תזמורת במיטבה

בריאיון לקראת תחילתה של עונת הקונצרטים הנוכחית, כאן באתר זה, אמר זוסיא רודן, מנהל אדמיניסטרטיבי לאנסמבל, שהתזמורת הקאמרית חוזרת למקומה הטבעי בבחירת היצירות. תכנית ראשונה זו השנה אכן הולכת בכיוון המובטח ואין ראויות מיצירותיו של היידן לתזמורת. יואב תלמי, המנצח האורח הראשי של התזמורת, בנה תכנית מגוונת עם כמה פנינים נדירות שהוא עצמו עיבד והתזמורת והקהל יצאו נשכרים.
 
במרכז התכנית עמד הקונצ`רטו לפסנתר ברה מז`ור שניגנה דוראל גולן, המרשימה בכל מחיר. גולן נמרצת כדרכה, גלשה מעט, בעיקר בקדנצות שלה לכיוון הרומנטיקה המאוחרת בבחירת ההדגשים, בחירה סגנונית שראויה לבחינה מחדש. אבל המרץ והנוכחות בימתית שלה עשו את שלהם והקהל אהב אותה וגם קיבל בתמורה למחיאות הכפיים הסוערות, שני קטעי הדרן של קלאסיקה מג`וזג`זת מבית מדרשו של פאזיל סאי. הקהל, ש"מרגיש כאן כמו בקרקס" כמו שלחש מישהו לידי,  התקשה להתאפק ומחא כפיים בכל שנייה של שקט בחשבו שהיצירה הקצרה הגיעה לסיומה. אבל דוראל ידעה בהחלט להציע את מרכולתה.
 
בהמשך הקונצרט ניגנה התזמורת שתי יצירות קצרות בעיבודו של תלמי שחיברו ראוול ודביסי לפני מאה שנים לפסנתר לציון מאה שנים למותו של היידן. היצירות חוברו על פי הצלילים התואמים את אותיות שמו של היידן באותיות לטיניות - מין גימטריה מוזיקלית - והתוצאה  הייתה מרהיבה. בבחירה מוקפדת של גוני כלי הנשיפה קיבלנו ראוול ודביסי מומחשים לנגד אזנינו והתזמורת נשמעה תחת ידיו של תלמי במיטבה.
 
את הקונצרט פתחה סימפוניה מס` 83 וסיימה סימפוניה מס` 93, שתיהן של היידן כמובן. תלמי, המכיר היטב את התזמורת הפיק מן הנגנים נמרצות קצבית עשירה והבלטת יסודות ההנגדה של שקט מול עוצמות צליליות. אבל הצליל התזמורתי, בהמשך לדבריו של רודן שהוזכרו, נשמע גדול מדי, יחסית לחשיבה על צליל תזמורתי קאמרי, וזה ניכר במיוחד בקטעים המעודנים והמעוגלים של המוזיקה התזמורתית. אולי דרושים לתזמורת יותר ביקורים של תלמי,  אבל זהו כאמור צעד בכיוון הנכון.             
 
התזמורת הקאמרית הישראלית, סדרת "חדש כמו פעם", 12 בנובמבר 2008, מוזיאון תל-אביב לאמנות.