מוזיקה - מוזיקת המקרה

"אפקט הפרפר" הוא שמו של קונצרט לשלושה מלחינים ולעשרות כלים. שיחה עם ליאור נבוק

חלילים טיבטיים, מנועי מקרר, מסורים

שלושה מלחינים יתייצבו הערב מול קהל במועדון "התיבה" ביפו בניסיון לתת לקהל מופע מסוג חדש. ללא תווים מול העיניים ייצרו ליאור נבוק, ג`פרי קובלסקי וסטיב הורנשטיין מוזיקה נוכח עיניו ובעיקר אוזניו של הקהל. לדידם יש במעשה הזה מעין חשיפה של יצירה או הזמנת הקהל להתבונן בתהליך.

לדברי המלחין ליאור נבוק "במשך מאות שנים קהל שומע מוזיקה שמלחין חיבר בחדרו, ליד שולחן כתיבה, מחשב או פסנתר והעלה על הנייר. מישהו אחר מנגן, לוקח את התווים ומייצר מהם מוזיקה וזו מגיעה אלינו. זה נכון למוזיקה מוקדמת, מוזיקה קלאסית ומוזיקה מודרנית. הניסיון שלנו הערב הוא להכין מוזיקה מול הקהל כאשר אנחנו משתמשים בכלים רבים והחלוקה היא בין סוגי כלים".

מי ינגן על מה?

"סטיב הורנשטיין ינגן בכלי נשיפה: חליל באס (מי שטרם ראה חליל באס זו תהיה הפתעה עבורו, שכן לכלי צורת הדומה לאותU האנגלית בלתי סימטרית, למיטב ידיעתי יש רק אחד כזה בישראל), חליל אלט, קלרנית באס, סקסופונים, סקסופונים מבמבוק, חלילים סיניים, טיבטיים, איריים, יפניים ועוד. סטיב הורנשטיין קיים לאורך השנים דיאלוגים מוזיקליים עם סוגות מוזיקה אחרות ושונות גם ביצירותיו הכתובות וגם באירועים מוזיקליים דומים ברוחם למופע הערב. ג`פרי קובלסקי, שמוכר יותר כנקשן עתיר ניסיון ופחות כמלחין, ינגן על גונגים, ויברפון, מצילות מוגברות, רוטו-טומס, מנועי מקרר (נחמד לא?), קפיצים מתכתיים, צ`ינטה אינדיאנית, מסורים ותופים. לקובלסקי ניסיון רב כנקשן בתזמורת, כנגן ג`אז וכמלחין. אני אנגן רק בכלי אחד – הפסנתר. וביחד ננהל דיאלוג שידבר בשפת המצלולים וכל אחד מאיתנו יגיב לדברי רעהו ויחד תיווצר המוזיקה המיידית".

ניסיון כזה כבר נרשם בעבר בתולדות המוזיקה. הייתה תקופה שבה נוגנה מוזיקה אַלֵיאָטורית. (אַלֵיאָ ביוונית קוביה, והמוזיקה שנוצרה ברוח זו הייתה אמורה להיות דומה להטלת קוביה). הנגנים היו אמורים לייצר מוזיקה שאינה מתווים, לפעמים היה שם ציור, או רישום או אולי אפילו משבצת ריקה. מה שונה במוזיקה שלכם?

"נכון שיש כאן דמיון, אבל בכל זאת הדברים אינם זהים. המוזיקה האליאטורית נוצרה בתקופה שבה המלחינים הכתיבו סדרה של תנאים שבמסגרתם מתקיימת המוזיקה האליאטורית. הם יכלו לבקש גבהי צליל מסוימים, משכי זמן, במלים אחרות לקחת את כל המרכיבים הפיזיים שמהם עשוי הצליל המוזיקלי או צירופי הצלילים המוזיקליים ומתוכם להנחות את הנגנים לייצר מוזיקה שהיא מאולתרת, או נוצרת במקום אבל היא עדיין מונחית".

ומה על הדמיון בין שיטת היצירה שלכם לאלתור הג`אזי?

"באלתור הג`אזי יש חוקים מחמירים עוד יותר. האלתור הקלאסי וגם העכשווי, נעשים תמיד על בסיס רעיון מלודי מסוים, שממנו יוצאים ואליו בדרך כלל חוזרים. בשעה שכאן אין איש יודע לאן אנחנו מגיעים בסופו של תהליך, לכאורה המצב הזה יוצר זהות מסוימת בינינו לבין הקהל, בכל הקשור לאי הידיעה כיצד יסתיים התהליך".

מוזיקה בזמן אמת

אין סכנה שתגיעו לנקודות שעמום, כי אחד מכם יאותגר על-ידי עמיתו, אבל לא ייענה לאתגר הזה ויישאר תקוע ברעיון בלתי ממומש?

"בדיוק מהסיבה הזאת קיימנו חזרות".

חזרות למופע שאמור להיות מופע מיוצר במקום??

"החזרות שניהלנו לא היו כדי לראות מה ננגן, אלא כדי לחוש את הדיאלוג שלנו. לראות אם כאשר אחד מאיתנו יוצר מצלול מה חש השני ואיך הוא מגיב. בחזרות האלה הקלטנו את הנגינה, השמענו אותה לעצמנו בשלב השני ובדקנו את הקשר בינינו".

כלומר עסקתם בלימוד שפה והקונצרט יהיה בניית המלים והמשפטים. אבל ישנה כאן שאלה עקרונית אחרת. מרכיב חשוב, ניתן לומר, מרכיב חיוני במוזיקה המערבית, בעצם בכל מוזיקה, הוא החזרה. כך אנחנו המאזינים קולטים מוזיקה, חווית הזיכרון המוזיקלי בנויה על יסוד החזרה

"מכיוון שאנחנו עוסקים במוזיקת אמת שנוצרת בו ברגע עיקר החוויה נבנה מן הציפייה לשונה, לאחר. מכיוון שאנחנו שלושתנו מלחינים ולאחר החזרות שקיימנו כאמור התכנית תתבסס על תקשורת פנימית גבוהה בינינו, על תחושות איש של כוונות רעהו. שלושתנו הולכים יחד למקומות מוזיקליים לא קבועים. אנחנו ניצור סאונד קבוצתי שייבנה מקיצוניות. הקהל עשוי לשמוע יסודות חלומיים מדיטטיביים ומנגד המסע עשוי להוביל לצווחות כלים פרימיטיביות. עיקרו של הערב יצירת המוזיקה בזמן אמת תפתח דרמה של תגליות הנעות ממצלול אחד למשנהו. החוויה הצפויה היא משהו שדומה יותר לקבוצת איים בים או למכלול תמונות בגלריה. כשכל אלו נפגשים ייווצר אפקט צלילי וויזואלי עם אסוציאציות לכיוונים שונים".

ואולי בדיוק כאן טמון יסוד החזרה במתכונתו החדשה.

הקונצרט יתקיים היום, יום רביעי, 25 במרץ 2009 ב-20:30 בתיבה ביפו. כרטיסים: 50/40 ₪.