הומור כדרך התמודדות

גם השנה, כמו בשתים עשרה השנים הקודמות, יקיים תיאטרון חולון את פסטיבל "אישה" (28-25 בפברואר) ההולך ומתעצם. הפסטיבל יעמוד השנה בסימן ההומור הנשי, נושא שיעלה על הבימות באמצעות מופעים כמו "ככה היא באמצע", מחווה נשית ללהקת כוורת בהשתתפות איה כורם, אפרת גוש, אניה בוקשטיין, אמילי קרפל, תמר אייזנמן, "למות על זה", קברט מאת יעל ארצי ואושרי אברהם, העוסק בחומרים המצחיקים של המוות, מיצגים בסטודיו של רקפת לוי בנושא צחוק,  מפגשים עם קריקטוריסטיות  וכן אורחת מיוחדת: הקומיקאית האמריקאית סנדרה ברנהרד שתגיע לפסטיבל ותעלה בו ערב קומי מוזיקלי בשם "המופע של סנדרה".
 
פרט למופעי ההומור תוכלו לצפות במופעים רבים נוספים, ביניהם תכנית של להקת בת שבע שנרקחה בידי אוהד נהרין במיוחד לפסטיבל, "יום אחד גם לברבי ייפול החזה", מופע שירה תיאטרלי המבוסס על שיריה של שרון לנגר, מחברת הספר באותו שם, וכן "אומרים שהיא קוקו", מופע הכולל שירה, משחק וקטעי קריאה ועוסק במצבים הקיצוניים בחייה של האישה דרך שירי משוררים ומשוררות, בהשתתפות רמה מסינגר, אורי לשמן ושרית וינו אלעד.
 
"העיסוק של הפסטיבל בהומור הוא לא ברמת הבידור", אומרת ריבי פלדמסר ירון, המנהלת האמנותית של הפסטיבל זו השנה השנייה, "אלא הומור כדרך התמודדות, הומור כתפיסת חיים, הומור כמראה. שמתי לב שנשים מתקשרות לא מעט דרך הומור, ומשתמשות בו כסוג של התמודדות גם במצבי לחץ ובתרגול של סיטואציות קשות, כמו לדוגמא בקברט `למות על זה`, שעוסק במוות של אביה של הכותבת מסרטן, ודרך ההומור היא התמודדה עם קושי ופחדים".
 
ספרי לי קצת על האג`נדה שעומדת במרכזו של פסטיבל שמוקדש לנשים
 
"כשאני קיבלתי את הפסטיבל, אחת הבחירות המאוד משמעותיות שלי הייתה להתעסק בעולם נשי ברמה של תוכן ותרבות. היה לי מאוד חשוב לעשות הפרדה בין תכנים חברתיים מחאתיים. התפיסה שלי היא שהעוצמה הנשית תהיה בכיוון של אחריות, של הובלה, ולא של אפליה, ולכן מבחינתי, חלק מהעניין היה בחירה של קונספט. הפסטיבל הוא בן 13, ומה שהתאים לפני 13 שנה לא מתאים היום".
 
למשל
 
"לפני 13 שנים המאבק היה על מקום, על זהות, על שוויון זכויות. בואי לא נשכח שיש ארצות כמו שוויץ שבהן נשים קיבלו זכות בחירה רק בשנות השישים. אז אמנם זה לא שקיבלנו את המקום לחלוטין, אבל בכל זאת עברנו משהו. כיום גם את הנשים עצמן מעייף ומתיש להתעסק כל הזמן בקיבוע של אפליה חברתית, מה גם שאפילו טקטית אני חושבת שאולי אם מחאה לא עובדת, בואו נלך עם הצלחה, כי באופן פסיכולוגי אנשים רוצים להתחבר לאנשים שמצליחים. יש משהו מאוד לא סקסי בקורבנות, ואני חושבת שהדרך שמצאתי, לפתוח עם נשים מובילות, זה להתעסק במה שכן יש להן לעשות ולהציע, משהו שהוא ייחודי מתוקף היותנו נשים, כמו שכנראה גם לגברים יש את זה. מה שהוביל אותי זו הסקרנות האמנותית המקצועית, כי אני מאמינה שיש בתרבות נשית משהו שהוא ייחודי, מחדש ומסקרן, בהשכלת הידע הכללי של כולנו, כולל שלי, אגב. לא בדיוק ידעתי מה אני הולכת למצוא, אבל היה לי ברור שאני אמצא".

פסטיבל שמיועד לכולם

אז מה זו יצירה נשית, לשיטתך, מה מצאת?
 
"אני עוד מחפשת, אני עוד בדרך. זה לא שמצאתי, יש תשובות והנה הפתרון, אבל יש משהו נורא מעניין בטיפול הנשי ברמה האמנותית, שהוא מצד אחד מאוד נוקב, ומצד שני מאוד מחבק ועוטף. יש משהו ברוך הנשי שמתמודד אחרת עם עוצמות, בוטות, אלימות גברית. יש גם אלימות נשית כמובן, אבל היא מאוד שונה. החיפוש הוא מאוד שונה. נשים עובדות במעגלים. יש משהו במעברים של נשים שהוא נורא מעניין. הן יכולות להיות ברגע אחד אויבות, וברגע השני להתפייס, הניידות הרגשית שלהן היא הרבה יותר גבוהה וגמישה. יש משהו שם שהוא מאוד מאוד שונה. הכל כרוך כמובן בהיסטוריה הנשית ובמבנה שלנו, באלף ואחד דברים, אבל היה לי מאוד חשוב למקד את היצירה לנשים פר סה ולא שכל דבר יקבל את הזהות שלו על סמך התייחסות לגברים, או `בניגוד ל` גברים, או `למרות`."
 
איפה את רואה את השינוי הנשי מבחינה חברתית?
 
"ראיינו לאחרונה את נפתלי שפיצר, בעלה של ציפי לבני, ושאלו אותו אם לא מפריע לו שאשתו מצליחה יותר ממנו. הוא אמר משהו מקסים, הוא אמר, `למה שזה יפריע לי? זו תחרות? יש פה מפסיד או מנצח?`. אני מאמינה שבגלל זה היא יכולה להיות ראש ממשלה. יש משהו בתפיסה שלו שמייצג חשיבה גברית חדשה. ההצלחה שלה לא באה מבחינתו על חשבון ההצלחה שלו או הגבריות שלו. זה לא פשוט. אנחנו דור במעבר בעיניי. גם אני עוד גדלתי במשפחה שמרנית יחסית, אבל אני רואה, גם בתחום של עסקים, נשים כבר עייפות מהקטע הזה של `אוקיי, מה אני עושה עם הילדים?`, הן לא שם כבר. להפך. עכשיו יש ניסיון לבדוק איך גברים יכולים לנצל את זמן האיכות עם הילדים ולבוא כמה פעמים בשבוע מוקדם יותר הביתה כדי להיות איתם. אני מאוד אופטימית, יש משהו מאוד דינמי ומשתנה בחיים שלנו".
 
למי מיועד הפסטיבל? איזה קהל מגיע?
 
"אלה שתי שאלות שונות. הפסטיבל מיועד בעיניי לכולם. גם לנשים וגם לגברים. יש מופע אחד של רקפת לוי שמיועד לנשים בלבד אבל זה בסדר, בכל זאת זה פסטיבל `אישה`. אבל הפסטיבל מיועד לכולם. אם היה פסטיבל כזה של `לגבר`, אני הייתי באה. בפועל הקהל מעורב, אבל אין ספק שנשים מרגישות באיזשהו מקום שזה המיליה והתחום שלהן. בבקרים יהיו רק נשים, אני כמעט בטוחה. בערב של עיתון `לאישה` יהיו מאה אחוז נשים. לעומת זאת לשאר המופעים אני חושבת שיבואו זוגות, משפחה, צעירים, קהל מעורב".