"אני לא רוצה לעסוק בבידור אלא בתכנים"
 
"חימושניגיגי הוא אבק מתערבל בשואב. בדותה מגוחכת על מחשבה והגות או מלמול מתבדח וחסר אחריות על נפשו של אדם. מעשה ממוחזר על שליטה ואובדן, התמכרות לעבר, חמדנות וכבוד, המנון להמון ולכוח, ופחות מכך. חימושניגיגי הוא שיר חסר אחריות או תירוץ אמיתי לקשקוש תמלילי. אסור לקחת אותו ברצינות ואפשר שכן. תחבקו אותו או תכחישו בקול, הוא ידאה כעוף החול, כי בחימושני שמתגלגל ונסחף אל סופו, נולד החימושני שיבוא במקומו. חסר וצף, עולה ונקטף, לאפלת השואב המוזהב"("חימושניגיג", פורטיס, "משולש")
 
פתאום, אחרי שבע שנים, מופיע "המשולש", שלושה אלבומים במארז אחד, שניים מהם פשוט מצוינים, אבל השלישי, אוי, שבע עשרה דקות של חימושניגיגי, מיסת רוק מלאת הוד שתופסת אותך בצוואר, מקרבת אותך לפניו של האב המוודה שמחכה לך בתא הווידוי ששופץ לכבודך בכנסייה הישנה של ילדותך, ופתאום אתה מרגיש בבית, שקט ורגוע, הג`וקר עשה את זה שוב, פורטיס המציא את עצמו מחדש.
 
עם נכסים כמו "פלונטר", מינימל קומפקט, ומהפכת הרוק הישראלי בסוף שנות השמונים הרשומים על שמו (ועל שם סחרוף כמובן) בטאבו, באמת שאף אחד כבר לא היה בא בטענות לפורטיס אם בזאת היו נגמרים הרגעים המכוננים שתרם למוזיקה הישראלית. אבל נראה אתכם מנסים לעצור את האיש והתזזית מלהמשיך לחפש, להעיז ולהסתכן, התנהלות כל כך לא מקובלת במוזיקה הישראלית שבה אם מצאת קוד עובר לסוחר אתה רושם עליו פטנט ולא עוזב אותו שלושים שנה.
 
"לפני יותר משבע שנים, כשגמרתי את `חצי אוטומטי`, שהיה תקליט שכל הסביבה הקרובה שלי אהבה, התחיל ליפול לי האסימון", הוא מספר. "שם התחיל להתגבש מה שקוראים ארגז כלים. פתאום הסתדר לי משהו בראש. אתה כל החיים עובד ולומד ולומד, ובסך הכל זה באמת תהליך של הרבה שנים עד שהגעתי לשלישיית הדיסקים הזאת, אבל באמצע עשיתי את `מינימל קומפקט`, ואת `על המשמרת` עם ברי, ואת הפרויקט פסנתר עם שלומי שבן, וכל פעם שנכנסתי לעוד פרויקט עזבתי את התקליט שהייתי צריך לעשות, אבל בדיעבד, כל הפרויקטים האלה היו חלק מהדינמיקה שהובילה לדיסקים שיוצאים עכשיו".
 
עשית משהו אחר כדי למצוא את המקום החדש שלך? שמעת דברים אחרים? חיפשת דברים אחרים?
 
"אנשים חושבים שאתה כל הזמן צריך להמציא את עצמך מחדש, בכל תקליט, אבל התקליטים שלי שקיבלו אולי פחות פוקוס הם הדרך לתקליטים האחרים. יש אמן אחד שאני שומע כל הזמן, כמו מין תנ"ך כזה. רוברט ווייט. כל הזמן, מאז ומעולם ומתמיד. רוצה להירגע שם רוברט ווייט, רוצה נחמה שם רוברט ווייט,  יש משהו כל כך נכון במוזיקה שהוא עושה ואין שם שום דבר מיותר. אתה צריך מישהו שייתן לך איזון. אני לא נשמע ולא שר כמוהו, אבל ההטמעה של איך שהוא עושה את הדרך שלו הייתה השפעה עליי כבר הרבה שנים, דווקא בתוך כל הרעש והבלגן".
 
פעם אמרת לי שכדי להתמלא ולהתחדש אתה לא מחפש מוזיקה אחרת אלא קורא ספרים, הולך לתערוכות, רואה סרטים
 
"ההשפעות האמיתיות שלנו, בכל אמנות, זה מה שאנחנו כל הזמן חווים. החיים הם חוויה מתמשכת. אפילו הרגעים הקטנים של לקום בבוקר. כל הדברים האלה נאספים למשהו שאתה יכול להשתמש בו. יש איזו טענה מוזרה במוזיקה הפופולרית שלא צריך להתעסק בשום נושא, `רק תבדר אותי`. אני לא רוצה לעסוק בבידור אלא בתכנים, בדיוק כמו בקולנוע, או באמנות פלסטית. לא מעניין אותי להיות פלקט".
 
"אני מצלמה יותר מאשר מחאה"
 
"במרכז שרב שמיים חלודים/ דואג וממוזג טמון בחדרים/ כשהדמעות זולגות עובר לערוצים/ בגרון ניחר כוכב ההמנונים שר/ יהיה טוב יהיה בסדר/ יהיה רע יהיה בסדר/ יהיה חם דביק ועצבני/ אי שם יער ישראלי/ באמצע המוסף הדפים ריקים/ כשהפצצות שותקות עצוב לעיתונים/ מאחורי הגב סופרים וציידים/ חבול ומאושר בארץ לא שומעים שר"("יער ישראלי", מילים: רמי פורטיס, לחן עיבוד והפקה מוזיקלית: פורטיס, גיל סמטנה, עידו אגמון, יובל שפריר)
 
ההתרסה הזו של להגיד "המלך הוא עירום" זה משהו שמלווה את האלבומים שלך ונוכח גם באלבום החדש. זה סוג של כתיבה מחאתית מבחינתך? זה חלק מתפקיד חברתי שאמור להיות לאמן לדעתך?
 
"אני לא זמר מחאה, באמת. את הטקסטים האלה אני כותב כבר שנים, אני כל הזמן עוסק בזה, זה יותר מעניין אותי מיחסים, משירי אהבה. כדי שאני אכתוב שיר יחסים צריך שיקרה משהו. אם אני אריב עם אשתי אני אכתוב שיר יחסים. כל ריב עם אשתי זה אחלה שיר, אבל זה לא קורה הרבה, כך שרוב העניינים שאני כותב עליהם זה מה שקורה מסביבי, ומה שקורה מסביבי זה לא כל כך נוח. יש גם דברים יפים ומצחיקים בתוך הלא נוח הזה, אני חושב שאני מצלמה יותר מאשר מחאה.
 
"כבר שנים שאני כותב בסגנון הזה. אני חושב שאחרי שאתה עושה את אותו דבר הרבה זמן, אתה מגיע פתאום לאיזה חידוד, ומה שפעם היה מורכב נראה לך הכי פשוט וברור. כל הדברים שאני כותב עכשיו נראים לי יותר נהירים ולכן זה אולי גם ברור יותר למי ששומע את זה. זה כל הזמן עובר תהליכים. זה מעניין".
 
"את מכירה את כל השיחות האלה שיש לנו על המקום הזה תמיד? שיחות חולין די מדהימות ודי מקטרות ודי מתבכיינות ודי מתלוננות, שברובם כולם בוכים כמה חרא פה? אז אני אספר לך משהו מדהים. אחד, מאז שעזבתי את העיר אני נוסע ברכבת לתל אביב, וזה אחלה דבר שבעולם. אני הכי אוהב את זה, יותר מהכל. דבר שני, לראות את האח הגדול. לא עכשיו עם הסלבס, העונה הקודמת. ישבתי ועשיתי מעשה מטורף. עקבתי, אני יודע פרטים, אני יודע הכל. בהתחלה לא הייתי בעניין בכלל, אבל פתאום הבנתי שיש לי הזדמנות נדירה לראות איך המקום הזה נושם ובוחש, ובגלל זה גם הרכבת. אני נוסע ורואה את עם ישראל, וחצי מהדיסקים של המשולש זה בגלל האח הגדול והרכבת. אני יושב ומשחק תייר, אני לא ישראלי בכלל, אני נכנס למצב הזוי ומסתכל ככה על הכל, אפילו על הנוף. דברים נראים נהדרים כשאתה תייר. וככה הסתכלתי על האח הגדול".
 
ומה נראה לך אחרת ממבטו של התייר?
 
"שאני רוצה שגם בובליל ישמע את `יער ישראלי`. זה מצב עניינים די מתוסבך. אנחנו עם שעשה כזה בידול לעצמו. יש לנו כל כך הרבה קבוצות שמבדלות את עצמן כל הזמן, זה בכלל לא פוליטי, זה עניין חברתי יותר. זה כבר לא בעניין של מקופחים או לא מקופחים. הבובלילים כבר לא מרגישים מקופחים, הם חלק מהמדינה הזאת, אבל הם מובדלים. כמו שפעם היו שבטים. יש שבט בובליל, שבט שיפרה... ואני חי פה. אני יכול להגיד שאני לא אוהב את זה, אני יכול להגיד שאני כן אוהב את זה, ושאני לא מרגיש שייך לזה או כן, בסופו של דבר אני תקוע פה בין כולם. בגלל זה אמרתי לך שאני מרגיש קצת כמו מצלמה. ואגב, גם על `סיפורים מהקופסא` הייתה השפעה של הטלוויזיה. בריסל, ירד שלג, כל מה שיכולתי לעשות זה לשבת בבית ולכתוב מול הטלוויזיה, לא הייתה לי אופציה אחרת".
 
חזרה לשגרה בבארבי
 
ביום חמישי יעלו פורטיס וההרכב שלו שכולל את יובל שפריר, עידו אגמון וגיל סמטנה, את המופע השלישי בהשקת המשולש, שיוקדש לחלק השני של האלבום, "חזל"ש".
 
"אני לא המחליט היחידי בתוך הקופסא הזאת. איתי, אגמון, סמטנה ושפריר, החברה שמנגנים אתי -כל השנה ישבנו וניגנו, לא הקלטנו באולפן, פשוט ישבנו ימים שלמים והקלטנו והם אחראים עד מאד לחלק גדול ממה שקורה, והם החליטו יותר ממה שאני החלטתי, שצריך לעשות שלושה מופעים ולתת לכל דיסק התייחסות נפרדת. בפסטיבל הג`אז לפני שבועיים בערך עשינו את `חימושניגיגי`, אחר כך עשינו את `יער ישראלי` בשישי האחרון בצהריים, בזאפה, בישיבה, ניגנו את כל התקליט מהתחלה ועד הסוף ואז עשינו מחוות לקהל עם מה שנשאר משאר הזמן של ההופעה, ובחמישי נעשה את ההשקה של חזל"ש, חזרה לשגרה. מבחינתי לחזור לבארבי זה לחזור לשגרה".
 
חומרים ותיקים גם משתלבים במופעים האלה?
 
"גם חומרים ותיקים יהיו בערב הזה. פתאום אחרי הרבה שנים אני מבין שיש לי קטלוג מטורף, את מבינה, לא שמתי לב... השירים הישנים משעממים אותי, זאת בעיה. אבל שירים, מטבע הדברים, אם אתה מנגן אותם כל כך הרבה שנים, הם באיזשהו מקום תופסים כיוון ומתחברים לחומרים החדשים. ברור שחומרים מ`פלונטר` זה כבר נהיה לא כל כך שייך, אבל עושים..."

ההופעה הקרובה של רמי פורטיס תתקיים ביום חמישי, 12 במרץ 2009 ב-22:00 במועדון הבארבי בתל-אביב.