מוזיקה - ההתגלות האירית של יזהר אשדות

הוא היה אמנם פעם אחת בלבד באירלנד אבל גילה שם את השורשים ההרמוניים שלו. לאחרונה יצא לחנויות האלבום המתעד את סיבוב ההופעות האירי של אשדות

ללכת עד הסוף

כבר באלבום הסולו הראשון שלו סימן יזהר אשדות עם השיר "מה תאמרי" את הניחוח האירי כאחד ממקורות ההשראה שנוכחים בלחנים שלו, ניחוח שהפך לאחד התבלינים הקבועים במטבח היצירתי שלו ונכח כמעט בכל אלבום שהוציא מאז. את החיבור הזה הביא לשיא כשצירף לנגנים שאיתו את אהוד נתן (בוזוקי אירי, מנדולינה, חלילית אירית, תוף באוראן) ואת דינה לוריא (כינור), אנשי "קטיפה שחורה", ויצא בסיבוב ההופעות ה"אירי" שלו, שהחל בינואר השנה. מה שאמור היה להסתכם בשני מופעים בלבד במסגרת פסטיבל מרפי בסינמטק, הפך לסיבוב שנמשך עד היום, ולאלבום המופע שיצא בימים אלה, "ריקוד קטן, הסיבוב האירי בהופעה חיה", ובו שירים כמו "סתיו אנגלי", "צילו של יום קיץ", "יש לך אותי", "מה תאמרי", "ככלות הקול והתמונה", והשיר "ריקוד קטן", פרי אותו סיבוב, כולם מעובדים דרך הפילטר האירי, ומספקים תוצאה שנשמעת טבעית לחלוטין.

"החיבור שלי הוא באמת עם `קטיפה שחורה`, שזה בעצם אהוד נתן, שהלהקה הזאת היא פרויקט שלו שהוא מחזיק כל השנים עם חברים שמתחלפים, ובאמת כמעט בכל תקליט שלי יש שיר עם ניחוח כזה שאהוד נתן מתארח בו", מספר אשדות. "לפני שנה בדיוק קיבלתי הצעה להשתתף בפסטיבל האירי שמתקיים כל שנה בסינמטק, ומבחינתי זה התאים לי כמו כפפה ליד, להגשים סוף סוף את הדבר הזה וללכת עד הסוף עם מופע שלם של משהו שאני כל פעם מפלרטט איתו ורוצה פעם אחת לעשות אותו עד הסוף, וזה מה שעשינו.

"התחלנו בסוף ינואר האחרון את הסיבוב הזה, וכשהתחלנו לעבוד על המופע הבנתי שזה יהיה חבל לקיים רק שתי הופעות והחלטתי שזה יהיה סיבוב שלם. הקלטתי גם את `ריקוד קטן` לצורך זה, וזה הצליח, ואנחנו ממשיכים להופיע עם המופע הזה עד היום. תוך כדי ההופעות החלטתי שאני רוצה להקליט את זה, הקלטנו כמה הופעות, עשינו מיקסים, ויצא האלבום".

בוא נדבר באמת על המפגש הזה שלך עם אירלנד

"אנחנו לא נפגשים מספיק... הייתי באירלנד פעם אחת, בעקבות המוזיקה. לפני עשרים שנה, כשיצא התקליט של ואן מוריסון והצ`יפטיינז, שזאת להקה עממית כזאת של אירלנד, שבו הוא חזר לשורשים האיריים שלו, שמעתי את זה וזה היה כמו התגלות. לקחתי את אלונה (קימחי, בת זוגו, ט. ג) ונסענו לאירלנד, והאמת שזאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי שם. הבנתי שאירלנד מאד השתנתה בעשרים שנה האחרונות. אז היא הזכירה קצת את ישראל. משהו פשוט ושונה משאר אירופה, אבל אני מבין שעכשיו זה יותר מפותח".

אז איך באמת נכנס התבלין הזה למוזיקה שלך בצורה כל כך ברורה?

"ההתייחסות שלי לזה היא לא כל כך כאל תבלין. המקור של זה היא איזושהי הבנה או הארה שלי שההרמוניות והמלודיות שלי נורא נורא דומות למוזיקה הזאת. כנראה שזה קשור לזה שאם אתה מנתח את הרוקנרול, שזו בעצם המוזיקה שממנה אני בא ועליה גדלתי, יש לה אבא ואמא, ואם מצד אחד החלק של הגרוב והקצב בא ממוזיקה שחורה, אז כל הצד ההרמוני בא ממוזיקה קלטית באופן חד משמעי. ולכן כשנחשפתי למוזיקה האירית המקורית, פתאום הבנתי מאיפה אני בא, וכמה זה מזכיר לי את המוזיקה שלי, ומשם השורשים ההרמוניים שלי, בלי שידעתי. אבל אני לא אירי ואני לא מתיימר לעשות מוזיקה אירית. זה לא `ארץ טרופית יפה`. זה באמת סוג של השראה וסוג של חיבור וגם צבעים שאני מאד אוהב, אבל אני בטח לא משמר את המורשת האירית. אני חושב שאני אפילו קצת עילג, ואולי זה מה שעושה את זה מעניין, שזה לא הדבר עצמו אלא סוג של אינטרפרטציה".

בין השירים באלבום יש גם ביצוע ל”whiskey in the jar” שמוכר יותר בארץ כ"סימן שאתה צעיר".

"בארץ הכירו את זה כ`סימן שאתה צעיר`, ואין קשר לשיר המקורי, `וויסקי אין דה ג`אר`, שזה השיר שאני זוכר מילדות. את `סימן שאתה צעיר` אף פעם לא סבלתי, זה אפילו די דוחה בעיניי. רק כשהתבגרתי הבנתי שזו אותה מנגינה בעצם. זו בלדה עממית מהמאה השמונה עשרה, שיר שיש לו המון ביצועים, אבל הביצוע של `ת`ין ליזי` הוא זה שאליו התחברתי ועליו אני מבסס את הביצוע שלנו".

"אני מרגיש כאן כמו עולה חדש"

האלבום הזה הוא כבר אלבום הופעה שני שאתה מוציא, מה שמעלה את שאלת התהליך שעברת מול קהל, המעבר האיטי שעשית לעמדת הפרונטמן עד שהפכת לאיש הופעות כל כך מובהק

"התהליך הזה הוא התהליך של ללמוד את המקצוע של להיות זמר. באתי לזמרות ממקום של מוזיקאי. הייתי בתיסלם, אבל שם היה לי את הלוקסוס לא להיות הפרונטמן, ולהיות חופשי, ולא עם כל האחריות מול הקהל, ולהקה זה דבר נהדר מהבחינה הזאת כי מתחלקים בהכל. אחר כך הפקתי לאחרים והייתי מאחורי הקלעים, וכשהתחלתי להופיע אחרי האלבום הראשון שלי, ב-92`, כשכבר הייתי יחסית ותיק בתעשייה, רק אז הבנתי שזה מקצוע חדש להיות זמר ואדם שמופיע. אני עדיין לומד את המקצוע הזה, אבל היום אני כבר חושב שמותר לי לקרוא לעצמי זמר".

הגעת דרך הנגיעה שלך במוזיקה של מקומות אחרים לאיזו תובנה לגבי מה זו ישראליות?

"יכול להיות. אני מרגיש סוג של עולה חדש כאן. נולדתי בארץ, אבל יותר מחצי הילדות שלי לא חייתי בארץ. נסענו לשליחויות ובעצם גדלתי בעולם. גם הרבה מהתרבות שלי לא הייתה ישראלית. חזרתי לארץ בגיל 18, קצת מנותק, קצת כמו עולה חדש, ואני עדיין מרגיש באיזשהו מקום קצת זר כאן. אפילו העניין שהתחלתי להיות זמר רק בגיל מאוחר קשור לזה שלא הייתי בטוח שאני רוצה לשיר בעברית. אני לא בטוח שזה עונה בדיוק על השאלה ששאלת, אבל הזהות שלי כאמן ישראלי, כמישהו שמתבטא בעברית, זה מקום לא לגמרי פתור. יש את הצד שאני מרגיש זר ומחוץ לישראליות הברורה, ויכול להיות שלכן אני מחפש גם השראה במקומות נוספים".