יותר מעשרים שנה חלפו מאז החל דן תורן את דרכו המוזיקלית (שקדמה לה קריירת משחק) וביסס שביל ברור וממוקד משל עצמו, שהחלק הבולט בו, לטעמי, הוא ככותב טקסטים.
רבים מהטקסטים שלו הפכו ללהיטים ידועים - "גידי" ו-"קולנוע" של שרון ליפשיץ, "ביום של הפצצה" ו"את שרה ברדיו" של רמי קליינשטיין, "חוץ לארץ" של להקת בלגן, וכמובן "בך לא נוגע" של יהודית רביץ.
בימים אלה הוא מוציא ספרון ובו קובץ ראשון משיריו המולחנים, תחת השם "וכל הדרך שר שירים" (ציטוט מתוך טקסט שדווקא לא נכנס לספרון החדש), וביום רביעי הקרוב, ב- 18 באוגוסט, הוא מעלה ערב מיוחד לכבוד צאת הקובץ בבארבי תל-אביב.
איך נולד הרעיון לספר?
"הרעיון להוציא את הספר נולד מהמחשבה שהפעילות שלי במוזיקה מתחלקת בין הרבה דברים והרבה פעמים מזהים אותי עם שירים שלא כתבתי, ולא מזהים עם שירים שכן כתבתי. לדוגמה, אנשים לא יודעים שכתבתי את `בך לא נוגע` או את `ביום של הפצצה`, ויש הרבה שבטוחים שכן כתבתי את המילים של "לבן על לבן" ו`אימפריות נופלות לאט` שאמנם הלחנתי אבל את הטקסטים כתבו אחרים (יוסף אל-דרור, מאיר גולדברג). אז חשבתי לעשות מיקוד כזה שאומר `אלה הטקסטים שאני כתבתי`. באתי לעשות מין סדר.
התחלתי בבית עם כמות של איזה מאה שירים, מתוכם שלחתי כשישים שירים לחברים שנעזרתי בהם - דרור פויר ודרור נחום שמכירים את השירים שלי, ומתוכם בחרנו כארבעים שירים שנכתבו משנת 80 ועד 2004. זה מעין חתך של מה שכתבתי, עם חלוקה מסוימת על פי נושאים, לא על פי תקופות. זה אינטואיטיבי כזה. יש איזור שמתעסק יותר בילדות, יש אזור חברתי יותר, יש פוליטי, יש אזור שמתעסק יותר באהבה. ראיתי שבעצם יש לי שירים על אותם נושאים לאורך כל השנים, אני בעצם כותב וריאציות על אותם נושאים שמעניינים אותי".
חיפשת לצורך הספר את השירים היותר "משורריים" ופחות פזמוניים, או שלא היתה חלוקה כזאת בכלל
"לא חשבתי בכלל על הכיוון של משוררי יותר או פזמונאי פחות. אני לא מרגיש את עצמי כמשורר, אני מרגיש מוזיקאי, שלצורך העניין כותב את המילים. אני חושב על זה כעל מוזיקה. בעיני מילים זה חלק מאד חשוב במוזיקה. נכון שיש גם פופ שבו המילים לא חשובות אבל אני מאלה שתמיד קראו את הטקסטים.
התחלתי בכלל כמוזיקאי שכותב מילים לאחרים לפני שעוד העזתי לשיר בעצמי ולעשות תקליטים, ומהרגע שהתחלתי לכתוב, חשבתי על זה כעל דרך ארוכה. כל שיר שאני כותב הוא מבחינתי עוד שיר בדרך הארוכה הזאת. בגלל זה קראתי לספר `וכל הדרך שר שירים`. בקריירה שלי יש גם הרבה שירים שכתבתי עם אמנים אחרים כמו אסף אמדורסקי, ברי סחרוף, שרון קנטור או אורן קפלן, אבל את השירים האלה לא הכנסתי לספר. השירים האלה יחכו. אולי הם ייכנסו ל`וכל הדרך שר שירים עם חברים`.."
אבל בניגוד לפורמט הסטנדרטי של ספרי שירה מולחנים שמלווים באקורדים, הספר שלך נראה כמו ספר של משוררים, כזה שמוקדש לטקסטים בלבד. אז בוא נדבר על ההבדל בין שירים לפזמונים.
"אני חושב שמשורר לא חייב להתחייב למקצב, ולא מתחייב על המבנה הזה שאנחנו כל כך אוהבים של בית-פזמון-בית-פזמון-סי פארט (מעבר) וכו`. המוזיקאי, בניגוד לו, נהנה גם ממקצב, קצב, פרייזינג, מלחפש הוק. הוק זה המשפט הזה בתוך השיר שתופס. בשירה לא צריך את ההוק הזה, בפזמון כמעט תמיד יש את זה. זה מין עוגן שהאוזן נתפסת עליו. זה כמעט תמיד משפט מוזיקלי עם משפט טקסטואלי שקופץ החוצה. `אין סוסים שמדברים עברית`, נגיד, זה סוג כזה של משפט שתופס אותך.
בשירה יש הרבה דברים נוספים שאין בפזמון, אבל יש גם המון משותף, כמו עולם הדימויים שצריך להיות חי ויזואלי וחזק. זאת הסיבה שיש הרבה משוררים שהלחינו אותם. שיר כמו `עוד חוזר הניגון`, למשל, מסתכלים עליו ורואים שיש בו הרבה מאד מאפיינים של פזמונים, כמו עולם דימויים, או משקל ".
בהרבה שירי משוררים יש מקצב
"זה בגלל שהמשוררים של אז היו כותבים הרבה פעמים על מקצב של שירים שהם אהבו. הם היו לוקחים נגיד איזה שנסון או איזה שיר רוסי שהם אהבו וכותבים על המקצב שלו, אחר כך מוציאים את זה ונשארים רק עם המילים והמקצב. אלתרמן היה עושה את זה, שלונסקי."
אז אם נגענו בשיטות הכתיבה של המשוררים, תספר לי על ה"שיטות" שלך. איך אתה כותב, מה בא קודם, מילים או מנגינה, ובמה אתה מרגיש חזק יותר?
" בעניין הזה anything goes - לכתוב משפט בבית קפה, או להתחיל משפט מוזיקלי שמתלווה אליו מילה, לכתוב לפי רעיון, להתחיל עם מנגינה, או להתחיל עם מילים: הגיוון הוא שם המשחק, והוא נותן לך כמה שיותר אפשרויות. יותר מזה, ריבוי האפשרויות הוא חלק מהעניין בעיני. אני מתאמן הרבה בכתיבה, ככה אני מתייחס לזה, כאל אימונים. בשבילי זה אימון השרירים של הכתיבה. בגלל זה כשאני צריך לכתוב משהו מהיום למחר אני יכול. כי אני כל הזמן בכושר.
אני גם אוהב אתגרים. בדרך כלל כותבי מילים לא אוהבים שנותנים להם מנגינה כדי שיכתבו לתוכה מילים, ואני אוהב את זה. אני גם כמעט אף פעם לא כותב לאנשים שאני לא מכיר. ניסיתי הרבה פעמים - לא יצא.. כמעט תמיד עבד לי יותר טוב לעבוד עם אנשים שהם חברים או כאלה שרצו להכיר יותר מקרוב. אני רוצה להיכנס לעולם שלהם, לדמיון שלהם.. נגיד ברי (סחרוף, למה איזה עוד ברי אתם מכירים?... ט.ג.) זה דוגמה למישהו שאני כותב איתו שנים, בעצם מאז התקליט הראשון שלו. כי הוא אוהב לעבוד לאט לאט, וגם אני מאד אוהב את זה. אני אוהב לעשות עוד ועוד דראפטים על הכתיבה. יש לי על המחשב לפעמים את אותו שיר בעשרים ורסיות, עם שינויים גדולים אחד מהשני".
כל השירים בספר הולחנו ויצאו על אלבומים. אין לך גם מגירה מלאה בטקסטים שאתה כותב שלא להלחנה ורוצה להוציא? שירים שהם פחות פזמוניים?
"אני לא כותב כאלה. יש אצלי טקסטים לא מולחנים אבל לא מצאתי בכל הדברים האלה משהו שהוא וואו. אם היה משהו בטקסט שנורא אהבתי מישהו כבר הלחין אותו מתישהו".
לפני כמה חודשים הוצאת אי.פי. חדש, "מסיג גבול". המופע הקרוב יהיה קשור אליו באיזו שהיא צורה?
"במקביל להוצאת האי. פי. האחרון התחלתי להופיע באופן קבוע עם `שליחי הבלוז` במופע של שירים שלי מכל התקופות, אבל המופע הקרוב הוא מיוחד לספר וניתן יהיה לרכוש כרטיס המשלב כניסה למופע וקניית הספר במחיר מוזל.
במופע הזה יתארחו אנשים שאף פעם לא שרו שירים שלי כמו דניאל סלומון למשל שישיר את `גידי`, יתארח גם השחקן אורי הוכמן שיבצע שני טקסטים, שייגעצ ויהלי סובול שרים שירים שלי שהם אף פעם לא שרו כמו `חופשה בעליי` (שייגעצ) ו`אחרי שהקיץ ייגמר` (סובול). פיטר רוט יופיע, ממש עכשיו סיימתי לכתוב לו טקסטים לאלבום שלם, כמו שעשיתי בשנה שעברה עם שי להב, שיופיע גם הוא, יהודית רביץ תעשה שני שירים מ"געגוע", ויש הפתעה שלא כתובה בפוסטרים: הזבובים יבואו לשיר כמה שירים שכתבתי. זאת התפתחות של הימים האחרונים ובגלל זה זה לא נכנס לפוסטרים של המופע".
ומה עם מי שבכל זאת רוכש את הספר ומתעקש לדעת גם איך לנגן את השירים?
"האנשים שרוצים את האקורדים מוזמנים להיכנס לאתר שלי ולמצוא את האקורדים של השירים שבספר".
דן תורן ושליחי הבלוז, מופע חד פעמי לרגל צאת הספר, 18 באוגוסט, 22.00, בארבי תל-אביב.לפרטים נוספים
האתר של דן תורן
טל גורדון
16/08/2004
:תאריך יצירה
|