אף לא יצירה ישראלית רצינית אחת לכינור נוגנה בקונצרט הסיום של "קשת אילון"
מופע קרקסי
"משתמט אני הייתי ואני לא התביישתי כלל" מילותיו של צבי בן יוסף שנוגנו אמש בסיומו של מופע הסיום של כיתות האמן לכינור קשת אילון מבטאות היטב את שהתרחש אמש במשכן לאמנויות בתל-אביב. קונצרט שתוכנן להיות אירוע מכובד וחשוב לציון שנת השישים הסתיים במחרוזת של שירים ישראליים שעובדו לנגינה בכינור על-ידי המוזיקאי הטורקי גי`האן אשקן, וכאילו סימל את הרצון לשוב ולהיות חלק מהאימפריה העותמאנית, דבר שככל הנראה כבר לא יקרה. או אולי הייתה זו ההצדעה לאתרי הנופש הפופולריים במסגרת חבילות "הכל כלול" באנטליה, בודרום ודומיהם.
לא שיש למי מאיתנו בעיה עם "שיר הרעות", או עם "המלך נמרוד" או עם "הורה נהלל" שהיו חוליות בשרשרת המכוּנֶרֶת, אבל הרוח ששרתה אמש על המופע לא הביאה לבמה רוח ישראלית. לא נוגנה יצירה ישראלית רצינית אחת לכינור סולו או להרכב כנרי. מכלל היצירות שנכתבו כאן במהלך שישים השנים האחרונות לכינור, לא נמצאה גם אחת ראויה לאירוע המסיים את המיזם העצמאי החשוב ביותר לכנרים בישראל. גם כאשר עלה בסוף הערב "נותן החסות" ל"קשת אילון", הכנר שלמה מינץ, הוא בחר לנגן את הסקרצו "מחול הגמדים" של באציני ולא פרק מתוך אחת משש היצירות לכינור ללא ליווי של באך שבנגינתן הצטיין ונגינתן על במת הסיום של "קשת אילון" יכולה להעניק משנה תוקף וחשיבות ובעיקר מופת לדור הכנרים הצעיר.
"ההשתמטות וחוסר הבושה" המצוטטים משירו של בן יוסף שכבר הוזכרו בתחילת הדברים מלמדים עוד על הישראליות הנעלמה שהיתה גם מנת חלקם של המופיעים. מספר הישראלים ב"קשת אילון" השנה (12) הגיע לרבע מכלל המשתתפים (48). על הבמה במופע הסיום, נמצא ראוי לנגינה רק ישראלי אחד , אורי וויסנר-לוי שניגן היטב את הפולונז המוכר של וייניאבסקי.
מה ששמענו אמש גבל יותר במופע קרקסי, עם מדד תואם של מחיאות כפיים, הקהל נסחף ללונגה הטורקית, לקטע הבידורי האמריקני "Hot Canary" ולמוזיקה של אסטור פיאצולה. חבל גם שה"מוטו פרפטואו" של פגניני, יצירת "ברק" מובהקת, לא זכתה לעיבוד כלשהו, בכיוון ההרמוני וכולם ניגנו את אותו התפקיד.
בסופו של ערב מי שנתנו את העוצמה האיכותית למופע הכנרים אמש היו איסקנדר וויאג`אג`ה מאינדונזיה שניגן (עם הפסנתרנית רחל קירשטיין-כהן) פרק מסונטה של שומן גם אם בעודף רוך ובנחישות לוקה, ונדיה נבולוביץ` מרוסיה שניגנה (עם הפסנתרנית טלי מורגולס) את הפרק השלישי מתוך הסונטה הראשונה של פרוקופייב במינון רומנטי גבוה. היתר, כבודדים וכקבוצות, התקנאו בענפי ההתעמלות במשחקים האולימפיים וטיפסו על המקבילים, התהפכו על הטבעות ונופפו סרטים צבעוניים בקפיצות מעל למזרן, כל זאת בעזרת קשת וארבעה מיתרים כמובן. חבל!
קשת אילון קונצרט גאלה המשכן לאמנויות הבמה תל-אביב, 12 באוגוסט.