מוזיקה - אנסמבל קנטורל וחובת ההוכחה

לקראת הופעת מקהלת קנטורל-אנסמבל מווינה בפסטיבל "קלאסי עולמי במשכן" - שיחה עם רמי לנגר

בין שוברט לזולצר

מקהלת אנסמבל קנטורל מווינה היא תופעה קצת יוצאת דופן. קבוצה של זמרים, שאינם מבני ברית, מתכנסים אחת לכמה זמן על מנת לשיר מוזיקה שמחברת יצירות של יוצרים במוזיקה הקלאסית עם המוזיקה היהודית. משהו כמו התיאטרון בוורשה ששחקניו פולנים וקתולים המציגים הצגות ביידיש.

המקהלה, ששמה מורכב מצמד המילים "מוזיקה חזנית" (קנטורל) ו"קבוצה" (אנסמבל), הוקמה לפני 11 שנים מתוך רצון של מייסדה לעמוד מקרוב על הקשר שבין פרנץ שוברט, המלחין הווינאי המובהק ביותר בתחילת המאה התשע-עשרה, לבין סלומון זולצר, מלחין פעיל בווינה, שהיה גם חזן. ביזמתו של זולצר חיבר שוברט גם יצירות (ספורות) לטקסטים ליטורגיים יהודיים, שהושרו על ידי מקהלה שזולצר ניהל בבית-הכנסת הגדול בווינה.

סלומון (שלמה) זולצר היה תופעה מרתקת בזכות עצמו. הוא ניסה לארגן את סדרי התפילה בבית הכנסת שלו, "לשדרג" את פרקי התפילה על ידי אימוץ לחנים של מלחיני התקופה, לא בהכרח יהודים, אל תוך בית הכנסת וכן על ידי ארגון התפילה במעין דיאלוג מוזיקלי בין שליח הציבור לקהל, מסורת מקובלת מאוד בכנסיות הנוצריות. חידושים נוספים של זולצר היו הכנסת העוגב לבתי הכנסת וכן הקמת מקהלה שתלווה את החזן במהלך התפילה. זולצר יצר, אולי אפילו בבלי דעת, חיץ בין מסורת התפילה של מזרח אירופה לתפילה במרכז אירופה (אוסטריה, גרמניה). האחרונה קרובה יותר למסורת המוזיקה הקלאסית של מחברי התקופה, היידן מוצרט, שוברט בטהובן. לא שזו אינה מוזיקה יפה, להיפך, אבל בהקשר ההיסטורי מדובר באנקדוטה.

מזמורי תהילים כמכנה משותף

רמי לנגר, מיסד ההרכב הווקאלי ומנהלו המוזיקלי, הוא ישראלי שלמד כאן בתחילה בבית אצל אביו, אחר כך בקונסרבטוריון בפתח תקווה, ואחר כך בהדרכתו של המלחין סרג`ו נטרא. בהמשך דרכו התמקם לנגר בווינה, ושם הוא פעיל כמנצח וכפסנתרן העובד עם מקהלות ועם זמרים "בעיקר זמרי אופרה", בבירה האוסטרית,
כמייסד המקהלה הזאת ועוד הרכב מוזיקלי מצומצם יותר הפעיל בבית-הכנסת של וינה.

"אלו כולם מוזיקאים מקצועיים שמתכנסים לחזרות למופעים האלה," הוא מסביר. וכשהוא נשאל למה מקהלה כזאת מעניינת את מי שאינם יהודים בווינה היום הוא משיב: "אם נדבר על היהדות ועל הכיתות הנוצריות למיניהן, הרי כל המאמינים אומרים, שרים ומתפללים למשל, את פרקי ספר התהילים. הנה דוגמה להתקרבות בין התרבויות. זה מסקרן גם את מי שאינו יהודי".

התכנית עצמה אמורה לחשוף לאוזנינו את הקשרים והזיקה הגדולה בין המוזיקה של שוברט לזו של זולצר "שהיה בשעתו כוכב בקנה מידה של פווארוטי," מעיד עליו לנגר. פרקי תפילה כמו "ה` רועי" (תהלים כ"ג), "אדון עולם", "יגדל אלוהים חי" ו"טוב להודות" נשמעים למעשה כיצירות מוזיקה מערביות לכל דבר. לנגר משמיע בכוונה זו לצד זו יצירות של שוברט ושל זולצר כדי שהקשר בין השתיים ידבר בעד עצמו. יש בהן מעט תעוזה סוציו-תרבותית "ניתן לשמוע כמה דומה הפרק `ישו קיים` של שוברט ל`שוויתי ה` לנגדי תמיד`" הוא אומר.

חובת ההוכחה של המלחינים היהודים

ההיסטוריה כזכור לא ראתה בעין יפה את הניסיונות של היהודים להתקרב אל הרוח המערבית, אל הסביבה וגלי התנכרות ואנטישמיות לא קטנו ולא הצטמצמו גם כאשר היהודים שרו את תפילותיהם ברוח מתקרבת למוזיקה הנוצרית. בברלין, שחלק מיהודיה הלכו בעקבות רעיונותיו של זולצר, היה פעיל המלחין לואיס לבנדובסקי שחיבר לחנים מופלאים הקרובים למלחיני המאה התשע-עשרה, לפרקי תפילה בשבתות וביתר המועדים. יתרה מזאת, בברלין של תחילת המאה העשרים, הלכו היהודים ואִמצו (הרפורמים שביניהם) את המוזיקות של הנדל, גלוק, בטהובן, שומן אל תוך התפילה לצד לחנים של זולצר ולבנדובסקי. אלא שיהודים ידעו שגם אם המוזיקה שלהם תהא מופלאה ואפילו "יותר גרמנית מן המוזיקה של גרמנים", אין כל הבטחה ליחס טוב כלפיהם.

דוגמה מאלפת אחת ברוח הימים הנוראים המתקרבים היא החלפת טקסטים מיראת הגויים. יהודים בברלין בשלהי העשור השלישי במאה העשרים, עוד בזמן רפובליקת ווימאר שרו את הלחן של "כל נדרי" בגרמנית אבל המלים שונו. הם התאימו ללחן הנודע למלים פרק תהילים ק"ל "ממעמקים קראתיך יה". למה? ובכן התשובה פשוטה, היהודים חששו שאת הטקסט של כל נדרי הגויים לא יאהבו. מה פירוש יהודי משתחרר מכל התחייבויות וחובות שהוא חייב, כמאמר תפילת כל נדרי. אז נהגתה מדיניות של "מה שבטוח –בטוח".

ועדיין הייתה על המוזיקאים יהודים חובת ההוכחה. במסגרת גלי האנטישמיות ההיסטוריים כנגד יהודים בארצות הדוברות גרמנית, נשמעה הטענה (וגנר הרבה להשתמש בה) שיהודים טובים בביצוע, בפרשנות מוזיקלית אבל לא ביצירת מוזיקה. ההישענות על זולצר, לבנדובסקי ואפילו על מנדלסון שהתנצר, הייתה מעין מענה לטענה, לכאורה הוכחה שיהודים ידעו גם במאה התשע-עשרה לחבר מוזיקה. אבל גם תשובה זו הייתה לצנינים בעיני שונאי ישראל. כל זה כמובן אין בו, חס ושלום, כדי להפחית את הסקרנות לקראת ההופעה של הקנטורל-אנסמבל מווינה.

מתנה של ממשלת אוסטריה

לשאלתי על מספר ההופעות של המקהלה בשנה השיב רמי לנגר ש"מדובר בפחות מעשר הופעות בשנה". למעשה המקהלה מזומנת להופעות באירועים מיוחדים, ציון ימי הולדתו ומותו של זולצר, שישים שנה לסיום מלחמת העולם, הופעה יחד עם זמר הטנור היהודי הנודע ניל שיקוף, כאשר היה בווינה וכיו"ב. עכשיו מגיעים המקהלה ומנצחה על חשבון משלם המסים האוסטרי לישראל.

למה, שאלתי את לנגר, החליטה הממשלה האוסטרית לממן דווקא אתכם מכל עשרות המוזיקאים שיש בווינה ובאוסטריה. "זוהי המתנה של ממשלת אוסטריה לציון יום הולדתה השישים של מדינת ישראל", אומר לנגר ומוסיף "חשוב שגם בישראל יכירו את היצירות של זולצר שאינן מושמעות כאן כלל".

אישית כישראלי, הייתי שמח עוד יותר אם הממשלה האוסטרית הייתה מממנת בנוסף למקהלתו של לנגר לכבוד שנת השישים ביקור של בית האופרה הממלכתי של וינה בהפקת "משה ואהרן" של שנברג, היצירה האופראית החשובה ביותר שחיבר יהודי, ילד וינה במאה העשרים. יצירה שהועלתה כאן לפני עשרות שנים והגיעה העת לחדש.

מקהלת אנסמבל קנטורל מווינה תופיע במסגרת פסטיבל "קלאסי עולמי במשכן" במוצאי שבת, 4 באוקטובר ב-21:00 במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. כרטיס: 110-70 ₪.