שני תמנונים
 
אסף אמדורסקי לא עושה לעצמו חיים קלים, ומצליח לשמור על עצמו כדמות מוזיקלית חד פעמית, אי של פרפקציוניזם ומקצוענות, שתובע מעצמו לעניין את עצמו, ולנמק את העשייה המוזיקלית שלו בפני עצמו כל פעם מחדש. למופע הבמה החדש שלו, שיוצא בעקבות אלבומו האחרון "הרי את", הוא מביא מורכבות קונספטואלית, רבדים של אמנויות שמשלבות ידיים עם המוזיקה שלו: 12 איש שמושכים בחוטים בזמן אמת, כהגדרתו, מאחורי השניים שעל הבמה - אמדורסקי, ולצידו תום דרום, בזוגיות אודיופונית בימתית.
 
"את תום פגשתי כשהלכתי להפיק את המופע האחרון של אפרת גוש, אחרי האלבום השני שלה. בין השאר קרו לי שם שני דברים מאוד נעימים. הראשון הוא אפרת עצמה כזמרת, שהכישרון שלה כווקליסטית לא היה לי גלוי כל כך, משהו שם היה מוסתר לי, וזו הייתה הפתעה מאוד נעימה. הדבר השני הוא ששם גם פגשתי את תום, שמופיעה עדיין עם אפרת, וצירפתי אותה ללהקה שלי שעדיין הופיעה באותה תקופה. כרגע אנחנו עובדים רק שנינו".
 
זה מעניין להיות שניים על הבמה, במקום עם להקת רוק, רית`ם סקשן
 
"המצב של להיות בלי להקה, בשבילי, בתור מישהו שנמצא הרבה בסטודיו ומול סאונד, הוא מצב לחלוטין טבעי. אני יכול להיות גם במצב של אדם אחד מול המכונה, גם זה סוג של אינטראקציה, האדם מול המכונה. השילוב בין תום לביני זה כן סוג של יחסים של אחד מול אחד שבהם אפשר להבין דברים באופן יותר מדויק מאשר עם להקה רבת משתתפים.

"זאת להקה של שניים, כי שנינו מנגנים כמו שני תמנונים, יש לכל אחד מאיתנו המון המון כלים, תום מנגנת על פסנתר כנף אקוסטי עם סינתיסייזרים אנלוגיים של שנות השבעים, וינטג`ים כאלה, וכל מיני צעצועים אלקטרוניים מהשנים האלה ומשנים מאוחרות יותר, וגם שרה, ומפעילה סמפלרים וחלקיקי פלייבק מוקלטים מראש, כשהרבה מזה נעשה כמובן גם בלייב על הבמה. היא עוטפת את זה במשהו חצי עגול, ואני חודר את הדבר הזה במשהו שפיצי עם הגיטרה".
 
נשמע שזה מאוד מתייחס לאלמנט הגברי נשי ביניכם
 
"זה נכון. זה מין ניסיון לקיים זוגיות במישור אודיופוני. היא מביאה את הדבר העגול הנשי השלם, ואני מביא את הסימבול הזכרי שמבחינת סאונד מנסה לחדור את המעגל ואת הסאונד העגול יותר עם גיטרה חשמלית על גבול הצורמנית, עם משהו יותר תוקפני".
 
צריך הרבה ביטחון עצמי כדי לא להזדקק למשענת של אנשים נוספים על הבמה
 
"בעניינים האלה אני מאמין שביטחון עצמי נרכש על ידי הרבה אימונים. אם אתה עולה לבמה בלי אימונים ובלי שאתה ממש שולט במדיום, זה שני תסריטים שונים, ופה יש לנו הרבה עבודת הכנה. זה לא שאמרנו, יאללה, בוא נעלה לבמה, אלא בנינו  מראש את כל הקונספט המוזיקלי והוויזואלי על סמך הנתונים האלה שקבענו מראש.
 
"הכנו במיוחד למופע כל מיני עיבודים אלקטרונים חדשים לשירים, גם מתוך האלבום האחרון שכבר קיבל עדכון למופע, וגם שירים מתקופות ישנות שהתאימו למופע דווקא בגלל החלק המילולי שלהם. יש איזה ניסיון לשמור על איזה סיפור מסגרת גם במופע, אז השירים טופלו מוזיקלית באיזו צורה שתשמור על אווירה אחידה, שהיא די אלקטרונית, מין דיסקו פאנק כזה, מוזיקה אלקטרונית קצת אגרסיבית, וקצת פחות אגרסיבית". 
  
דואט בין המוקלט לבין חי
 
ציינת את האפקט הוויזואלי
 
"את כל מה שאני אומר עד עכשיו אפשר לשמוע בתקליט או להוריד באי מיול, אבל את האפקט הוויזואלי שיש במופע אי אפשר. מה שיש שם זה שלושה ארבעה אנשי ויז`ואלס שבאים ממחול ועד קולנוע, כולל אמנות פלסטית בפנים. יש את איתן בוגנים, שהוא אמן וידאו שבין השאר עושה עבודות, מגלריסטיות ועד דברים שקשורים לתיאטרון פרינג`, יש את עמרי אנגל שהוא במאי, עורך, מוזיקאי, די. ג`יי., ואת עמיחי ביקובסקי שהוא עורך וידאו ובמאי, יש את וי.ג`יי.יוש. בעצם גם אני הצטרפתי לקבוצה הזאת גם כצלם וכאיש תוכן של הדברים האלה, וקיבצנו חומרים, אין שם כמעט דברים שהיו קיימים מראש, מעל לתשעים אחוז מהחומרים צולמו במיוחד למופע, עם קונטקסט מאוד מדויק לשירים".
 
"זה לא ממש מדויק להגיד `בלי להקה`, כי על הבמה יש רק שניים, ומושכים בחוטים בזמן אמת יש סאונדמן תמנון כזה שמפעיל המון דברים, אייל אבן צור, ויש את שי שטרקר שעשה את העיצוב במה והתאורה ועושה המון דברים בלייב, ויש את וי.ג`יי. יוש  שעושה המון בלייב, זה צוות של 12 אנשים שרואים רק שניים מהם, אבל מרגישים את רובם שם. להקה רבת  משתתפים שרק חלק קטן ממנה עומד על הבמה".
 
כמה מרחב אתה מאפשר לקבוצה כזאת שעובדת איתך להכניס את עצמם לתמונה היצירתית?
 
"כשאני קולט שלמישהו יש מה לתת בשלב שבו דברים נרקמים, אני רק מרוויח, כי אינטראקציה זה דבר מפרה, ומראש אני עובד עם אנשים שאני  מעריך, ובדרך כלל עם אנשים כאלה אתה כמעט תמיד מופתע רק לטובה. מה שכן, אני נשאר עם המסננת. יש לי את זכות הווטו לנווט. הרבה מהצילומים למופע צילמנו בבית ובחוץ, חלקיקי תסריטים שלי ושל תום מצולמים לתוך הדבר הזה, ויש גם אמנים אורחים מצולמים, ביניהם מלאני פרס, קרן אן, רונה קינן, ועוד. אני לא רוצה להגיד את כולם. תבואו, תהיה הפתעה. אבל יש הרבה מזה. בעצם מתקיימים דואטים גם בין האנשים המצולמים וגם בין המדיומים ובין הזמנים. זה מין דואט בין המוקלט לבין החי".
 
אמרת כבר קודם את המשפט "האדם מול המכונה", ומה שאתה אומר עכשיו שוב זורק אותי לזה. יש בזה משהו שמאוד מפעיל אותך, לא? נדמה לי שזאת סיטואציה שאתה מגיב אליה חזק
 
"ככה אני מתנהל כבר כמה זמן מוזיקלית, וגם כשאני מנסה לעשות דברים יותר אקוסטיים אני מול המכונה. אפשר להתעלם מזה שהמחשב הוא מחשב,  ואפשר לנצל את המימד הטכנולוגי, לקחת אותו כמו שהוא – תכלס אנחנו כבר ב-2009 – וללכת עם זה קצת. גם כשאנחנו מקשיבים לאלבומים שנעשו בשנות הששים והשבעים, אני מאמין שהטובים שבהם הם אלה שהייתה בהם גם התייחסות לאמצעים הטכנולוגיים, נכון לשנים ההם, אז לבוא היום ולהתייחס להקלטה כמו שעשו אותה פעם זה פנאטיות, וחלק מהעניין זה האדם מול המכונה. אנחנו מנהלים את החיים שלנו, ביום יום שלנו, בכל אמצעי התקשורת שלנו, כאדם מול המכונה. אין שום סיבה שהמוזיקה שלנו לא תשקף את זה גם".
 
 
אסף אמדורסקי יופיע ביו שישי, ה-2 בינואר 2009 ב- 22:00 במועדון זאפה ברמת החייל.