תהליך מיסוד ממושך

בית הספר לאמנויות הבמה של סופי מוסקוביץ` חוגג השנה עשור להיווסדו. מוסקוביץ`, במאית תיאטרון הידועה כמורה כריזמטית שהנחתה דורות של שחקנים ישראלים מן השורה הראשונה, פיתחה שיטת הוראת משחק המבוססת על ביומכניקה, ומסייעת לשחקן להעצים את שליטתו ביכולותיו הפיזיות, הרגשיות והאינטלקטואליות. יחד עם מעצב התפאורה פאבל קרלין, בן זוגה בחיים ולניהול בית הספר הם מיישמים חזון אידיאולוגי ואמנותי הנובע ממורשת תיאטרון האוונגרד ומניבים פירות עצמאיים בתמיכה תקציבית מינימלית.

שנת העשור לבית הספר, המחזור העשירי - מה אתם מרגישים שהשגתם והיכן אתם נמצאים ביחס לחזון האמנותי שלכם?

סופי: אנחנו רק בתחילת הדרך, אבל אני מרגישה שיש פה בבית הספר איזו אמת פנימית שמתחילה לנצח. זה תהליך אטי מאוד, אבל אני מאמינה שעוד כמה שנים בוגרים שלנו יובילו מהפכה תרבותית ויגרמו לשינוי ערכי. בכל השנים שבהן לימדתי, תלמידים שאלו אותי למה אני לא פותחת בית ספר משלי. בואו נודה בעובדות, כבמאית או כמורה שכירה תמיד נדרשתי לפשרות. אבל מגיע רגע בחיים שאתה רוצה לעשות את הדברים כמו שרק אתה מאמין שהם צריכים להתבצע. וזה קרה לפני כמעט עשור, כשילדיי גדלו ולא הייתי מחויבת כלכלית לפרנס משפחה שלמה והבנתי שזה הזמן להגשים את החלום.

"פאבל הצטרף אלי, בלעדיו בית הספר לא היה קם לעולם. כשעברנו משלב החלומות לשלב הביצוע, הכול היה כבר מוכן בראש, תכנית הלימודים, מורים ואפילו מקום. מאז עברנו כברת דרך ארוכה, תקופת הסטארט-אפ ותהליך המיסוד שלא היה פשוט ואפילו קשה, אבל הצלחנו ובגדול. בית הספר נמצא בתנופה מדהימה ואני מעדיפה להביט קדימה ולדבר על החזון, שהוא הקמת תיאטרון כפועל יוצא מההתפתחות העתידית של בית הספר".

בעונה הקרובה יביימו במסגרת בית הספר במאים צעירים שהם בוגרי בית הספר וגם תלמידי מסלול בימוי -  איך מייצג דור של הבמאים הזה את הערכים והתפיסות של בית הספר?

פאבל: "בית הספר הוקם מתוך חזון אידיאולוגי ואמנותי ייחודי, אנחנו לא מתיישרים לפי אופנות מתחלפות ולא מאמינים ברייטינג אינסטנט. יש לנו קו אמנותי ופדגוגי ברור. בית הספר מזוהה עם תיאטרון ביו-מכני, פיזי-אקסצנטרי עם דגש על ליצנות תיאטרונית, ויחד עם זאת הגישה שלנו היא פלורליסטית ואנחנו נותנים במה לבמאים יצירתיים בעלי גישות שונות על מנת להעשיר ולגוון את תפיסות התיאטרון הנלמדות בבית הספר. אם במאי הוא מקצועי ויצירתי, ולא מסתתר מאחורי טקסט של מחזה אלא יודע להוביל את התלמידים לתוך תהליך יצירתי, מעניין ומעשיר, מבחינתנו הוא מייצג את התפיסה של בית הספר.

"כבר כמה שנים פועל בבית הספר מסלול לימודי בימוי, שנבנה לפי תפיסה הנהוגה בבתי הספר המובילים באירופה. בכל כיתת משחק לומדים מספר תלמידי בימוי כשבמהלך הלימודים הם נחשפים למכלול מקיף ומגוון של התנסויות: משחק, כתיבה, מיומנויות התנועה, עיצוב חלל, מוזיקה, תהליכי הפקה, סדנאות בימוי ולימודים עיוניים. המפגש עם מגוון רחב של תחומי התיאטרון ובייחוד רכישת ניסיון מעשי במשחק, מכוונות את הבמאים לעתיד לפתח ולשכלל את דרכי ההבעה האמנותיות שלהם ואת ה`אני מאמין` הייחודי שלהם".

מעבדה של ניסוי וטעייה

אחת ההפקות שתעלו העונה היא "הכלה וצייד הפרפרים" של ניסים אלוני - למה בחרתם במחזה הזה?

סופי: "אני מאוד אוהבת את יצירתו של אלוני ובייחוד את המחזה הספציפי הזה. יש לי חולשה לז`אנר של תיאטרון האבסורד, זה חומר מצוין שמשאיר מרחב גדול לביטוי אישי וליצירתיות. לכן המלצתי לסטאז`ר בימוי שלנו, נתן קריידרמן, לקחת את המחזה כתרגיל בימוי, וגם לציון עשור למותו של אלוני. חלק משיקולי בחירת הרפרטואר במסגרת בית הספר הם שיקולים פדגוגיים, התרגיל מאוד הצליח ועכשיו זה יעלה כהפקה עם תלמידי שנה ג`. המחזה התאים במיוחד לשני תלמידי משחק שרציתי לפתח אותם. לא ניסינו להסתתר מאחורי הטקסט הנפלא, אלא חיפשנו דרך יצירתית של ביטוי אישי גם של במאי וגם של שחקנים. העומק והגמישות של הטקסט במחזה הזה מאפשרים הרבה פתרונות לא נורמטיביים, זו הייתה ממש עבודת מעבדה של ניסוי וטעייה. כל התהליך עבד  דרך השחקן והפיזיות שלו. התלמידים הפליגו למחוזות דמיון ופנטזיה ושם התגלו דברים בלתי צפויים. זה לא הולך להיות תיאטרון מלל, אלה מופע על גבול הליצנות תיאטרונית עם המון עבודת גוף".

איך אתם מרגישים בעניין הקריטריונים לתקצוב בתי הספר לתיאטרון בארץ?

"משהו במצב הזה חייב להשתנות. ההצלחה של בית הספר שלנו מדברת בעד עצמה, אבל התקציבים הולכים לגופים אחרים, ולא ברור לפי איזה קריטריונים. אין ספק שחלוקת תקציבים על ידי משרד התרבות, בלי פרמטרים ברורים ומבוקרים זה דבר בלתי נסבל ולקוי מיסודו. לא יתכן שפקיד בכיר יקבע על דעת עצמו לאיזה גוף יוזרמו מיליוני שקלים מהתקציב ומיהם הגופים האחרים שייובשו מבחינת תקציב. מעבר לפגיעה בחוק שוויון ההזדמנויות ולהפרה של פסיקת בג"צ, מדובר פה בפגיעה ממשית בהמון גופי תרבות, לא רק בנו, ובשורה התחתונה זאת מניעת תחרות חופשית.

לפי מיטב הבנתי, ממש בתקופה זו מתנהלת יוזמה לשינוי המצב. המועצה הישראלית לתרבות ואמנות התחילה בהליכים לגיבוש קריטריונים לעניין תקצוב בתי הספר ואנחנו מקווים שזה יקרה, מפני שהמצב חייב להשתנות".