זה לא מחקר היסטורי – זו פרשנות שלי"
 
הייחודיות והמקוריות, תו התקן שמאפיין את אילן גרין עוד מימיו כקלידן להקת נקמת הטרקטור, ואחר כך באלבומי הסולו היפהפיים שלו,  הולך איתו הלאה גם לפרויקט החדש שלו, "קולות הלוויים", שלוקח אותו ואותנו למסע בעקבות כלי הנגינה האבודים של המקדש.
 
"האמת שהפרויקט הזה התחיל במקרה", מספר גרין, "כשאנשי בית אביחי צלצלו אליי וביקשו שאציע להם פרויקט. מכיוון שידעתי שהם מתעסקים ביהדות ובמסורת חיפשתי משהו שקשור בזה אבל שיעניין גם אותי. כבר כמה שנים שאני בונה כלי נגינה, וכך הגעתי לרעיון של לבנות כלי נגינה שהיו במקדש".
 
מאיפה הגעת לידע על הכלים האלה
 
"התחלתי לעשות מחקר, גם דרך האינטרנט, גם דרך ספרים שהביאו לי מבית אביחי. בהתחלה חשבתי לבנות את הכלים שכולם יודעים עליהם, כינור, תוף, חליל, כאלה. תוך כדי מחקר גיליתי שיש הרבה מאוד שמות של כלי נגינה שהלכו לאיבוד, כלים שלא יודעים מה הם, כמו צילצל, שמינית, גיתית, איילת השחר. היה כלי שנקרא מחול, ועוד ועוד, וזה ממש הדליק אותי. אמרתי, פה יש משהו שאני יכול להמציא, כי אף אחד לא יודע מה זה באמת היה, ובאמת התחלתי להמציא אותם. בניתי איזה שישה עשר כלים על פי חומר רקע שעשיתי, אבל מראש לא התחייבתי שאלה הכלים המקוריים. זה לא מחקר היסטורי, זאת הפרשנות שלי".
 
ואיך נראים הכלים הללו אקורדינג טו גרין?
 
"יש למשל כלי שנקרא מינים, `הללו בעוגב ובמינים`. מזה עשיתי סט של שבעה כלי הקשה קטנים שנראים לי כמו שבעת המינים, חיטה, שעורה, זית וכולי. יש כלי שנקרא ידותון. ידותון הוא שמו של הכהן שאחראי על המוזיקה בבית המקדש שהתחיל להופיע באיזשהו שלב כשם של כלי נגינה. יש סברה שאומרת שהוא המציא כלי, או שהוא נפטר וקראו לאיזה כלי על שמו. אז חיפשתי איזה כלי נגינה בעידן המודרני יש על שם בנאדם, ומצאתי רק אחד, הסקסופון, שהוא על שמו של צרפתי בשם סקס שהמציא אותו, ואז אמרתי, הידותון שלי יהיה סקסופון מעץ, סקסופון אקוסטי. או הצילצל למשל, שהיה ברור שזה משהו שצריך לצלצל, אז עשיתי מן סטנד כזה, זה נראה כמו קיר מלא בכל מיני גונגים. ומדובר בכלים מאוד יפים, אני רוצה לציין בצניעות..."
 
ומפה אנחנו עוברים לשלב הלחנת המוזיקה...
 
"כן. לקח לי איזה שנה לבנות את הכלים, ואז התחלתי לחפש מה אני עושה עם זה. אספתי נגנים, את הזמרת אביטל רז, את הפרקשניסט שחר קצ`קה ואת גיא שרף שמנגן על הרבה דברים. כולנו מחליפים שם כלים כל הזמן ומנגנים על הכל, חיפשתי הרבה זמן, ובסוף הגעתי למצב שלקחתי טקסטים מהמקורות, מהתנ"ך, מהמשנה, מהתלמוד, וכל הטקסטים מדברים באיזושהי צורה על מוזיקה ועל כלי נגינה. יש לי איזה שיר על דוד המלך שנחשב כמי שכתב את כל המוזיקה שנוגנה בבית המקדש, אז ככה בעצם נוצר מין מופע שמספר את הסיפור של המוזיקה בבית המקדש, כשכלי הנגינה הם הדמויות המרכזיות פה בעצם".
 
איך השפיעו הכלים החדשים על הכתיבה? במה זה שונה מהכתיבה הרגילה שלך?
 
"זה השפיע כי קודם כל היינו צריכים הרבה זמן כדי ללמוד לנגן בהם. אלה לא כלים שגרתיים. דרך האחיזה והפקת הצליל שונה, והיה צריך לגלות אותם קודם, אז במשך איזה תקופה פשוט עשינו אימפרוביזציות והתחלפנו בכלים כל הזמן, אז פה היה שוני כי צריך קודם כל ללמוד לנגן בכלים לפני שאתה יכול להתחיל לכתוב להם משהו. דבר נוסף שהיה שונה זה שאני בדרך כלל מתחיל לכתוב מהמוזיקה ורק אחר כך מגיע לטקסט, ופה זה היה הפוך".
 
כל המוזיקה במופע היא מוזיקה שאתה כתבת?
 
"רוב המוזיקה היא שלי, יש קטע או שניים שעשינו יחד תוך כדי חזרות והעיבודים כמובן של כולם".
 
עם הכלים והצלילים החדשים הריצו גרין ואנשיו שני מופעי הרצה בבית אביחי ומופע אחד בתיאטרון תמונע, וביום חמישי, ה-4 בדצמבר יעלו מופע נוסף ב"תיבה" שביפו, ב- 20:30. ב-3 ינואר  יופיעו גם במעבדה בירושלים.
 
"אני מאוד מקווה שנרוץ עם זה עוד. זאת עבודה של שנתיים. הרעיון נשמע מעניין לכל  מי ששומע עליו, שלחתי דיוידי של המופע לחו"ל, ויש כבר כמה הזמנות של מקומות שמתעניינים, בעיקר פסטיבלים של מוזיקה ואמנות יהודית. מה שכן, אנחנו הולכים להוציא דיסק של זה תוך חודשיים שלושה. הקלטנו כבר חצי מהחומרים ואנחנו עובדים על זה ממש עכשיו".

"קולות הלווים" על הבמה: אביטל רז - שירה, גיתית, עשור, תאנה; גיא שרף - שמינית, כינור דוד, רימון, צללצל , שירה; שחר קצ`קה - מחול, צילצל, איילת השחר, גפן, שעורה, תמר,שירה; אילן גרין - גיתית, עשור, שושנים, זיתים, ידותון, תאנה, חיטה, שמינית, שירה.  קטעי קישור: עמית עסיס