יידיש, רוק וג`אז

כשאביב לבנת מתבקש לתאר את פרויקט היידיש החדש שלו, "גאלדענע פאווע פראיעקט"  (טווס הזהב) הוא אומר: "אלה שירים שמתבססים על טקסטים של משוררים כמו ליילס, מוישה לייב הלפרן, י.ל. פרץ ומשוררים נוספים שפעלו בראשית התהוות השירה היידית המודרנית, בין סוף המאה התשע עשרה לעשורים הראשונים של המאה העשרים, במפגש עם מוזיקת רוק וג`אז ואלמנטים יהודיים קלים". "זה פרויקט מתגלגל", מסביר לבנת מדוע אני נאלצת לבנות את כל התיאור המוזיקלי על מילותיו בלי להוסיף אחת משלי. "רצינו לעשות הפעם הפוך ולהופיע לפני שניכנס להקלטות. אנחנו רוצים להמשיך עוד את המעבדה הזאת מול הקהל לפני שנקליט".
 
מופע הבכורה של "טווס הזהב" נערך בצ`כיה ובישראל הוא יעלה ביום שני, ה- 22 בספטמבר בצוותא תל-אביב.
 
אז מה זה בעצם הפרויקט הזה?
 
"זו מוזיקה מקורית שאני כותב, בעיקר לטקסטים של משוררי יידיש, אבל לשירים שפחות נגעו בהם, שפחות הולחנו, שירים מאוד מודרניסטיים, שזה אומר בעיקר קבוצות של משוררים ייידים מניו יורק, כמו למשל קבוצה שנקראת האינזיכיסטים, קבוצה של משוררים שביניהם משוררים כמו יעקב גלטשטיין, ליילס, שהובילו בין השאר את השירה של היידיש למחוזות שנחשבו מאוד מודרניים בשעתו, חדשניים, לא דברים שאנחנו רגילים בדרך כלל לשמוע ביידיש".
 
חדשניים באיזה מובן?
 
"הם כתבו שירה שהיא מאוד מופשטת, מאוד פילוסופית, שלוקחת את השפה לקצה שלה. זו יידיש שמחוברת עם אוונגרד. אנחנו פה בישראל מסתכלים הרבה פעמים על היידיש בראייה נוסטלגית ועתיקה, כעל משהו שאבד עליו הכלח, אז בפרויקט הזה היה לנו חשוב לקחת את החומרים האלה ולחבר אותם עם הרכב של בס, תופים, פסנתר, סקסופונים וגיטרה".
 
"היידיש היא כלי לפתוח מגרות"
 
איפה נכנס הטווס לתמונה?
 
"הטווס זה סמל שאנחנו מכירים לאורך ההיסטוריה האנושית, מהמזרח הרחוק ומהתרבויות העתיקות, מהמסורת המוסלמית והנוצרית. ביהדות הסמל הזה התחבא והיה מוסתר במשך הרבה שנים. בשירה המודרנית של היידיש של תחילת המאה העשרים הוא פרץ בכוח רב ובאופן מאוד משמעותי אל תוך הפואטיקה של היידיש והביא איתו את אותו מטען סימבולי מתרבויות העולם שקשור בקשר שבין החיים והמוות. הסימבוליקה של הטווס היא סימבוליקה של חיי נצח ושל הניסיונות של האנשים להבין את הקשר בין החיים והמוות, ניסיונות שאנחנו מכירים מפילוסופיה, ומתחבטים איתם באמנות, ואנחנו מתחברים אליה מתוך היידיש במבט בין תרבותי.
 
"העיסוק שלנו ביידיש הוא עיסוק לא מסתגר. לא עיסוק שטייטלי, אלא ניסיון לעבוד עם התרבות העתיקה שלנו בדיאלוג עם תרבויות העולם, עם מוזיקה עכשווית, עם פילוסופיה עכשווית, ולכן בצד החומרים ביידיש נבצע גם כמה דברים באנגלית. חלק מהחומרים באנגלית הם דברים כמו שני שירים של רוברט פרוסט שהלחנו ואנחנו מבצעים, כי הוא מתכתב עם אותם תכנים, ובשבילנו הוא יכול לשבת בכפיפה אחת עם חלק מהטקסטים ביידיש. מה גם שחלק מאותם אייקונים, אותם משוררים שאני מדבר עליהם, היו מחוברים באמריקה גם לשירה של פרוסט, והם גם הושפעו וגם הגיבו אליה, אז הפרויקט הזה של טווס הזהב, שהוא פרויקט של כמה שנים, מוביל אותנו אל מחוזות טקסטואלים מאוד מגוונים. 
 
היידיש היא אמנם מרכיב מרכזי, אבל כמו שהיא גדלה ונבטה בתוך השפות של אירופה וצמחה מתוך תרבות שונה בכל מקום, היא הייתה גם פתוחה לקלוט רעיונות ותכנים והייתה תמיד גם במגע עם אמנות ופילוסופיה בת הזמן בכל מקום ומקום, ובפרויקט הזה אנחנו מנסים להביא לידי ביטוי בתוך המוזיקה את אותה פתיחות והכנסת אורחים לשונית".
 
מה בעצם חיבר אותך במקור לחיפוש ולעיסוק ביידיש?
 
"החיבור הוא רחב, כפי שאת מבינה. חיבור של מעבר לצלילים. אולי זה חיבור שקצת מתחקה אחרי המקור של הצלילים ושואל שאלות לגבי האופי והייחוד של הצליל הפנימי שלנו. מי שעוסק בסימבוליקה בכלל בעולם של סמלים, יודע שיש להם את הצד האוניברסלי והרחב, אבל תמיד חייב להיות בסמל איזה גרעין מאוד פרטי ואישי.
 
"לאורך השנים עסקנו אריק (אחיו וחברו להרכב האחים לבנת – ט.ג.) ואני בג`אז. הניסיון היה באמת לכתוב מוזיקה ולהתפתח בתחום של אימפרוביזציה, אבל ככל שהחיפוש מעמיק, אתה מחפש גם את המקור של הצליל, את המרחב התרבותי שממנו אתה יכול לינוק וממנו אתה יכול לייצר את המוזיקה שלך, וזה הוביל אותנו אל היידיש. זה גם הוביל אותי להמשך עבודה במחקר ולימודים באוניברסיטה, שבו אני משלים את הדוקטורט שלי ועוסק במחקר, כשיידיש היא גם כלי וגם מתנה, לפתוח מגרות שאולי בכלל לא הייתי יודע שקיימות, וכשאני מגיע אליהן אני מוצא אוצרות, ואני מנסה לשתף באוצרות האלה כמה שיותר אנשים. המוזיקה היא אחד הכלים שלנו.
 
"אנחנו מסתובבים עם המוזיקה בעולם, חזרנו מפסטיבל גדול בפראג, שם הייתה הופעת הבכורה בהרכב הנוכחי שאני מאוד מתרגש ממנו. החבר`ה האלה מתחברים לחומרים בצורה בלתי רגילה, והם נגנים נפלאים, והחומר הזה ממריא. הייתה לנו הצלחה בלתי רגילה, אנחנו מוזמנים עכשיו לבולגריה, ויש ממש איזה התרגשות שלמה סביב הפרויקט הזה. ניגנו בגנים של הפרלמנט בצ`כיה במופע פתוח לקהל, היו שם מעל אלף איש, והיו שם טווסים שהסתובבו חופשי במתחם! לא יכולנו לבקש קונסטלציה יותר מתאימה, זה היה ממש מדהים. גם המקום, הארכיטקטורה, זו הייתה הופעה ממש יוצאת מן הכלל, וזה היה הספתח של הפרויקט. עכשיו אנחנו מתכוננים לסדרת ההופעות בארץ, בראש וראשונה להופעה הקרובה בצוותא".
 
האחים ביחד ולחוד
 
אביב לבנת, כאמור מחצית ההרכב רב השנים "האחים לבנת", מקוטלג אצלי במגרת "האחים הגדולים", כאחיו הגדול של אריק, שאיתו החלפתי "שלום שלום" בתקופת השירות הצבאי. בעשרים השנה האחרונות תפקדו האחים כהרכב מוזיקלי בו אוחז אביב בגיטרה ואריק בסקסופון, במהלכן הוציאו כבר שבעה אלבומים.
 
על מה מעידה העובדה שהפרויקט הזה נושא את שמך, למרות שגם אריק בין משתתפי ההרכב?
 
"פעלנו ביחד הרבה שנים ואנחנו עדיין ממשיכים, אבל בתקופה הלא קצרה שלנו ביחד אנחנו פועלים גם בצורה עצמאית. טווס הזהב זה פרויקט שאני מוביל ואריק משתתף בו, אבל מטבע הדברים יש לו איזשהו מיקום מיוחד. זה הפרי של השנים של העבודה שלנו ביחד. חלק מהחומרים הוא מכיר משנים קודמות, אבל חלק אחר הוא תורם כמו הנגנים הנוספים".
 
ואתם עדיין מתפקדים גם כ"האחים לבנת"?
 
"אני מניח שכן. אנחנו מופיעים יחד גם בקונסטלציות אחרות, אבל זאת מין אתנחתא, או איזה פיתוח של פרויקט מקביל. גם אריק הוציא דיסק של פרויקט עצמאי בזמנו, דיסק יפהפה שהוא עשה ואני הייתי בו כשותף צדדי, אז יש האחים לבנת, והחומרים שלנו ממשיכים לחיות ולהתנגן, ומי יודע, אולי יהיו בהמשך עוד תקליטים שהכותרת שלהם היא `האחים לבנת`. כל עוד האחים בחיים ועושים מוזיקה אז יהיו כנראה גם תקליטים".
 
עשרים שנה של עבודה אינטנסיבית משותפת של שני אחים מולידה מסקנות בנושא?
 
"לכל אחד יש חוויה אחרת, אבל ברור שזאת חוויה אינטנסיבית שדורשת התמודדות, וגם דורשת ליבון והתייחסות, כמו כל קשר אינטנסיבי. אחים זה משהו שיש לו את הכוח שלו וצריך לדעת איך לטפל בכוח הזה. כמובן שהיו גם רגעים לא קלים, היה סיבוב שעשינו בארה"ב והיו בו רגעים מאוד קשים כי זה היה סיבוב מפרך ומורכב ועולות לפעמים גם מורכבויות, אבל הצלחנו להתקדם עם זה, להופיע, להקליט, ליצור והסוד הוא כנראה לתת לכל אחד לנבוט ולהתפתח ולאפשר לכוחות היצירתיים שלנו ללכת עד הסוף, ולפעמים לא הכל יכול לבוא לידי ביטוי בתוך הדפוס או הקשר המשפחתי ואז צריך לאפשר לחומר לצאת בצורות עצמאיות. אם זה קורה ויש השלמה ושלמות והכל בצורה פתוחה ובוגרת, אז גם הקשר האחי היצירתי יכול להישמר. אצלנו הפלוס הגדול הוא שמלבד המוזיקה יש לכל אחד מאיתנו גם תחום מקצועי שלם אחר. אצל אריק זה המשחק, והבמה, והתיאטרון וכו`, ואצלי זה גם האקדמיה והציור ותחומים נוספים".
 
 
אביב לבנת והפרויקט של טווס הזהב יופיעו ביום שני, 22 בספטמבר 2008 ב- 21:00 בצוותא תל-אביב. על הבמה: אביב לבנת גיטרה, פסנתר ושירה, אריק לבנת סקסופונים, חלילים ושופרות, טל לבני תופים, אברהם מצליח בס, רועי גולן פסנתר וקלידים.