מוזיקה - יש מה לראות בפסטיבל תיאטרוני רחוב בבת -ים

כמה רשמים מהפסטיבל הבינלאומי לתיאטרוני רחוב בבת-ים, שהם גם בגדר טעימות ראשונות מפסטיבל עכו המתקרב. הפסטיבל בבת-ים יימשך עד מחר (26 באוגוסט).

זו הפעם השמינית שבה הפסטיבל מתקיים, והקהל עדיין לא גילה את הפסטיבל. אמנם היו שם כמה אלפי אנשים. אבל הצפיפות הגדולה ביותר נרשמה לצד דוכני המזון והרבה פחות מזה ליד המופעים, ועוד פחות ליד המופעים המרתקים.

ריקוד לבן שבא מן הים

מצפייה במופעי הערב הראשון של ברור לי ש-"ריקוד לבן"
של סווטלנה ליפשיץ, הוא ללא כל ספק לב הפסטיבל וזו הזדמנות מצוינת לצפות במופע הזה, שיעלה גם במסגרת התחרות של פסטיבל עכו באוקטובר הקרוב.

על שפת הים של בת-ים עומד הקהל על החול (או על כרי הדשא הנמתחים לאורך הטיילת) והמופע מגיע אליו מן הים ואז - שב אל הים. זהו מעין סיפור אגדה - מתוך בית ששקע במים, מגיחות הפתעות שונות - חפצים יומיומיים של פעם, שהוגדלו באופן היסטרי הופכים לבמות נוסעות, ומאיירים באופן דרמטי את הטקסטים המרגשים שכתב רועי חן, ששולט היטב במכמני העברית ומפתיע גם כבעל נוכחות קולית בהקראת הטקסטים ובשירתם.

שני היוצרים סווטלנה ליפשיץ וסהר עזימי (המככב גם כדמות המרכזית במיצג, כגיבור הטקסטים של חן ) ולמעשה גם יתר המשתתפים, מציפים אותנו בשילוב מרתק של תנועה, מוזיקה (דידי ארז), ועיצוב (תאורה: אסי גוטרמן, תלבושות: מלאני לומברד וסווטלנה ליפשיץ, תפאורה: סווטלנה ואלכס ליפשיץ). הכל עובד בקצב נכון שמתחבר היטב לנשימותנו. זהו תיאטרון אחר שהוא תיאטרון חוגג. מופע מעולה, שבוודאי יכבוש גם חופים וימים אחרים, מלבד זה של בת-ים.

שיחה כובשת בין ציור למחול

גם להקת Mo(ve)ment מהולנד מציעה אירוע מרתק. משהו אחר ושונה, שלא חייבים להגדיר כתיאטרון רחוב. זהו מופע לשניים. טלי פרחי ואן דר וואודן מציירת כמעט לאורך כל המופע בטכניקות שונות, הנעות מן הפיגורטיבי ועד למופשט, מן העיפרון הצבעוני ועד לצבעי האצבעות. עבודתה מוקרנת על מסך גדול ומולה מחולל שותפה למופע - הרקדן בנו הובנר.

עם מוזיקה ובלעדיה, השניים מנהלים שיחה מרתקת, שהולכת ומשתפרת, הולכת ומשתכללת ובעיקר כובשת את הקהל. זהו מופע שיש בו גם מן החינוכי, אבל אין ב"חינוכיות " בכדי לגמד את ההישג האמנותי במופע מרתק שאינו מניח לנו לאבד את הקשבתנו ואת ריכוזנו ולו לרגע אחד.
אקרובטיקה חוגגת וכמה אכזבות

"קרקס Y" של קבוצת "Y NOT2" הוא מופע מובהק לתיאטרוני רחוב, קרקס. אקרובטיקה מלווה בהומור בוטה, כי באקרובטיקה אין די ככל הנראה. בעוד ההומור הוא לא הצד החזק של החברים, האקרובטיקה חוגגת והצופה הולך ונמתח עם התקדמות המופע, בייחוד כשחברי הקבוצה מדלגים לגובה של שישה מטרים באוויר החופשי ללא אמצעי בטיחות נראים לעין.

והיו גם אכזבות. המופע "גרגויילס" של להקתו הצעירה של עידו תדמור (שאף הוא יעלה בפסטיבל עכו הקרוב) הציג רקדנים בכלובים ומחוצה להם. זה היה מופע צפוי מדי. המוזיקה של DJ ויק אמנם ריגשה לפרקים אבל התאורה נראתה כבלתי פתורה.

אכזבה נרשמה גם מהמופע "אוריינט אקספרס" של חוני המעגל, המכונה בתכנייה "פרופיל אנתרופולוגי – פולחני של החברה הישראלית". המופע, שאף הוא עתיד להגיע לעכו, גולש תוך דקות למחוזות הכלום, האין והריק, אולי זה מה שחוני המעגל חושב על החברה הישראלית.

מילה על הקשר שבין הפסטיבל לים. "ריקוד לבן" היה המופע היחיד שהתייחס לסביבה, וגם השתמש בה. במופעים אחרים, לא היתה התייחסות כזאת וחבל. ניתן היה ליצור אפילו קשר עין מוגבל עם הים שהיה בגבם של רוב המופעים ומול עיניו של הקהל. לעיונם של קובעי המדיניות.

לסיכום - הפסטיבל מסתמן כבילוי חביב ויותר מחביב לבני כל הגילאים, והולם בהחלט את לילות הקיץ של אוגוסט בחוף המזרחי של הים התיכון.

לידיעה מורחבת על הפסטיבל