שמונה עשר נגנים) לא מוקמה בגב הבמה, מיקום שהיה משפר את איזון הצלילים בין הזמרים לתזמורת. בסך הכל כאמור ההפקה טובה מן היצירה הכתובה ואישית כאמור צר לי שהמכון הישראלי לאמנות הזמרה אינו מפרגן השקעה ברמה זו לאופרה מתוצרת הארץ.
 
מניפת שליטה
 
אמש במופע חגיגי ומסורתי הופיעה במשכן האמנויות בתל-אביב, נבחרת זמרים בקטעים מאופרות, בחלקן גם אופרות שלא הועלו בשלמותן בסדנה עצמה. במופע השתתפה התזמורת הקאמרית הישראלית מוגדלת פה ושם לממדים סימפוניים, עליה ניצח פול נדלר, המנהל המוזיקלי של סדנת האופרה. זה ערב החשיפה של הזמרים לפני קהל גדול, בשונה מן המופעים האינטימיים באולם בית התזמורות ביפו.
 
ביציאה מן המופע שמעתי כמה הערות של צופים (מאזינים) מאוכזבים "בשנים הקודמות היה יותר מוצלח". אין סיבה להתרגש באופן מיוחד מהערה כזו, אלא שערב גאלה אופראית, בוודאי כזה שמעלה על הבמה כמעט שלושים זמרים, נחרט בזכרונו הקולקטיבי של הקהל, כאשר יש בו לפחות כוכב אחד ורצוי מאוד שהכוכב הזה יהיה זמר טנור. רובו של הקהל בערב כזה, למרות ההקדמות של המברכים כולם, נוטה לשכוח שמדובר בזמרים צעירים שנחשפים כאן בשלב מוקדם של הקריירה.
 
בשנים הקודמות כיכבו כאן כמה זמרי טנור שבוודאי מצאו את מקומם על הבמה המקצועית מאז. אמש היו כמה רגעים מרגשים בעיקר בזמרת הבנות. נאדין סיירה, הייתה נפלאה באריה מתוך "זאידה" של מוצרט בקול פעמונים, נעה דנון, ששרה את האריה השניה של ליוּ (טורנדוט) ואלמה מושונוב, סוּזֶל ("החבר פריץ" של מסקני), מפגינות כל אחת בדרכה התקדמות עצומה וצריך לשוב ולשמוע אותן לאורך השנה בישראל. שרלין ג`וינט "גנבה" מחיאות כפיים רמות בזכות ביצוע יפהפה ל"שיר הפעמון" מתוך "לַאקמֶה" של הצרפתי דֶליבּ ואמילי דנקן הייתה נורינה מוצלחת מאוד (גיבורת האופרה "דון פסקואלה" של דוניצטי). הופעת האורח של הבריטון הישראלי דניס סדוב ששר את "שיר הטוריאדור" לא שכנעה שסדוב הוא כוכב של בתי אופרה גדולים וחשובים בעולם כיום.  טנורים גדולים לא היו כלל.
 
בסופו של דבר צריך תמיד לשוב ולזכור שמדובר בקונצרט ובעצם במפעל שעניינו קידומם של זמרים צעירים, מן העולם ומישראל ולקבל בהבנה בחירת רפרטואר שלא תמיד עונה על הצפיות. היו מי ששאלו "למה צריך אופרה פחות מוצלחת של מסקאני?". אין סיבה אפילו להתווכח בתשובה מן הכיוון הרפרטוארי אלא לזכור שהאופרה מספקת הזדמנות נפלאה לזמרים כמו אלמה מושונוב ואנחל רוז להפגין מניפת שליטה באיכויות קוליות ודרמטיות ודי בכך. 
 
אישית, כאמור, אשמח שיצירה ישראלית תקבל כאן במסגרת המפרגנת הזו - "אתם הקהל הכי נפלא שיש" שבה ואומרת אלפי פעמים דורנמן בכל השנים שהיא פוקדת את תל-אביב- את אותו יחס: מנצח מיוחד, הפקה בימתית ותזמורתית מלאה והרבה מאוד יחסי ציבור שיתנו לקהל הזדמנות להתגאות ביצירה שלו.    
 
סדנת האופרה מופעים אחרונים -  "נשים קטנות" יום ה` 31 ביולי בית התזמורות יפו. קונצרט סיום, מוצ"ש 2 באוגוסט, בית האופרה המשכן לאמנויות הבמה תל-אביב.