מוזיקה - קול ההתחלות: רן כהן

מערכת היחסים עם הגיטרה שלו היא הדבר הכי חשוב שקרה לו. אחרי שש שנים של לימודי ג`אז בניו יורק רן כהן מוציא אלבום ראשון, בעברית

מפרט טכני:

"אוסף זיכרונות", אלבום ראשון לרן כהן, גיטריסט, ילד מתגעגע בן 29, עם מבט שואל ומחפש, אלה לפחות האיכויות שעוברות בהאזנות ראשונות לאלבום שהקליט כהן בניו יורק בה שהה שש שנים, למד מוזיקה, קיבץ שם את שותפיו לאלבום - ועשה את הדרך מתחנת הבסיס, הג`אז, אל המינון הפרטי שלו, צבעים רכים ונוחים לאוזן עם רמזים של בוסה נובות פה ושם, נסיעה של תופים שמציצה במבט הג`אזי הנחבא, הרבה כבוד לפסנתר, ושיר סיום שמבהיר שאולי כן כדאי להבליט את הדיאלוג עם הג`אז שמחמיא מאוד לכהן. "נורא ניסיתי להיזהר מלהפוך את האלבום למשהו מאוד ג`אזי", הוא אומר. "בלי סקסופונים. יש רק איזה טרומבון אחד בסוף".

בשנה האחרונה הופיע כהן במקומות כמו תיאטרון תמונע ומועדון שבלול, בהרכבים שונים. ההרכב המלא שלו כולל קונטרבס, פסנתר, תופים, צ`לו, זמרת וכהן עצמו בגיטרות ושירה, אבל תוכלו לתפוס אותו גם בהרכב של צ`לו ופסנתר או הופעות סולו שלו עם הגיטרה.

ציטוט נבחר:

"אפי נוגע בצווארך/ ואני שיכור מריח עורך/ רוח ערב של קיץ חולטת את גופך/ את שוכבת כה יפה/ שקועה בשנתך// האם אלך בלי להגיד אף מילה?/ או אכתוב לך על דף, אסביר מה קרה?//" ("מנחש את חלומך", מילים ולחן: רן כהן)

השאלון:

מתי התחלת עם המוזיקה ומה עשית עד עכשיו?

"בגיל 13 התחלתי לנגן בגיטרה, רציתי להיות סלאש... (אחד הדברים הכי מצחיקים זה כשאת מסתובבת בבתי ספר לג’אז בניו יורק, מקומות שנמצאים בהם החבר`ה הכי מוכשרים בעולם והרבה מהם חנאנות כאלה, במובן המוזיקלי של המקום שהם הגיעו אליו, כי ג’אז זה מוזיקה שכל כך מתעסקת באינטלקט ובלמידה, וכשאתה שואל אותם מאיפה זה התחיל, אתה מגלה שאצל רובם בדור שלנו זה התחיל איכשהו מסלאש או מדיוויד גילמור, ופתאום מתוך כל הפראזות של הג’אז פתאום יוצא להם איזה סולו של סלאש...)

"לפני הצבא נסעתי לקורס קיץ בברקלי, הציעו לי מלגה לתואר ראשון שלא לקחתי כי המשמעות של זה הייתה לא לעשות צבא ולעבור לגור שם בגיל 18. חשבתי שאני אנגן בצבא, עשיתי אודישנים ללהקות צבאיות אבל אז הסתבר שפרופיל 97 לא הולך טוב עם מדור הפקות. לא כל כך הבנתי מה זה צבא, חשבתי שאני אגיע ואסביר שאני צריך ללכת ללהקה צבאית, בקיצור בכיתי איזה שבועיים בבקו"ם ובסוף הייתי קצין ואפילו שירתי בקבע.

"אחרי הצבא נסעתי להיבחן בניו יורק, הציעו לי מלגה די יפה שהפכה את הכל אפשרי, למדתי בניו יורק ועכשיו חזרתי לפה, מבחירה, אחרי שש שנים שם. אני מאוד שלם עם זה, לא נסעתי בידיעה שאני רוצה לחיות שם. בניו יורק ניגנתי הרבה עם טריו   ג’אז משלי, חלק מהשירים הפכו לחלק משירי האלבום שלי, עברתי איזה תהליך של להתעסק יותר עם מוזיקה פופולרית ומילים, ובאופן טבעי החלטתי שהגיע הזמן לחזור לכאן, להופיע ולקדם את הדיסק".

איך הגעת בפועל לאלבום הראשון?

"הקלטתי את הדיסק באולפן של האוניברסיטה שבה למדתי בניו יורק. הייתה שם גישה חופשית לאולפנים, חבר טוב שלי, רועי קופרוואסר שלמד ולימד שם היה טכנאי הסאונד והמיקס של האלבום, והוא זה שהפך את זה לאפשרי. הנגנים באלבום הם חברים על הדרך מהאוניברסיטה ומבתי ספר שלמדתי בהם - שאול בסר הפסנתרן, הזמרת לורן פאר למדה איתי בסיטי קולג`, הזמרת שלי יושע מהניו סקול, והזמרת ליאת כהן היא אחותי.

"חזרתי באמת עם דיסק מוכן מניו יורק, אבל כשהגעתי לפה, היות ולא הייתי כאן כמה שנים טובות ולפני כן הייתי בצבא, אז לא כל כך הכרתי את הסצנה, לא הכרתי אנשים ולא הבנתי איך דברים עובדים. לא כל כך התעניינתי בנעורים שלי במוזיקה פופולרית, שמות, חברות תקליטים, מנהלים, לא ידעתי כלום, התחלתי מאפס. איכשהו הגעתי לחיים שמש שעזר לי קצת להבין מי נגד מי, ייעץ ועזר לי. אחד הדברים שקרו עם חיים שזה שהבנתי שקודם כל צריך לחזור קצת לאלבום ולתקן כמה דברים שקשורים קצת לשירה שלי, לסאונד שירה, שיישמע יותר קשור למה שקורה פה מבחינת רדיו, לשים את השירה קצת יותר בפרונט, לעשות תיקונים בעברית".

שוברים את החסכונות?

"כן, לגמרי. עד עכשיו, כולל העתיד הקרוב רחוק זה השקעה עצמית. חסכתי כסף בניו יורק, לימדתי שם גיטרה ואני מלמד גם היום, קיבלתי עזרה מהחברים שמשתתפים בפרויקט שבאו לקראתי, יש הרבה אנשים שנתנו מעצמם רק בשביל לגרום לזה לקרות, וגם חברים טובים שעזרו בקטע כלכלי, וכמובן עזרה מהבית".

מה הרגע הזה שבו הבנת שמעוד בחור שכותב שירים אתה הופך את זה למקצוע ולדרך החיים שלך ?

"אני זוכר באופן מאוד ברור איך פתאום העולם של המוזיקה האינסטרומנטלית התחלף והפך פתאום לעולם שיש בו גם מיקרופון על הבמה ואני גם שר, ואני זוכר את עוצמת ההתרגשות מהמוזיקה, גם בכתיבה ובחזרות, ושהיה לי מאוד ברור שמצאתי את המקום הטבעי שלי, שעשיתי איזה מסלול שעבר דרך כל מיני מקומות וסגנונות וניסיונות שעזרו לי להביא את זה למקום של כתיבה של מוזיקה ומילים שמרגשתי אותי מאוד, ושאין לי ספק שמצאתי משהו שמרגיש לי נכון יותר מכל מה שעשיתי.

"אם בהתחלה הייתי רק בקטע של להיות גיטריסט, ואחרי זה התחלתי לכתוב וכתבתי מוזיקה אינסטרומנטלית, פתאום לקחת את כל מה שאני יודע ולהפוך את זה לשירים ולכתוב מילים ולשיר את זה, הרגיש לי מאוד נכון. גם בגלל התגובות מסביב. ברגע שאתה עושה משהו עם מילים, ועוד בעברית, זה ממגנט סביבך את כל מי שהוא לא מכת המוזיקאים והג’אז, זה מתקשר ברמה אחרת לגמרי עם הסביבה שלך, ובאופן מאוד ברור היה שלב שבו הרגשתי את המעבר לעולם השירים, והרגשתי שזה נכון וששם אני הולך להישאר".

איך אתה מגדיר את המוזיקה שלך?

זה כל כך משנה איזו רצועה את שומעת. זה אולי בכיוון של נורה ג`ונס, רק בעברית ועם בחור ששר, בתוספת השפעות של נגיעות ספרדיות לטיניות ובוסה נובה, אפשר להגדיר את זה כמיינסטרים עם נגיעות של פולק, בוסה נובה, ג’אז וקאנטרי.

מה הדבר שאתה הכי אוהב באלבום שלך?

את המלודיה, את המנגינות. כל המכלול מרגש אותי. הייתי אומר שהשילוב של ההרמוניה עם המלודיה והמילים מרגש אותי, אבל אם צריך לבחור אני אלך על המנגינות כי אני איש של מנגינות.

איזו שורה אתה הכי אוהב מכל השירים באלבום?

"ולפעמים גם השמש עייפה/ ולפעמים גם המלכה הולכת יחפה/ ממש כמו את היום/ משוררת אלמונית שמחפשת הכרה" , מתוך "הלוואי שיהיה לך רע".

מה הטריגר שלך לכתיבת שיר?

לפעמים אני מנותק יותר, ולפעמים יותר חי, אז קודם כל אני צריך להיות במצב של `מרגיש`. יש הרבה דברים שיכולים להביא אותי להרגיש חי, ואני לא מדבר על סמים כי אני לא עושה סמים. ברור שמשהו רומנטי מאוד חזק יכול להחיות בנאדם, וגם כל אפ אנד דאון. תקופה מאושרת יכולה מאוד לעזור מבחינה מקצועית".

(המראיינת בשוק אחרי אלפי כותבים עונים שרק הצער מעוררם, כולל, רחמנא לצלן, היא עצמה)

אם תחשבי על זה אולי תגלי שגם לך זה יכול לקרות...זה כמו גל שעובר כשאני מרגיש ששיר בא, ולפעמים אני בר מזל ואני בסיטואציה שאני יכול לנצל את הגל הזה ולעלות עליו. לפעמים באמת אתה בתוך משהו נורא רגוע ופתאום אתה מרגיש שמשהו קורה ונותן לך השראה. בגלל זה קשה לי להושיב את עצמי ולהגיד `עכשיו אתה כותב שיר`, אז אני משתדל להיות ערני ולהרגיש מתי זה בא, וכשזה בא, לנסות לכתוב את זה, גם אם זה כמה שורות באוטו, או מנגינה שיוצאת תוך כדי שאתה מנגן לעצמך, וכשאתה ממש על הגל, אז השיר גם יהיה מוכן תוך עשר דקות.

אם היית חייב לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכול לוותר?

מנגינות.

אנקדוטה ביזארית שקשורה למוזיקה

חלק מהשירים באלבום נכתבו לאותה בחורה, רומן שקרה בזמן שהקלטתי את האלבום. חלק גדול מהעיבודים, הקלטת הסקיצות, העריכות, עשיתי בבית. היינו במערכת יחסים עם הרבה עליות וירידות, ובשיר האחרון, `פרח לא שלי`, אני מתאר את העובדה שקיבלתי פרח שהוא לא שלי, `שצריך הרבה שמש ומים, שנעקר מהאדמה שלו ואצלי ימצא מקום לבינתיים.` הבית השני מתחיל ב`באותו הערב מחוץ לדלת את עומדת`, וכשעבדתי על הקטע הזה אני קולט שאני שומע באוזניות דפיקות נורא חזקות ורעשים שאני לא מבין מה הם, ואני מוריד את האוזניות ומבין שהיא באמת עומדת מחוץ לדלת ודופקת ואני לא שומע אותה. את הבית האחרון של השיר כתבתי אחרי שהעניין בינינו נגמר.

מה אתה אוהב במוזיקה הישראלית?

אביתר בנאי.

ומה אתה לא אוהב במוזיקה ישראלית?

אני בטוח יכול למצוא משהו... בכל דבר אפשר למצוא משהו שלא אוהבים... וואו, אפשר לעבור הלאה?

מה ההופעה האחרונה שראית?

אני חושב ששולי רנד. אהבתי מאוד. בעיקר את הטקסטים ואת העבודה של אסף אמדורסקי. ראיתי מישהי שמאוד מיוחדת לי בהופעה הזאת וזה אחד הדברים שהכי עשו את ההופעה.

מה התקליט הראשון שקנית בחיים?

קניתי כמה דיסקים ביחד, זה היה אצל בנצי ברמת גן... שני אלבומים של גאנז אנד רוזס, שניים של קווין ואלבום של פורטרט.

מה הדיסק האחרון שקנית?

אני קונה בקבוצות בדרך כלל, אז הקבוצה האחרונה הייתה אחד הדיסקים של קט סטיבנס, אסף אבידן, שולי רנד ואלבום של ברד מלדאו, פסנתרן.

ואיזה אלבום תיקח איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?

אלבום של פט צ`רלי היידן הקונטרבסיסט, ופת מתיני, שניהם בדואו, והדיסק הזה בתחרות קשה עם דיסק של קית ג`ארת, בוא נגיד שלפני שאני אצא לאי אני אטיל מטבע.

ממה אתה מתפרנס?

היום מתפרנס מלימוד גיטרה בעיקר. קצת מופיע בדברים שונים וגם עוזר כמה שעות בשבוע בעסק משפחתי שלנו.

מה היית עושה אם לא היית מוזיקאי?

יש לי איזה משיכה לעולם העסקי אבל אני חושב שלא משנה באיזה מקצוע, גם אם זה עסקים פר סה, הייתי רוצה לעשות משהו שקשור ליצירה של יש מאין. לאו דווקא באמנות, אבל משהו שמשתמש ברעיונות, שמייצר משהו. אבל כן, עסקים, לגמרי.

מה רצית להיות כשהיית קטן?

כשהייתי קטן רציתי להיות שחקן כדורגל או טייס, אחר כך, כשהייתי קטן גדול יותר, כבר די קסם לי עולם המוזיקה. לא אמרתי את זה במילים ברורות אבל לשם נמשכתי."

מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?

אני חושב שהמערכת יחסים שלי עם הגיטרה זה הדבר הכי חשוב שקרה לי בחיים. זה הנכס הכי גדול שיש לי.

החלום הכי גדול שלך?

האישה הנכונה.