חקירה פנימית אינסופית

"מטמורפוזית" הוא הכינוי שקיבלה השחקנית והבמאית נטע פלוצקי מהמורה שלה לתיאטרון יפני בשנות ה-80, והקריירה הענפה ורבת ההשפעה שלה בתחום תיאטרון הפרינג` בארץ היא עדות מובהקת לדיוקה של אבחנה זו.

תחילת דרכה התיאטרונית של פלוצקי, ממייסדי "מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי" וזוכת פרס היצירה להצגות פרינג` 2008, הייתה אמורה להבטיח את מקומה בלב ליבו של התיאטרון הממסדי בישראל. מגיל שבע עד שתים עשרה למדה בלט בפולין, מולדתה. ב-1966 סיימה את לימודיה כבוגרת המחזור הראשון בסטודיו למשחק של ניסן נתיב, ואחרי שנה נוספת בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב הפכה לשחקנית מן המניין בלהקת תיאטרון החאן, יחד עם שחקנים כספי ריבלין, ששון גבאי ואחרים. אבל הפקה אחת שהשתתפה בה הסיטה את פלוצקי אל נתיב חדש ולא צפוי: "ב-1978 העלינו בחאן את ההצגה `רשומון`, על פי המחזה של אקירה קוראסאווה שביים היפנולוג פרופסור יעקב רז. הנגיעה הזו בשפה התיאטרלית של יפן השפיעה עליי כל כך עד שעזבתי הכול ונסעתי לאירופה ללמוד תיאטרון יפני".

למה בעצם ללמוד תיאטרון יפני באירופה ולא ביפן?

"לפני שהגעתי ליפן הייתי צריכה לעבור איזשהו לימוד עם עצמי, ואת השלב הזה עברתי באירופה. קיבלתי מלגת לימודים לבית ספר לאנתרופולוגיה של תיאטרון שמבוסס באירופה, ושם פגשתי את המורה היפנית שלי שפתחה בפניי עולם שלם. למדתי על תיאטרון הנו, הקבוקי, על אמנויות לחימה, האישה הזאת הכירה לי כל מה שרק אפשר בתחום התיאטרון היפני. התהליך שעברתי אצלה כל כך שינה אותי עד שבשנת 82` הגעתי לטוקיו והתחלתי ללמוד אצל מאסטר הבוטו אונו קאזואו שהיום הוא בן 102 ומקור של השראה עצומה עבורי".

מה מיוחד ושונה בתיאטרון היפני בהשוואה לתיאטרון המערבי שעליו גדלת?

"הבסיס של תיאטרון יפני מאוד שונה מהמערבי, מפני שאלה תרבויות מאוד שונות. יש כל מיני סוגים של תיאטרון יפני, אבל באופן כללי אפשר לומר שיש שם דגש מאוד חשוב על התהליך ופחות על התוצאה, אולי בהשפעת הזן. אני לא מזלזלת בתיאטרון המערבי או מפנה לו עורף, להיפך, אבל כשהתחלתי ללמוד ביפן הבנתי שלמרות קריירת המשחק שלי בארץ אני בעצם בעמדה של מתחילה. מרגע שהבנתי את זה פשוט התחלתי ללמוד, ובעצם אפשר לומר שלמדתי איך ללמוד - איך להתבונן בכל פרט, בנשימה, בתנועה, בחוסר תנועה, איך ליצור משמעת פנימית. למדתי את עוצמת הנוכחות שמגיעה מאיפוק ושליטה באנרגיה, שזה עניין מהותי מאוד בתיאטרון היפני, ובעיקר בבוטו. הבוטו הוא סוג תיאטרון חדש ומחאתי שנולד ביפן אחרי אירועים כמו ההפצצות בהירושימה ונגסאקי. החוק האמיתי היחיד שם הוא לאפשר לזרימה לקרות מעצמה, היא כבר תדע לאן ללכת. זו בעצם חקירה פנימית אינסופית".

איך יישמת את מה שלמדת בעבודה שלך בארץ?

"כשחזרתי לארץ מיפן ידעתי שהמשימה שלי היא ליצור תיאטרון שיהיה מפגש בין מזרח למערב. לכל מה שעשיתי מאז ועד היום, לכל מקום שבו אני מלמדת, אני מביאה את הדברים שלמדתי מן התיאטרון היפני ושעיצבו אותי באופן אישי ומקצועי. אבל הדבר הכי חשוב מבחינתי הייתה ההבנה שלתיאטרון הממסדי אני כבר לא יכולה לחזור, ומעכשיו והלאה אני לוקחת את האחריות הגדולה של יצירת המציאות שלי. ככה הקמתי, יחד עם אמנים נוספים, את `תא תיאטרון הגליל`, את `תיאטרון המקלט` ובשנת 2000 את `מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי`. בעצם זו קומונה נפשית-רוחנית של אנשים שמתעסקים בכל מיני תחומים, לאו דווקא תיאטרליים פרופר, כמו ארכיטקטורה, גרפיקה, וידיאו וכו`, וכולנו עובדים יחד כל הזמן, מתרגלים, עוברים תהליכים, מחזקים את הגוף והנפש, משתנים תדיר. אנחנו מעלים הפקות, מלמדים ועורכים סדנאות. אנחנו לא מחכים שיגלו אותנו, אנחנו מגלים את עצמנו מחדש כל הזמן.

"ההפקה החדשה שלנו היא `הזקן שהפריח דובדבנים`, שמבוססת על אגדת זן יפנית עתיקה ועושה שימוש נרחב בשפת התיאטרון היפני. זו הצגה רב-תחומית שמשלבת וידיאו, מוזיקה חיה, תנועה ומסכות, ומבחינתי היא ביטוי של הכרת תודה לתיאטרון היפני, למאסטר שלי, ולתרבות היפנית בכלל".
 
ההצגה "הזקן שהפריח דובדבנים" שעיבדה וביימה נטע פלוצקי תעלה ביום שלישי, 24 בפברואר 2009 ב- 17:00 במרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי. נטע פלוצקי תעביר סדנת בוטו ביום רביעי, 25 בפברואר ב- 10:00 במרכז לתיאטרון עכו.