"כל מה שעניין אותי זה לרקוד"

למרות הטיסה המייגעת לישראל והלילה המפרך שבא בעקבותיה, טניה פרז-סאלאס מגיעה למסיבת העיתונאים שנערכה לכבודה במכון סרוונטס לתרבות הלטינית כשהיא זוהרת וקורנת. "זה הביקור הראשון שלי בישראל ואין לי מושג למה לצפות", היא אומרת בעיניים בורקות. פרז-סאלאס שהגיעה ממקסיקו עם להקתה תעלה בארץ מופע מחול לא קונבנציונלי בן שלוש יצירות במסגרת פסטיבל "תל אביב דאנס".

הרקדנית והכוריאוגרפית בת ה-38, הנמצאת בחודשים האחרונים להריונה, מקרינה במבט ראשון שבריריות כה מכמירת-לב עד כי קשה להאמין כי מדובר באישה האחראית להצלחה חסרת התקדים של הלהקה החשובה ביותר בסצנת המחול המודרני במקסיקו; אך בשיחה עמה, המתנהלת בספרדית שוטפת ומתורגמת סימולטנית, מתגלה פרז-סאלאס כמקצוענית בכל רמ"ח איבריה. ילדת הפלא ממקסיקו-סיטי שהופיעה בסרטים, בתיאטרון ובטלוויזיה והתמכרה סופית לעולם המחול בגיל 8, הפכה לאשת ברזל מוכשרת ונחושה המסורה כבר שנים רבות לחזונה האמנותי.

"שואלים אותי איך אני מצליחה כבר 14 שנים לקיים להקת מחול משגשגת בתנאים כלכליים כל כך קשים במדינה שלא ממש עוזרת להתפתחות של האמנות הזאת. התשובה היא פשוטה: בעבודה קשה. אני עובדת כמו משוגעת. מאבק ההישרדות במקסיקו הוא לא רק שלי, הוא של כל מי שחי בה. זה מאבק רציף שיכול להתיש כל אחד, והאמת היא שאני די מופתעת שהצלחתי להגיע לנקודת ההצלחה הבינלאומית שאני נמצאת בה היום. יכול להיות שהסיבה היא שכל מה שעניין אותי זה לרקוד. כן סולו, לא סולו, הייתי מוכנה לרקוד אפילו בתפקיד עץ, העיקר שארקוד".

מחול אירוטי 

יצירותיה של טניה פרז-סאלאס עוסקות בדימויים אוניברסליים כמו לידה, מוות, היטהרות וארוטיקה, אך שפת המחול התיאטרלית שלה משתנה מיצירה ליצירה. היא אינה נרתעת מפריצת גבולות, ודוגמה לכך היא היצירה "מים של שכחה" שתעלה במופע בארץ, המתבצעת רובה ככולה בבריכת מים מחוממים.

"לכל אחת מן היצירות שלי יש שפה משלה והיא נובעת מחוויות שעברתי ומן התחושות שהן עוררו בי. "מים של שכחה" נוצר בעקבות חוויות מאוד חזקות שחוויתי במהלך טיפול במים. לפני כעשר שנים חליתי במחלת הפיברומיאלגיה (מצב כרוני של כאבי שרירים ותשישות, ע.מ.) וכך גיליתי את האלמנט הזה שנקרא מים. במקסיקו אין בטבע נהרות זורמים והמים היו למעשה זרים לי עד אותה נקודה, ופתאום גיליתי את העוצמה שלהם, את הכוח הרוחני שבניקיון, בהיטהרות. זה היה מעין ריטואל, כל יום ארבע שעות טבילה במים כדי לרפא את הגוף, ופתאום אני מגלה שאני מרפאה גם את הנשמה. המים הם כלי מופלא לתרגום מטאפורות, הם שחרור וזרימה ורציתי פעם אחת לעסוק במשהו ראשוני, לא בתשוקות אנושיות".

התשוקות האנושיות אכן שזורות כחוט השני במרבית יצירותיה של פרז-סאלאס, והיא תהיה הראשונה שתגדיר את עבודתה כ"מחול ארוטי". "אני יכולה לחיות עם ההגדרה הזו מפני שמבחינתי הגוף הוא ארוטיקה, ואני חוקרת בעבודה שלי את הגוף, את התקשורת הלא-מילולית, את התשוקות, את הפראיות האנושית. ברוב היצירות שלי חקירת הארוטיות נעשית בצורה יותר עקיפה, אבל ביצירה `אנביוסיס`, שגם היא תעלה כאן, אני מתעסקת בקשר שבין אהבה וסקס באופן ישיר ולא מצונזר".

ואם כבר בצנזורה עסקינן, לפני כמה חודשים הופיעה להקתה של פרז-סאלאס במצרים, חוויה שהותירה את רישומה העז על הכוריאוגרפית: "אם לפני הביקור במצרים חשבתי שמקסיקו זה מקום סוריאליסטי מבחינת שמרנות וצנזורה, אחרי הביקור הבנתי סוריאליזם מהו.... לא היה לי קל עם זה, אבל הבנתי שהם תופסים את הגוף במימד אחר, וכיבדתי את זה. לא שינינו את מהות היצירה אבל בקטע שיש בו עירום הלבשנו את הרקדנים בבגד גוף כך שהם נראו עירומים בעוד שלמעשה היו לבושים. אחרי שפתרנו את הבעיה הזו אנשים שם גילו פתיחות די גדולה".

הביקור של פרז-סאלאס בישראל, עם זאת, מגיע באיחור מה. "כבר לפני עשר שנים רציתי להופיע כאן, אך העניין לא הסתייע. זה היה ב-1998, ואז שמעתי על מסורת המחול המודרני המכובדת שלכם שמאוד סקרנה אותי. אני לא ממש מכירה להקות מחול ישראליות חוץ מ"להקת בת-שבע", מפני שלא הרבה להקות כאלה מגיעות למקסיקו, אבל אני מקווה שהעניין הזה ישתנה בקרוב. בכל מקרה, אני שמחה שעכשיו אנחנו כאן".

להקת המחול של טניה פרז-סאלאס תופיע בין התאריכים 30 באוקטובר - 1 בנובמבר 2008 במשכן לאמניות הבמה בתל-אביב, ב-4-3 בנובמבר בתיאטרון ירושלים וב- 6 בנובמבר במרכז רפופורט חיפה.