אל הציפורים הנודדות המקייצות בארצנו הצטרפו בשני העשורים האחרונים ציפורי שיר. ניתן לצפות בהן באזור הקינון המרכזי שלהן, בין עצי האקליפטוס והמדשאות של גן כרונינגן, מאחורי איצטדיון "בלומפילד" ביפו.
כאן מתכנסות הציפורים, זמרים וזמרות צעירים מכל רחבי העולם, לסדנת האופרה, שבה ילמדו לשיר טוב יותר וירחיבו את רפרטואר השירה שלהם .
ביפו כבר מחכים להם קבוצות הצפרים, מצוידים במשקפות ובעיקר בהערצה ללא גבול לראות ובעיקר להאזין לזמרתם. בשבוע שעבר ובזה שלפניו הצטרפתי לצפרים, קהל הצופים בסדנה, לקונצרטים של שעות השקיעה ואחריה .
בעוד הזמרים שמחים ללמוד שירים חדשים ונעימות מארצות שונות, הרי מאזיניהם מגבילים את סקרנותם לאותם פרקים שכבר שמעו בשנים עברו. בשלוש הפעמים שפקדתי את סדנת המזמרים בשבוע שעבר, חזרה תופעת מיעוט המאזינים דווקא בקטעי המוזיקה המסקרנים.
כשהמוזיקה היא מתוצרת ורדי, מוצרט, פוצ`יני ורוסיני גדל מספר המאזינים, ובקטעים מאת רוג`רס, קרן ולואו, מחברי מחזות זמר, הוא מגיע לשיאים. השמרנות בעניין הרפרטואר מעוררת תמיהה. קהל צופי הסדנה אינו מאמין באתגרים, וחבל שכך, שכן ההפסד הוא כולו שלהם.
ההנאה הגדולה בחגיגת הזמר הזו היא לגלות יצירות פחות מוכרות של מלחינים ידועים וכן להתוודע לכוחות חדשים, או לגלות כיצד בעלי הקול שגילו לנו פן אחד בשנים הקודמות, צצים כאן מחדש וקולם רב גוני ועשיר יותר.
"הקול האנושי" של מרב ברנע-אושפיז
במופע הראשון, התגלתה מחדש ובאופן מאד משכנע, זמרת הסופרן מרב ברנע-אושפיז, המוכרת היטב מהופעות באופרה הישראלית ועל במות אחרות. כאן היא התמודדה עם "הקול האנושי", אופרה מרתקת לזמרת אחת של הצרפתי פרנסיס פולנק למילים של ז`אן קוקטו.
האופרה מספרת את סיפורה של אישה שמנסה להציל את הקשרים עם אהובה שנמצא מעברו האחר הבלתי נראה של קו הטלפון. הטלפון עצמו הוא לא רק מכשיר להעברת מסרים, אלא מחסום הבא במקומו של המגע האנושי, בייחוד ברגעי משבר.
הבמאית אנקה ראוטמן, מיקמה את ברנע-אושפיז בחלל רווי זיכרונות ומיקודי געגוע - תמונות, מכתבים וכרטיסי ברכה. באמצעות כל אלה מתנהלת האופרה, שהיא למעשה שיחת טלפון ארוכה, כשהזמרת עוברת מישיבה לעמידה ולשכיבה.
השיחה תרה, בהיעדר מגע, אחרי הקול האנושי. הסביבה שיצרה ראוטמן והמוזיקה שסיפק חורחה פארודי נתנו לברנע מרחב לפריחה, והיא ניצלה את המקום בעושר מבע, בהגייה מדוקדקת ובאיכות קול דרמטית שהותירו אותנו מצפים לביצוע נוסף, הפעם בליווי תזמורתי מלא.
המנעד והמרקמים הנכונים
"קלע הכשפים" של וובר, המוכרת יותר בשמה המקורי "פריישוץ", זכתה לטיפול פחות מוצלח מידי הבמאית דוריס היינריכסן. הניסיון שלה, להעביר את העלילה הרומנטית הגרמנית (- ציידים, אהבות וכוחות שאול השולטים בבני האדם) לסביבה כמו מודרנית בבווריה, תוך השמטה מובנת מאליה של דיאלוגים מדוברים טרחניים ומייגעים בגרמנית, לא צלח.
סיפור העלילה פשוט אינו עובר. הקהל, מי שנתקל באופרה לראשונה, נותר עם יותר מדי סימני שאלה. אבל מתוך העמימות הזאת צמחו שלושה זמרים צעירים. שתי זמרות סופרן ישראליות וטנור אמריקני אחד.
דנה עליזה מושקטבליט בתפקיד הנאהבת המתייסרת אגאתה, היטיבה לייצר את המנעד והמרקמים הנכונים ומורן אבולוף, בתפקיד אנשן, הייתה היפוכה המשלים בקלילות ובעליצות שזורה בצבעוניות קולורטורית.
עומר סאלאם האמריקני הוא בעל קול טנור גדול, מן הסוג שמחפשים בבתי אופרה. קול שיכול למלא בקלילות אולמות ענק ולא רק בנפח אלא גם בגוונים, שעוד ילכו ויתעשרו עם השנים. לשיאים הגדולים בהפקה הגיעו השלושה בטריו פרקי השירה המשותפים.
31 זמרים ופסנתרן מוכשר אחד
יומיים אחר כך השתתפו לא פחות מ-31 (!) זמרים בקונצרט של שירים, אריות אופראיות וזמר עממי מעובדים מארצות שונות.
מי שהגדיל לעשות כאן היה הפסנתרן המלווה אלכסנדר איוונוב, שהתאים את עצמו באורח מושלם לכל אחד ואחת מן המופיעים. הוא סיפק לכל זמר את התמיכה ואת השותפות שהפכו כל ביצוע לאירוע, גם במקרים שבהם הורגש שהפסנתרן טוב מן הזמר.
בין הישראלים בלטו כאן במיוחד שרון דבורין, מיכל אוקון, נעה דנון, שירה רז, טליה אור, עלמה מושונוב וטל פרייברג.
בין הזמרים האורחים התבלטו אריין ואנהויזן בגווני הקול, מארק אשמור ברעננות, אלעזר רודריגז ביפי הצליל ובקלילות המדהימה וטוד וילאנד בטנור מרשים אם כי מתכתי מדי
לטעמי. ג`סיקה פראט הפגינה בשלות והגדת שיר מעולה.
מופעי סדנת האופרה יימשכו כל השבוע הזה ויסתיימו במוצאי שבת בקונצרט הגאלה השנתי. לא כדאי להחמיץ גם אחד מן המופעים. כל אחד מהםן טומן בחובו הפתעות, וגם כשהיצירה אינה מוכרת כל כך או טעונה הקשבת יתר - חווית הגילוי היא העניין העיקרי ועליה רצוי מאד לא לוותר.
המופעים התקיימו במסגרת סדנת האופרה ה- 18, בניהולה של ג`ואן דורנמן, בהיכל המוסיקה ע"ש ג`ניס ופיליפ לוין , ביפו. עוד על סדנת האופרה
מאת: יוסי שיפמן
צילום: אברהם קמחי (תמונות מסדנת הלימוד של ג`ואן דורנמן)
02/08/2004
:תאריך יצירה
|