היכל בשיפוץ וחילופי כסאות מוזיקליים
 
אפרופו "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה" כיף לבשר לאומה שאת השנה החדשה החל חן הלוי, קלרניתן שרואיין כאן בתחילת ספטמבר. הוא ניגן כאן והמלים "יוצא מן הכלל" פשוט קטנות עליו. איכות ששומעים לעתים רחוקות ביותר. מצד אחד נפלא שכך מתחילה שנה.מצד אחר-  אם הוא הניח את אמת המידה לשיפוט, להערכה ולביקורת של כל מה שעתיד להישמע כאן, השנה תהיה קשה. 
 
מכאן, נלך אחורנית. השנה צוין ברוב עם יובלו של היכל התרבות (ע"ש פרדריק מאן) בתל-אביב, הבניין שכמעט עלו עליו מכושים ובולדוזרים. בינתיים הוא נשאר במצבו הנוכחי כאשר גם ההצעות הרלוונטיות של שיפוץ הקיים אינן נראות באופק. לעומת זאת הכיכר שבחזית ההיכל, זו הקרויה על שמו של לנארד ברנשטיין, עדיין חסומה מארבע רוחות השמים ובסוף, מבטיחים לנו, יהיה שם מגרש חניה תת-קרקעי ומעליו כיכר שעיצב דני קרוון. נראה.
 
מה עוד היה לנו?  שלושה מנהלים מוזיקליים נעלמו מנוף הניהול השנה.  ניר קברטי עזב את הסימפונט רעננה ועושה את עיקר מלאכתו בחו"ל. גיל שוחט כבר לא בתזמורת הקאמרית, לתזמורת אין מנהל מוזיקלי חדש, כמו גם לסימפונט. את אשר פיש שֶהֵד הדחתו/עזיבתו טרוקת-הדלת את תפקיד המנהל האמנותי של האופרה, נשמע מקצה הארץ עד קצה, מופיע על במות חשובות רבות בעולם ולמרבה מזלם של חובבי המוזיקה הוא שומר על קשריו עם גופי ביצוע אחרים שבהם ניתן לשמעו. עוד פורסם כי דיוויד שטרן (בנו של הכנר אייזק שטרן, מנוחתו עדן) שניצח בעבר על האופרה, ישמש החל משנה זו כמנהל מוזיקלי.
 
כך או כך פיש השאיר מאחריו גם השנה, ביצוע מעולה ל"כוחו של גורל". הוא היה מתוכנן שם ל"לה ג`וקונדה", והוא למעשה הכין את הצוות שכל זמריו השרים את התפקידים הראשיים שרו את האופרה הזאת לראשונה בקריירה שלהם. ביניהם מישל קריידר, גו`נתן סאמרס ופאטה בורצ`ולאדזה. אלא שהפיטורים המוקדמים, גרמו לכך שעומר ולבר הצעיר, תלמידו של פיש, נכנס להשלים את ההכנות וניצח. כיום ולבר נמצא בבית האופרה הממלכתי בברלין ועובד בהדרכת דניאל ברנבוים ומגיח לניצוח בישראל אחת לכמה חדשים.  סצנת המנהלים המוזיקליים אם כן אינה פתורה לפי שעה.
 
הצגות אופרה מרתקות אחרות היו "מדאם בטרפליי", פחות בגלל הניצוח של דניאל ענבל בהופעה ראשונה באופרה הישראלית, והרבה בגלל הבימוי של טרלינסקי הפולני, ושירתה של זמרת אחת, הירומי אומורה, בתפקיד הראשי. בימוי אופראי מרתק הציג גם נוריה אספרט ל"טורנדוט" בהפקה גרנדיוזית בכל קנה מידה ובמיוחד ברגעים שפרצו מתוך ה"גרנד" אל הרגש בשירתה של מיכל שמיר בתפקיד ליו המשרתת.
 
הישגים בינלאומיים
 
ההישג החשוב בין  הישגי השנה, היה זכייתה של מקהלת לירון במפגש המקהלות הבינלאומי, כנס המוכר בעולם כ"אולימפיאדה של המקהלות". הצעירים מהרצליה הביאו את הזהב, שכאן כל  כך חושקים בו, אבל זה לא ג`ודו, זה לא שייט סירות ולמרות שמדובר בקבוצה זה לא כדורגל ולא כדורסל ולכן גם הידיעה וההישג הוצנעו. לא היו טלפונים של שר התרבות וברכות של ראש הממשלה והנשיא. חשוב שנדע את מקומם של הישגי התרבות בסולם הערכים המקומי. עשרת ימי תשובה מספקים לנו הזדמנות לראייה חדשה, אבל זה יהיה נאיבי מאוד לחשוב שעשרה ימים יספיקו לשינוי תפיסות עולם.  
 
זוכה נוסף אם תרצו כוכב ישראלי בליגה העולמית הוא הכנר גרגורי אהס.  הוא למד כאן בתלמה ילין ולמד באקדמיה בתל-אביב ואת שני המוסדות לא סיים לדבריו. זה לא מפריע לו לעמוד בראש תזמורת מאהלר, אחת התזמורות החשובות באירופה כיום ולהיות מוזמן כנגן ראשון אורח לסימפונית של לונדון, החשובה בתזמורת בריטניה ואחת החשובות בעולם וגם לסימפונית של בוסטון, ליגת העל האמריקנית. כאן בבית לא יודעים, אין גם כיסוי תקשורתי ראוי.
 
הרחק מתודעת הציבור
 
נחזור לישראל לאירועים ברמה עולמית שמתקיימים כאן אבל הם עדיין רחוקים מתודעתו של הציבור כמו הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית באילת. הוא כבר קיים שנה רביעית, מביא לישראל את השמות הגדולים בעולם המוזיקה הקאמרית ומותיר לצופיו רגעים של חוויות אמנותיות צרופות אבל מספרם של אלו מועט, מועט מדי. 

גורל דומה הוא גורלו של פסטיבל "להישמע ירושלים", שנסקר באתר ביוני. פסטיבל שמזמן לקורת גג מוזיקלית את תושבי ישראל והרשות בירושלים, באבו גוש, בעבלין, ביריחו, ברמאללה, בבית-לחם ועוד. כאן למרות שהביצועים בדרך כלל טובים מאוד - השנה היו שם שני ביצועים מעולים ליצירות ברהמס: סונטה של ברהמס ב"אכסניה האוסטרית" בעיר העתיקה ושישייה של ברהמס בכנסיה הצלבנית באבו גוש - ולמרות שאין צורך בתשלום הכל פתוח לכולם, האוכלוסייה ברובה הגדול עוד לא גילתה את הפסטיבל. עוד מוסד עקשן שלא התגלה הוא המועדון למוזיקה קאמרית ישראלית שמנהלים יחד הפסנתרנית מיכל טל , הכנר ניתאי צרי והצ`לן הלל צרי. מעשה חלוצי איכותי בכל מובן בלב הבועה התל-אביבית שעדיין מצפה לגילויו.
 
הייתה השנה גם תחרות רובישנטיין עם ה"באז" הרגיל שהיא מעוררת בביצת המוזיקה התל-אביבית אבל את רמתה ניתן יהיה לשפוט רק בעוד כמה שנים כאשר מי שזכו או לא זכו יגיעו למעמד בינלאומי כלשהו. אז יש זמן. 
 
הקונצרטים המצטיינים

בין הקונצרטים הרבים שאליהם הספקתי להגיע לאורך השנה, דווקא זה שנחשב לכאורה לאירוע הגדול של השנה, סדרת הקונצרטים היוקרתית של הפילהרמונית לציון שישים שנות המדינה, לא השאיר חותם. היו הברקות: קורט מזור בתשיעית של בטהובן;  דודמל באופן כללי בעיקר ביצירות בעלות קצבים מהירים ותוססים - בפרקים איטיים יש לו עוד מה ללמוד - תכונות שבלטו בניצוחו על הסימפוניה השנייה של מאהלר, למרות שמספר מעריציו הולך וגדל.  
 
גיל שחם הפליא לנגן עם הפילהרמונית את הקונצ`רטות לכינור של בטהובן ושל סטרווינסקי. נגינה מעולה עוד יותר הפגינה טביאה צימרמן בקונצ`טו לוויולה של שניטקה. עוד קונצרט בתכנית השנתית של הפילהרמונית הרסיטל של אנדראס שיף, ארבע סונטות של בטהובן, לא פחות מכיתת אמן.
 
זיכרונות לזמן ממושך הותירו חברי הרביעייה הירושלמית בקונצרט בוקר בפסטיבל המוזיקה באילת כאשר הפליאו לנגן רביעייה של בטהובן (אופ` 95) ואת הרביעייה השנייה של בורודין.  באותו פסטיבל היה ביצוע מוצלח של "יבגני אונייגין" עם צוותי בית האופרה של סנט פטרבורג בניצוח ולרי גרגייב. זמן קצר אחר כך, בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית, ניגנה שלישיית "ונדרר" מצרפת בביצועים מעולים בשתי תכניות הפליאו לנגן את ליסט, ראוול ושוסון אבל גם מנדלסון וברהמס נשמעו מעולה. המופע החותם של הפסטיבל, האופרה "אורפיאו" של מונטוורדי בידי להקת "לה ונסיאנה" מאיטליה, הביאה גישה רעננה ומודרנית מתמיד.  "ארמוניקו קונסורט" האנגליים שהופיעו בפסטיבל פליציה בלומנטל היו  מופת לאיכות בלתי מתפשרת, מודל לחיקוי להרכבים קוליים.
 
מיוחדים במינם היו השנה המיזם של מירנה הרצוג שחידשה את "מחזה דניאל", היצירה הדרמטית מוזיקלית מימי הביניים. הפקה שסבלה מעודף רצון לדייק ולחקות את הסגנון הישן, שנראה עשוי מעט מדי, אבל האתגר ואיכות הביצוע המוזיקלי ראויים לכל הערכה. במקביל, הפתיע באיכותו המופע המשותף של ג`ורדי סוואל וההרכב הספריון 21 עם יאיר דלאל ולצדם מוזיקאים רבים. לדידי היה זה אירוע המוצלח ביותר בפסטיבל ישראל, שלמרות שהוא עסוק בירושלים, לא מוחות ירושלמיים הגו אותו וחבל. הפתעה אחרונה לדידי הייתה הופעתה של רביעיית "לוטוסלבסקי" מפולין ביצירה שחבריה חיברו, יצירה על פי נעימות עממיות פולניות שעובדו להרכב עשיר של שני פסנתרנים וכלי הקשה, בפסטיבל האביב הבינלאומי. מפתיע חדש ומסקרן.
 
"כל המוזיקה"  והמוזיקה הישראלית
 
תופעה חדשה נוספת של החדשים האחרונים היא הצטרפותו של ערוץ הרדיו הוותיק "כל המוזיקה" לערוצים שניתן לשמעם גם באינטרנט. זהו כזכור ערוץ שמשדר לאורך כל היממה והיה בעבר נתון לאיומי סגירה חוזרים ונשנים, אך הוא מצליח בכל זאת לשרוד. אלא שאם כבר מעלים את השכלול הטכנולוגי על נס, לא ניתן שלא לתמוה על מערכת השיקולים המנחה את הערוץ בבחירת אירועים להקלטה ולשידורים חיים.
 
ערוץ הממומן כולו מכספי משלם המסים הישראלי, אינו נוקט מדיניות הקלטות שוויונית ומעדיף לשדר אירועים חזקים לא דווקא מוזיקלית אלא אירועים רוויים בניחוח שררה ואלפיון עליון כמו הפסטיבלים של אילת ושל ירושלים, יום הולדתה השבעים של הפילהרמונית, פסטיבל ישראל -  כולם אירועים נוצצים ועתירי תקציב. לערוץ ממלכתי יש כח ויכולת ליצור שיקול דעת ענייני לתת ערוץ להשמעת ביצועי בכורה של יצירות ישראליות, ללכת למקומות הצנועים יותר שבהם התרחשויות מוזיקליות מרתקות שחשוב לתעד יותר מביצוע נוסף, ועל פי רוב שגרתי, לסימפוניה של בטהובן או לרביעייה של שוברט. כוחו של ערוץ ממלכתי אמור להיות מנותב בדיוק לכיוונים אלה.     

מילה אחרונה.  בשנה שעברה עוררה רשימה מסכמת דומה תגובת זעם על כך שהכותב מגביל את דיווחיו למעגל אירועים מסוים ולא טורח לראות מעבר לו. אין מענה לעניין זה אלא רק בהודאה במצב המוזר של חיי המוזיקה הקלאסית בישראל. למרות שככל שהקצבות הולכות ופוחתות עולה מספר האירועים. מי יודע  אולי זה הוא עוד נס קיומי של ישראל.