התרוממות מפעפעת לוורידים
 
לא יודעת אם זה ראש השנה ותחושת האופציה הנפתחת מחדש שהוא מביא איתו, או שזו ההשפעה הכוללת של האורקסטרה של אבי לייבוביץ`, אבל העובדה היא שמרגע שהתחילו להתנגן הצלילים של האלבום “groove collage”,  מצאתי את עצמי עומדת מול המראה ונותנת לגוף שלי לרקוד את עצמו, בחיי, במילים האלה, שמי שמכיר אותי יודע שלא ממש מאפיינות אותי. יש משהו ביצירה של לייבוביץ` שמדביק אותך בתחושה של התרוממות שמפעפעת לוורידים וממלאה אותך באנרגיה מחודשת.
 
כפי שמעיד התואר "אורקסטרה", מדובר באלבום שעיקרו מוזיקה אינסטרומנטלית (עם חריגות מעטות שכוללות אורחים כשאנן סטריט, סולן להקת "הדג נחש" שעבד עם לייבוביץ` אשר הפיק את אלבום הסולו שלו, ושחלק מנגני האורקסטרה נמנים על שורותיה), שנשענת בבסיסה על ג`אז, אבל מביאה איתה גם תחושות ואנרגיות של ביג בנד מצד אחד ושל מגוון סוגי גרוב, כפי שמצהיר שם האלבום, שמאפשרים למוזיקה לדבר נפלא גם בלי מילים.
 
את האורקסטרה, פרויקט שהוקם כבר לפני חמש שנים, הגה אבי לייבוביץ` (35) - כותב, מעבד, פסנתרן, טרומבוניסט וקצת חליל צד – כשחזר לארץ לאחר שהות של כעשור בחו"ל, שם ניגן עם מוזיקאים כדוגמת צ`יק קוריאה, פיליפ ביילי, ג`יימס מודי, סלייד המפטון ואמנים נוספים. אפשר כבר לאבחן שלייבוביץ` הוא חלק מגל מבורך שבמהלכו נוסעים מוזיקאים ישראלים לחו"ל, קוצרים שם שבחים, מתפתחים, מגיעים לגבהים שאין כרגע בארץ, ובסופו של דבר חוזרים לכאן ויוצרים מאין תחומים ונישות שנבנים מהידע ומההישגים שצברו בעבודתם החו"לית.
 
אלטרנטיבה לפילהרמונית
 
"נסעתי לחו"ל כדי ללמוד ולהתפתח יותר במוזיקה", מספר לייבוביץ`. "היה לי מאוד חשוב להפוך את זה למקצוע שלי ובשביל לעשות את זה צריך ללמוד, ולנגן עם אנשים חשובים, אם מגיעים לזה. זאת לא המטרה, המטרה היא ללמוד, אבל הנגינה עם האנשים האלה היא פועל יוצא, ולנגן עם אנשים ברמה גבוהה זה כמובן דבר שמאוד מלמד אותך. אני לא יכול להגיד שזה מזל, כי זה בא אחרי הרבה עבודה קשה, הרבה אימונים והרבה סשנים עם נגנים ועם זמרים. ההתפתחות הייתה די מהירה וכבר בשנה השנייה התחלתי לעשות טורים עם הרבה תזמורות והרכבים נחשבים בעולם וידעתי שהדרך הזאת היא בעצם הדרך הנכונה. היו לי גם שנה שנתיים שעבדתי בלונדון עם להקת אינקוגניטו. זו להקה מאוד פופולרית באסיד ג`אז, עם נגיעות פופיות, הם הופיעו בעולם תקופה ארוכה והזמינו אותי לעשות אודישן שאחריו ניגנתי איתם בטרומבון והייתי מעורב גם בהפקה ובעיבודים. לאחרונה קיבלתי מהם עוד הזמנה לעשות איתם עוד טור של עשרה ימים באירופה".
 
אז מה החזיר אותך לארץ?
 
"די מאסתי בנסיעות ובטורים ובטיסות, ובעובדה שאתה מוצא את עצמך מקדיש בעצם אחוז מאוד קטן מהזמן למוזיקה ולנגינה. הכסף היה טוב, גם המלונות... אבל אחרי תקופה ארוכה הבנתי שזה לא איפה שאני רוצה להיות. אני רוצה לקבע את עצמי באיזשהו מקום, ואז החלטתי לחזור לארץ כדי להיות בבית. בחו"ל אף פעם לא הרגשתי בבית".
 
כשחזר לארץ נפגש עם יאיר סלוצקי, (פאנקנשטיין והדג נחש), ולאחר השיחה איתו החליטו השניים להקים את התזמורת, שכוללת, נכון לאלבום הראשון, את לייבוביץ` עצמו בלחנים, עיבודים, קלידים וטרומבון, ואת סלוצקי בטרומבון, ירון אוזנה בטרומבון, ארתור קרסנובייב בחצוצרה ופלוגלהורן, ניב תואר בחצוצרה ופלוגלהורן, אלון פרבר בסקסופון אלט וסופרן, עמית פרידמן בסקסופון טנור, ליאור לוין בסקסופון בריטון ואלט, טל ורון בסקסופון טנור, רון אלמוג בתופים, איתמר גרוס בקלידים, זיר ריינר בגיטרה ומיקי ורשאי בגיטרה בס וקונטרבס.
 
"לקח לנו זמן למצוא את הנגנים היקרים והטובים", מספר לייבוביץ`, "מה שנקרא התותחים של הארץ, ובחרנו אותם אחד אחד. ככה נבנתה האורקסטרה, וזה כבר הפך ממש למפעל שיש לו כבר רגליים משלו. אנחנו מופיעים בארץ ובעולם, לפני שנה וחצי התחלנו לעשות טורונים קטנים באיטליה, ולא מזמן חזרנו מדרום אפריקה, וזה היה מרתק. יש פידבקים מאוד טובים בחו"ל לאורקסטרה, ואני מרגיש שזוהי בעצם האלטרנטיבה לתזמורת הפילהרמונית הקלאסית כפי שאנחנו מכירים אותה. אלטרנטיבה שנותנת מענה לסגנונות שהם לא מהתחום הקלאסי המזרח אירופאי אלא דברים יותר גרוביים. האורקסטרה הזאת מתפתחת לאט לאט, ואני מאוד גאה בזה".
 
איך מחזיקים באמת הרכב שמונה 13 אנשים, שכולם, כמו שאתה מעיד, תותחים בתחומם?
 
"יותר משלוש עשרה, זה ארבע עשרה, כי הסאונדמן שלנו, איתי פרל, יוצר בפני עצמו, הוא חלק מההרכב. יש לנו את הכבוד שהוא יהיה הסאונדמן שלנו. הוא מתפעל את הקונסולה ממש ככלי נגינה מבחוץ, ועושה דברים מופלאים.
 
"להחזיק הרכב כזה צריך לבוא קודם כל מהרצון של האנשים לעשות את זה, והמרכז זה שהם מספיק אוהבים את מה שאני כותב, ולכבוד הוא לי. קיבלתי גם הרבה פידבקים טובים מחו"ל, זה נתן את אותותיו כבר בחו"ל, אבל בעיקר, הכוח לגרום לארבע עשרה איש להגיע לחזרה כל יום ששי בבוקר במקום להמשיך לישון, בא מכוח רצון אדיר להפוך את זה למשהו שלא היה לפני כן בארץ. להפוך את זה לתזמורת לגיטימית – אני קורא לזה הקלאסיקה החדשה – וכל אחד מהאנשים באורקסטרה רואה את התמונה הגדולה, ואני חושב שזה מה שמאחד את כל האנשים. התמונה הגדולה היא הרצון שיהיה פה ממש מוסד, שיהפוך למקום שבו באיזשהו שלב צעירים שהם באמת ראויים בנגינה שלהם ובמוזיקליות שלהם יגיעו לאורקסטרה ולא יצטרכו לנסוע לחו"ל כדי לעבוד שם ולקבל את הפידבקים משם, אלא יוכלו להישאר כאן ולהתקבל לתזמורת בסדר גודל של האורקסטרה, כי כרגע אין ממש מענה לזה בארץ.
 
"אנחנו מחפשים כמובן תמיכה כלכלית, ונפל בחלקי המזל לקבל את פרס ראש הממשלה להלחנה ועיבוד מטעם משרד התרבות והחינוך, וגם את פרס מיכאל לנדאו מטעם מפעל הפיס, לקומפוזיציה, והפרסים האלה הקלו עליי ואפשרו לי לנתב את זה לכתיבה ולנצל את זה לטובת האורקסטרה. מבחינתי האורקסטרה קיימת בגלל הצורך של אנשים שהיא תהיה קיימת".
 
"היום היא נותנת בראש ברוק, מחר היא נותנת בג`אז"
 
איך מתקבלת אצל הקהל, שהוא לא הקהל הפוטנציאלי של תזמורות קלאסיות למיניהן, תזמורת שבאמת עוסקת במוזיקה שהיא אינסטרומנטלית במהותה?
 
"בפרויקט הספציפי הזה המוזיקה היא אינסטרומנטלית במהותה, אבל מה שמאפיין את האורקסטרה זה שהיא מאוד מודולרית במוזיקה שלה. היום היא מתפקדת כסולנית בפני עצמה, כתזמורת אינסטרומנטלית וירטואוזית שבאמת כל נגן שלה הוא וירטואוז שיש לו בעצמו את ההרכב שלו - וחשוב לי לציין שזה הרכב שמאגד בתוכו נגנים שמנגנים גם עם התפוחים, הדג נחש, פאנקנשטיין, יש לנו גם נגנית אחת שהיא קלאסיקאית שמביאה לאורקסטרה עוד צבע - וכל זה הופך את האורקסטרה למה שהיא ומייצר את הסאונד שלה, שאני קורא לו סאונד ישראלי.
 
"אני גם מאפשר לעוד נגנים באורקסטרה לכתוב לתזמורת חומרים אחרי שהם מבינים את הסאונד. לא כל אחד יכול לכתוב לאורקסטרה כי צריך להבין את הסאונד שלה, ויש לנו עוד נגנים בתזמורת שכותבים עכשיו, כמו עמית פרידמן, או אלון פרבר, שיש באלבום גם קטע שהוא כתב, אחרי שהם היו באורקסטרה הרבה זמן והבינו את הסאונד, והם מכוונים את הכתיבה שלהם לאורקסטרה.
 
"בגלל שמדובר בגוף כל כך מאוחד וייחודי, אנחנו יכולים בעצם לעשות היום קונצרט אינסטרומנטלי, ויכולים מחר לארח – כמו שעשינו בבכורה שלנו בזאפה – את מרינה מקסימיליאן בלומין, או לעבוד עם נגנית וירטואוזית מדהימה כמו מאיה בלזיצמן, שכשכתבתי קונצ`רטו לתזמורת וצ`לו בסגנון פאנקי ג`אזי ממש הרגשתי צורך לכתוב סולו שבנוי במיוחד לאיך שהיא מנגנת וראיתי צורך לתת לה את המקום. כמו שיש סולנים בפילהרמונית, לנו יש סולנים באורקסטרה, ואני רואה אותם כחלק מהתזמורת, וביניהם אפשר למצוא גם את אלרן דקל (סולן "פאנקנשטיין") ואמנים נוספים. עם תמר אייזנמן למשל אנחנו מקליטים עכשיו עיבוד שעשיתי לבלדה יפהפייה שהיא כתבה, אקפלה תזמורתית, משהו מאוד מיוחד. יש לנו עכשיו רעיון להביא אמנים מחו"ל יחד עם החבר`ה מלבונטין 7 שמאוד חשוב לי לתת להם את הקרדיט כי הם מפרגנים ונותנים לנו כל שבועיים להופיע שם, ודברים נפלאים קורים. 

"כשאדם בא לראות את ההופעה של האורקסטרה הוא מקבל את החיבור הזה שנוצר בתוך האורקסטרה, אבל יתרה מכך, את הליווי לסולן. היום אני יכול להגיד בביטחון מלא שכשסולן עובד איתנו הוא מרגיש את התמיכה המלאה, את הדינמיקה שנוצרת מאיתנו כגוף אחד שמלווה סולן, ולסולנים מאוד קל לעבוד איתנו. זה מה שמייחד את האורקסטרה. היום היא נותנת בראש ברוק, מחר היא נותנת בג`אז, מחרתיים קצת במוזיקה אתנית, ונוצרים חיבורים מאוד מעניינים". 

 
האורקסטרה יופיעו במוצאי שבת, 25 באוקטובר ב-21:00 במועדון הבארבי כפר סבא וביום שלישי ה-4 בנובמבר ב-20:30 בלבונטין 7 בתל-אביב.