ישראל של פעם

רינת עמנואל מוציאה אלבום ראשון, "מקום שמור", ומחזירה אליי במחי שמה הדים של ילדות. כוכבת נעורים בתקופה שבה השמות עברו מפה לאוזן בהערצה ילדותית שנעה בין בית הספר לשבט צופי קהילה, כולם מכירים אותה, היא הזמרת הכי יפה בלהקת צופי תל-אביב, אחר כך כוכבת להקת הנח"ל, זאת שנראית הכי יפה שאפשר עם המדים, ושיש לה בעיניים את המבט המואר והתמים הזה ששייך לישראל של פעם.
 
מאז ועד לאלבום הראשון שלה שיוצא, כאמור, בימים אלה, שרה ושיחקה בהפקות כמו "שיער", "פצצת תום" ו"אבידניום", למדה משחק בסטודיו של ניסן נתיב ואחר כך אצל לי שטרסברג בניו יורק, וסיימה את בית ספר רימון במגמת עיבוד והלחנה.
 
למרות הסיבוב הגדול שעשה העולם שלנו, והשינויים הגורפים שלקחו את כולנו למקומות אחרים, הבחירות האמנותיות שלה באלבומה הראשון לא מפתיעות על רקע המבט ההיסטורי שהבאתי פה. יש בעמנואל (42) משהו שמאוד מחובר לאותה ישראל של פעם, בלי התחכמויות של סאונד או הפקה, ועם צבעים בסיסיים של מנגינות מאת מוני אמריליו, דובי זלצר, רון לאור, שם טוב לוי, ורד קלפטר, יצחק קלפטר ולאה שבת, למילים שכתבו דודו ברק, לאה גולדברג, מאיר גולדברג, איתן גלס, נתן זך, נתן יונתן, יואב פורת, אבי קורן, דליה רביקוביץ` ולאה שבת.
 
"בלהקת צופי תל-אביב ובלהקת הנח"ל הייתי תמיד עם מלוא המוטיבציה ושמחת הנעורים לעשות את מה שמבקשים, לרצות אפילו, תמיד לשיר נכון, לתת שואו ולתת אותו עד הסוף", היא מספרת. "דברים שבונים אותך לעולם של מקצועיות. אין ספק שזה בסיס טוב להתחיל ממנו, אבל בשביל להיכנס למקום שאני נמצאת בו עכשיו הייתי צריכה לעשות פוס מהתקופה ההיא, כי אני לא חושבת שהייתי יכולה ליצור את המקום השמור שהגעתי אליו אם הייתי נשארת באור הזרקורים של אז. אני חושבת שגיל עשרים זה גיל טוב להתחיל בו איזשהו חיפוש דרך שיוביל למקום יותר מלא".
 
ומה בכל זאת לקח כל כך הרבה זמן עד להוצאת אותו אלבום ראשון? מה עשית בכל הזמן הזה?
 
"הזמן עבר בעצם על החיפוש עם מה לצאת. היום הכל יותר זמין ולהיכנס לאולפן ולהקליט חומר זו פחות בעיה מאשר פעם. העניין הוא לעמוד מאחורי החומר שיוצא. רציתי להוציא משהו שמשקף את מה שאני אוהבת ושנשמע טוב, וזה לקח זמן. איסוף החומר התחיל עוד בשנות השמונים. עבדתי אז עם דני סידס שהיה בן הזוג שלי באותה תקופה, הקלטתי עם ישראל ברייט, עם עופר מאירי, עם רוני פינקוביץ`, התחלות היו כבר אחרי שהשתחררתי מלהקת הנח"ל. הוצאתי חמישה תקליטי שדרים כמו שקראו לזה פעם, עבדתי עצמאית, כי היה לי קשה אז לגייס חברות וניסיתי להוציא חומרים מקוריים, אבל זה לא התגבש לאלבום. ואז אתה נחשף עם הזמן לעוד דברים, ועובר עוד שלב בהתעמקות של מה שאתה רוצה להוציא מעצמך. להפיק מעצמך אלבום זה דבר לא קל. לי באופן אישי היה מאוד קשה ללדת את זה. אולי מה שעזר לי להתפקס זה גם העובדה שהתחתנתי לפני ארבע שנים, וזה עשה לי איזה מרכוז בחיים, ואז הרגשתי שזהו, זה צריך כבר לצאת".  

עובדת עם דמויות נערצות

"אל תניחי לחייך/ לחמוק מבין ידייך, / לענן שבשמייך/ אל תושיטי יד./ החיים יפי התואר/ יפתחו לך תריס וצוהר/ עוד לא תם עידן הנוער/ הוא שלך לעד"("הידד הנעורים", מילים: דודו ברק, לחן: דובי זלצר)
 
"זה התחיל עם שיר שקיבלתי מדודו ברק שהכיר אותי מלהקת הנח"ל, ודובי זלצר הלחין, `הידד הנעורים`, שיש בו איזה דיאלוג עם השיר `הד` של רחל המשוררת, שבו היא קוראת, `הינשאי בראש כל ההרים וקראי הידד, הנעורים`. זה שיר סביב סיפור אהבתה לזלמן שזר, והשיר הזה באמת גרם לי להתחבר, והיה הספתח לעבודה על האלבום. אחר כך הכרתי את לאה שבת דרך חברה משותפת ופניתי גם אליה והיא נתנה לי שיר שהיה לה שנקרא `בכל זאת` ("בוא תגיד לי מדוע העולם משתנה, איך נהיינו כאלה נודדים מקצה לקצה, מה תופס אותנו ואת מה אנחנו מרחיקים, זה השקט שלנו שאנחנו מאבדים"), ועם שני השירים האלה ניגשתי לשם טוב לוי שתמיד רציתי לעבוד איתו, הוא דמות נערצת בשבילי, וככה התחילו ההיכרות והעבודה המשותפת שלי איתו, והוא עשה בעצם את ההפקה המוזיקלית של חצי מהדיסק. את החצי השני עשה עמוס עבר הדני, ושיר אחד הלחין והפיק יצחק קלפטר".
 
נדמה לי כמאזינה שיש אצלך דיאלוג מאוד חזק עם ישראל של פעם
 
"זה נכון. נולדתי בתקופת סוף שנות השישים, עם ניחוחות של שנות השבעים, ואנחנו לוקחים איתנו את מה שאנחנו גדלים אליו. בתור ילדה בת תשע כבר הייתי על הבמה עם שירים כמו `שוקי התוכי` בפסטיבל שירי הילדים, וכל השירים ששמעתי בבית, פס הקול שמלווה אותנו, דברים כמו שירי האחים והאחיות של אז, שירי החיפושיות, פסטיבלי הזמר שהיו בארץ, עם כל התמימות שבהם, ועם המנגינות והתיזמורים המושקעים, אחר כך להקת צופי תל אביב ולהקת הנח"ל, כל הזמן אתה גדל עם כל ההשפעות השונות, מכל תקופה אתה לוקח משהו, ואצלי זה יצר מין בליל שכזה גם עם שירי היידיש ששמעתי בבית, ושירים רוסיים ושירים בלדינו, וזה בליל שאתה רוצה להוציא אותו החוצה, זה מה שאתה חי ואת זה אתה רוצה לשיר. לכן גם בחרתי ביוצרים שבחרתי לעבוד איתם, שהם באמת אנשים שיצרו דברים שהם מבחינתי קלאסיקות. לכל היוצרים שעבדתי איתם יש יצירות שעושות לי את זה, ושירים שכשאני שומעת אותם ברדיו אני מחסירה פעימה. היה לי מאוד חשוב לסובב את עצמי בחומרים או בדמויות שאחראיות על הדברים האלה ואני חושבת שיצרתי לעצמי סביבה תומכת ונעימה ליצירה".
 
יש לא מעט שירי משוררים באלבום שלך, זו החלטה מודעת או משהו שהוביל את עצמו?
 
"מורד קלפטר, למשל, קיבלתי שני שירים שכבר באו עם מילים של דליה רביקוביץ` ונתן יונתן, שאותו גם הכרתי בחייו ומאוד אהבתי אותו. כמי שלא כותבת את הטקסטים שלה אני מרגישה ששירי משוררים מספקים לי את האפשרות להוציא מעצמי משהו עם בשר, בואי נגיד. יש עוד שיר של נתן זך ללחן של מוני אמריליו, שגם הוא דמות שתמיד הייתי מחוברת למלודיות שלו, וגם היום הוא מרגש אותי ביצירה שלו".
 
איך היה לעבוד עם יוצר גדול אבל די מופנם כמו יצחק קלפטר?
 
"זו הייתה חוויה מקסימה. גם הנועם שבתקשורת שלנו, וגם כשהוא החזיק את הגיטרה וניגן ועשה את העיבוד לשיר שלו בדיסק. הבנאדם פשוט מוציא את צלילי המיליון. איך הוא אומר בשיר שלו, לוקח את הזמן? אז אני חושבת שגם לי יש את זה, וזה דווקא משהו שחיבר בינינו. יום ביומו כזה, בלי הרבה רעש וצלצולים. משהו מאוד אמיתי, מאוד בגובה העיניים, בלי משחקים".
 
הייתה תקופה שבדקת או פלרטטת פלירטוט כלשהו עם תחומים אחרים, רוק למשל?
 
"אני חושבת שכן. בשנות השמונים הוצאתי קאבר ל`בלדה לשוטר`,  בעיבוד רוקיסטי כזה, עם גיטרות דומיננטיות, אבל אני חושבת שהבנתי שלא שם אני מוצאת את הריגוש שלי. הבנתי שהחיפוש שלי קשור לטקסטים ולאיזון כלשהו בין מילים ללחנים מלודיים, ולמשהו חם ואינטימי, שיש אותו בכל שיר באלבום שלי". 
  
השאלון
 
מה את אוהבת במוזיקה ישראלית?
 
"את העובדה שהיא כתובה בעברית, ונותנת לי תחושה של כיף ושל בית".
 
ומה את לא אוהבת בה?
 
"אני אוהבת את הרוב..."
 
מה ההופעה האחרונה שראית?
 
"האנסמבל של שם טוב לוי, חבורה מגובשת שנשמעת טוב, ומנגנת מוזיקה אתנית שהוא כותב”/
 
התקליט הראשון שקנית
 
"קרול קינג"
 
הדיסק האחרון שקנית
 
"שירי מתתיהו שלם. יוצר מוזיקה עברית חשובה מאוד ותיק. הוא היה בין היתר רועה צאן וכתב גם שירי רועים, שירי כדים."
 
איזה אלבום תיקחי איתך לאי בודד?
 
"סיימון וגרפונקל"
 
מה את עושה כשאת קמה בבוקר, ובאיזה שעה זה קורה?
 
"קמה בשבע ואוכלת ארוחת בוקר"
 
ממה את מתפרנסת?
 
"מנסה ממוזיקה"
 
מה רצית להיות כשהיית קטנה?
 
"זמרת"
 
מה היית עושה אם לא היית זמרת?
 
"אולי ארכיאולוגית"
 
מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?
 
"שהוצאתי את הדיסק ושהתחתנתי. שני הדברים."
 
 
 
רינת עמנואל, "מקום שמור"
מופץ כרגע בחנויות התו השמיני