משהו חדש להגיד
 
"דמיינו מקום לרגע, עולם שאין בו פגע: בלי פשע ובלי רשע, כשחרבות נדמו לנצח. מקום בלי רצח, בלי מצ"ח, בלי צבא, כשבני האדם כולם חיים כמו בני חורין, אין כרטיסי אשראי – אז אין גם מה לקנות, אין זכויות אזרח – אין לו גם חובות"("לעוף כמו ציפור", מילים: שבק ס` וחיים חפר, לחן: שבק ס` ודובי זלצר)
 
שמונה שנים לאחר שהפסיקו את פעילותם כלהקה חוזרים אנשי שבק ס` לבמה ולחנויות התקליטים עם אלבום חדש, "בום קרנבל", שהציטוטים המוזיקליים והטקסטואליים שבו, מ"מה שהיה היה" של אריק איינשטיין ועד "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים" ממקמים אותו עמוק בתוך החוויה הישראלית.
 
"זה התחיל לפני שנה וחצי באיזה ערב מחווה שעשו לשבק ס`", מספר פילוני, מאבני היסוד של הלהקה ומי שהפך למפיק מבוקש על הקו ישראל-ג`מייקה. "ראינו את הווייב, ראינו שיש קהל חדש שגדל על התקליטים ולא ראה אותנו מופיעים, ואמרנו שחייבים לעשות הופעה. עשינו הופעה של איזה שבעת אלפים איש, וההופעה הזאת בעצם הדליקה בנו את החשק להופיע, ובשביל להופיע צריך שיהיה לך משהו חדש להגיד, צריך אלבום. אז בחודשיים כתבנו את החומרים, הקלטנו, מיקססנו, וכשהיה לנו ביד אלבום ומשהו חדש להגיד לקהל שלנו החלטנו לעשות עוד כמה הופעות".
 
אילו דברים חדשים, אם להשתמש במילים שלך, אומר האלבום שלכם לקהל?
 
"האלבום החדש נוגע במלא דברים. אני לא פרשן מוזיקה ולא מנתח את המוזיקה שלנו אבל מי שמקשיב לאלבום ורוכש אותו מקבל קטעים חדשים שמדברים בעד עצמם. יש שירים שמדברים על הפרופורציה שלנו פה בישראל, על כל מה שקשור בבום קרנבל. בזה שמכל בום ומכל פיצוץ נהיה פה קרנבל. תרבות הרייטינג של המלחמה, מלחמה בשידור ישיר, הדם שמוכרים לנו בעצם בטלוויזיה. ויש גם שירי אהבה, יש שירי צחוקים, יש מהכל. אני מאמין שהמקום של שבק שונה ממקום של מוזיקאי רגיל בישראל, כי לכל אחד מאיתנו יש את הקריירה שלו לחוד, עם שיקולים ואסטרטגיות ועניינים, ושבק זה המקום שבו אנחנו שוכחים את הדברים האלה ובאים ועושים מוזיקה נטו. התקליט הוא תקליט מוזיקלי לחלוטין, הוא נקי. הוא לא חושב לפלייליסטים. יש איזה ניקיון בשבק. הוכחנו לעצמנו מעל ומעבר מה אנחנו שווים. אנחנו עושים את זה בשביל ההנאה ובשביל להעביר מסר שאנחנו מאוד מאמינים בו".
 
"איזה טור, איפה?"
 
"טעמנו הצלחה, ירדנו למחתרת, עכשיו עושים דברים טיפה אחרת. שבק חוזרת. מה שהיה היה..." ("מה שהיה היה", מילים ולחן: שבק ס` ושלום חנוך)
 
שמונה השנים שעברו גרמו לתהליך כתיבה שונה מזה שעברתם בעבר?
 
"התהליך היה שונה, כמובן. זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסנו לאולפן לחודשיים שבהם עשינו בעצם סוג של מחנה אימונים שבו כל יומיים שלושה יוצא שיר, טוב או לא טוב, ואוספים כמות של שירים ובסוף יוצא תקליט. פעם היינו עושים חזרות, כותבים טקסטים, מחליפים, משנים, והפעם הכל היה באולפן הסגור, בחודשיים, שזה מבחינתי מאוד מהר. הייתה איזושהי התגייסות של כולם, צלילה של כולם לתוך הדבר הזה".
 
ואיך ההרגשה לעמוד על אותה במה ולהיכנס לאולפן עם אנשים שלא תפקדו כלהקה למעלה משמונה שנים?
 
"זה מדהים. כל מה שהיה אצל חברי הלהקה פעם שריטות הפך להיות עם השנים חריטות. מה שהיה פעם השטות של כל אחד נהיה חריטה של מבוגרים, ואנחנו חבורה של חברים מגיל מאוד צעיר, ויש בינינו עכשיו איזושהי בשלות ובגרות שלא הייתה פעם, ושמוסיפה פרופורציות".
 
מה זה אומר, שרבים פחות או שכשרבים זה כבר לא הורג את הלהקה?
 
"כשרבים זה כבר לא הורג, יש הרבה יותר כיף, הנאה גדולה, ניסיון, חוכמה, פרספקטיבה, יש מיליון דברים".
 
למה בעצם הפסקתם לעבוד ביחד לפני שמונה שנים?
 
"כי לא הסתדרנו יותר ביחד. היו מתחים שהצטברו, היה תסכול של אלבום, `כנען 2000`, שבדיעבד מאוד הצליח, אבל הסיבוב הופעות היה מאוד קשה, כל אחד כבר משך במוזיקה למקום אחר, והיינו צריכים את ההפסקה הזאת. לעולם לא התפרקנו ממש, ומבחינת חברות ומפגשים כל הזמן היינו אחד סביב השני, אבל את הפעילות המוזיקלית ביחד הפסקנו והתפצלנו. נמרוד עושה את שלו, היו `חלוצי החלל`, פלומפי ודוידי את שלהם, מוקי ואני, כל אחד הלך לענייניו".
 
ועכשיו אתם לוקחים את זה צעד צעד או שיש כוונה לחזור לפעילות מלאה ולהמשיך מהמקום שממנו הפסקתם?
 
"עכשיו לוקחים בעיקרון צעד צעד, אבל יש כוונה רצינית לעשות כמה שיותר כיף והנאה, כי יותר מדי כסף לא עושים מזה, אז בגלל שאנחנו כבר יודעים את הדברים... שואלים אותי, `יצאתם לטור?`. איזה טור? איפה? אנחנו לא חיים באשליה. אנחנו עושים הופעות שאנחנו מפיקים, שיש להן ערך מיוחד, הופעות גדולות עם אורחים מיוחדים ותכנית אמנותית מיוחדת. בכל הופעה יש אורח כבוד שבנינו איתו אירוח מיוחד, כמו עם `הדג נחש` שהמצאנו את `הדג שבק`, וזה אירוח שבנוי כמו שצריך, ולא כאילו זרקו שני אמנים ביחד על במה, ויכול להיות שכן יבוא לנו פעם בחודש לעשות גם הופעות קטנות, כמו ששלום עושה פעם בחודש בחצות בבארבי ושומר על האש, אבל בעיקרון נופיע בהופעות גדולות".
 
שבק  זו להקה שעברה כמה גלגולים, מי בהרכב הנוכחי?
 
"עכשיו זה שבק אולסטאר. כל הסולנים לדורותיהם, חמי, מירו, נימי, מוקי, ופלומפי ודוידי ואני, יש לנו מתופף שמחליף את ג`יימס שנסע ללמוד בחו"ל, ואנחנו תמיד מצרפים אלינו בהופעות את המתופף תומר צדקיהו והקלידן שחר פרסון. כולנו על הבמה, נותנים בראש".
 
שיעצרו את מרוץ העכברים
 
איך מגיב אותו קהל חדש שהתוודעתם אליו לאלבום החדש ולהופעות?
 
"זה הכי מדהים. יש דור שלם של ילדים, נערים, חיילים, שלא ראו אותנו, וזה פשוט מטורף. יש אנרגיות מחשמלות בהופעות, גם עם הקהל שמכיר אותנו וגם עם הקהל החדש שבא ומכניס השתוללות כזאת. יש קהל מאוד מיוחד לשבק, אנשים עם תדר אחר".
 
נדמה לי שבאיזשהו מקום אתם גם חוזרים לאיזה חלל ריק שנוצר, כי זה לא שנולדו המון להקות גדולות בשנים האחרונות שמילאו את החלל הזה ולא השאירו לכם מקום.
 
"חסרה קצת אותנטיות בקטע של להקות מוזיקה פה, ושבק  זה אימפריה של מוזיקה, זה לא קמפיין שיווקי וזה לא איזשהו טלנט, המילה הזאת..."
 
אז בוא באמת נשתמש קצת במפיק שבך כדי לדבר על המוזיקה שיש פה היום
 
"זה אולי יפתיע אותך, אבל אני לא נגד כוכב נולד, אינסטנט מיוזיק..."
 
זה לא מפתיע אותי. כוכב נולד זה בסדר גמור. הבעיה, אם יש כזו, היא לא במה שיש אלא במה שאין פה
 
"בדיוק, הנה, סידרת לי את המוח. כי מה שיש בעיניי זה סבבה. אני חושב שיש מקום להכל. גם בג`מייקה יש הרבה אינסטנט מיוזיק, דברים שאקטואליים לשבוע, ולפעמים זה כיף. אבל יש גם את הלונג ראן, דברים ארוכי טווח יותר. אני מרגיש שיש פה סצנה שמנופחת מעצמה קצת, שאין לה בשר אמיתי, לעומת עולם הטלוויזיה, שאתה מרגיש שיש בו שוק אמיתי.
 
"אני חושב שכל מה שקורה עכשיו עם הכסף, ומיתון, וקצת פרופורציות, זה מצוין. שיבינו שבבל נופלת. שאנשים יהיו עוד פעם קשובים יותר לדברים הפשוטים בחיים ויעצרו את מרוץ העכברים, ויהיו יותר פתוחים אולי לשמוע דברים במשך קצת יותר זמן. היום זה עולם של סטטיסטיקות. בנאדם נכנס לווב, ישר יודעים בדיוק כמה זמן הוא היה שם ומתי הוא איבד את הסבלנות, ואני מאמין שהיום, במיוחד שיש מפולת בעולם מבחינה כלכלית, זו הברכה שלנו מבחינתי לכל הדור הבא. זאת ההזדמנות לצעירים לבוא ולתפוס מקום ולהתעשר ולקחת את העושר למקומות אחרים, יותר חברתיים. פחות שכר בנשק ויותר שכר במחברות ועטים".
 
החופש לאכול שניצל
 
"הדולר נפל, סגרו ת`מפעל – כולם לקרנבל, הבית עוקל, ניתקו ת`חשמל – היידה לקרנבל. תביא גם את דנה, ספיר, מעיין, גם אחותה (שמה קוראל), כי רק הבורא הוא זה שמחליט איך יתהפך הגורל". ("בום קרנבל", מילים ולחן: שבק ס` ופישי הגדול) 
   
המסרים שבאים לידי ביטוי בשירים נמצאים בעוד מקומות בחיים שלך?
 
"הטקסטים של מוקי ושל שבק זה דברים שאני חי אותם, זה התורה שלי. אפשר לשיר על אוכל אורגני וללכת לאכול סטייק חזיר באיזה מסעדה, אנחנו חיים את מה שאנחנו כותבים. כל מה שאני מדבר עליו זה הלייף סטייל שלנו. מבחינתי אני עושה כל מה שאני יכול כדי להיות בנאדם יותר טוב בעולם הזה, להיות קשוב יותר, ולנסות לעקוף מלמעלה, שזה תקליט אחר שעשינו פעם. אין לי דרס קוד, עברתי את הדרס קוד. מבחינתי חליפות זה לעניים. אני לא צריך דרס קוד בשביל להראות מה אני שווה או מי אני. הרושם שאני בא איתו ומשאיר אחריי, זה מה שקובע. אם אנחנו הולכים לים ומשאירים זבל אז אנחנו זבל. אם אנחנו הולכים לים ומנקים, אנחנו אנשים נקיים".
 
אתה עדיין חי בכזאת אינטנסיביות על הקו ישראל-ג`מייקה?
 
"יכול להיות שבשנתיים האחרונות קצת פחות. אני פחות טס, יותר באים לפה, אבל עדיין עובדים כל הזמן במוזיקה". 

כשאני חושבת עליך זה בתוך מסגרת מוזיקלית מאוד ברורה ומוגדרת שאתה שייך אליה. יש לך מחשבות על להיוולד מחדש בעוד משבצת מוזיקלית, שונה מזו שאתה רגיל אליה?
 
"אני אפתיע אותך בזה שאני שותף בעשייה של התקליט האחרון של מוש בן ארי, והאלבום הופעה שלו, ותופתעי לשמוע שלקרן פלס, שיר השנה, ואת האלבום שלה, אני עשיתי חלק מהעיבודים. אני עושה מלא דברים".
 
ולעבור לפרונט? להיות זה ששר?
 
"חס וחלילה".
 
למה?
 
"כי אני לא פראייר של אף אחד. זמרים לא יכולים לאכול אחרי זה שניצל כמו שצריך... אני בדיוק על הגבול של `בואנה, אתה מוכר לי מאיפה שהוא`, וזה הכי מתאים בעולם. זה הכי פיצוץ".
 
 
 
 
 
שבק ס`, בום קרנבל, שבק מיוזיק.