יעל כהן, אקס "המכשפות" ועדיין מאחורי התופים, מסרבת להתייאש מהרוק הנשי. זה שהיא אמא טרייה לבן בכור לא מונע ממנה לחבוק במקביל גם הרכב חדש, שמבטיח להמשיך את המסורת הבועטת של המכשפות. טל גורדון חוותה ריאיון תזזיתי במיוחד.
נושאת הלפיד הנשי
דמיינו את התמונה הבאה: שלושה פלאפונים, שני ביפרים, זוג מקלות תופים ביד אחת, עיתון ביד השנייה , תינוק על הכתף, ודמות קטנה, בעלת שיער ארוך וכהה וזוג עיניים כחולות גדולות, שמתמרנת בקלות בין כל הנ"ל, בין קביעת חזרה לריאיון פרומו קצר. יעל כהן, כל הזמן בתנועה.
את כהן אתם כנראה מכירים בעיקר כמתופפת של "המכשפות" – הרכב הרוק הנשי המצליח שהובילה ענבל פרלמוטר ז"ל בשנות התשעים ושכלל גם את יפעת נץ. לאחר שלושה אלבומים וללא הודעת פירוק רשמית הפסיקו המכשפות את פעילותן בתקוה לחזור ולשתף פעולה בעתיד, תקוה שנקטעה עם מותה הטרגי של ענבל פרלמוטר בתאונת דרכים.
אחרי ה"מכשפות" חברה כהן ל-"ונוס", משם המשיכה להרכב הנשי המחומש "בנות חווה" שעשה מוזיקה יהודית בסגנון ג`אז-רוק-אתני, צלחה בדרך את שני ההרכבים הנשיים "ליליפוט" ו-"מונרו" ובין לבין עשתה חזרות עם שילה פרבר, עם יפעת נץ ועם החתומה מטה סתם בשביל הכיף..
נכון להרגע, התחנה הסופית של כהן היא הרכב הרוק הנשי (מפתיע, לא?..), "ליידי די", ורק על נשיאת הלפיד הנשי במוזיקה הישראלית בהתמדה שכזו מגיע לה פרס ישראל או משהו דומה.
הירושה של המכשפות
על ההרכב החדש, הכולל, חוץ מכהן, את ליעד שר בגיטרה ואת שיר קונקי על הבס, יעל מדברת בהתלהבות גדולה מהרגיל, שניזונה מהתגובות החמות שמקבלות השלוש על השירים שפרסמו באתר "במה חדשה" ומהצפיפות ששררה בהופעתן הראשונה בהייניקן הבימה קלאב.
- מזל טוב על ההרכב החדש, ובואי נתחיל מזה שתסבירי לי איך זה שאת מופיעה תמיד בהרכבים נשיים..
"עד המכשפות הופעתי גם בלהקות `רגילות`, אבל מאז המכשפות הרגשתי כאילו קיבלתי איזו שהיא ירושה, שאני צריכה להמשיך איתה. השתדלתי לשמור על הקונספט הזה, גם כי אני טוענת שיש לזה מקום, וגם בגלל שזה השאיר לי טעם כל כך טוב שאני רוצה להמשיך".
- תרחיבי קצת על עניין הירושה
"כשהתחלנו עם המכשפות היינו אנונימיות. אני עוד הופעתי קודם חכן עם הרכבים, אבל יפעת וענבל היו לגמרי חדשות, ויחד פרצנו חזק למקום מרכזי על המפה המוזיקלית של המדינה הקטנה שלנו. כשזה נגמר, הרגשנו שהשארנו הרבה אנשים עם המון שאלות וגעגועים ואהבה לסוג המוזיקה הזאת, שגם אני הכי מחוברת אליה, הרוק הנשי".
יש לנו ביציות גדולות
- בואי ננסה להבין קצת מה בעצם ההבדל בין מוזיקה נשית לגברית..
"עם נשים זה אחרת. למרות שכמובן תלוי גם מי הנשים. הייתי גם בהרכבים נשיים שהיה נורא לנגן בהם בגלל קנאה וחוסר פרגון והרגשה כללית של להקה צבאית, אבל ב`מכשפות` הייתה לנו מטרה אחת משותפת, ופרגנו אחת לשנייה ובגלל זה הלהקה הזאת הצליחה כל כך.
הכתיבה הנשית גם היא שונה, ושיסלחו לי הגברים, היא יותר בוגרת. נשים כותבות אחרת. גברים תמיד יישארו ילדים ולא משנה כמה הם יגדלו בגיל, במנטליות הם תמיד ילדים קטנים שנצטרך לגדל. נשים יותר בוגרות. אנחנו עוברות דברים שגברים לא היו מצליחים לשרוד. גבר, עם כל החוזק והמאצ`ואיזם, לא היה עומד בחיים בלעבור לידה, ואני אומרת את זה כאמא (לכהן ולבעלה בן בכור בן עשרה חודשים).
נשים זה כוח רציני. כל צורת העבודה שונה, הנגינה היא אחרת, ההתייחסות לטקסטים, למוזיקה. ניסיתי את שני הדברים, וזה מרגיש אחרת. הבעיה היא שקשה למצוא נגניות טובות פרופר, כי אנחנו מדינה קטנה, ולמרות שהן נמצאות, הן כמעט שלא נחשפות. יש פה ביטוי רב יותר לגבריות במוזיקה, אז לפעמים את צריכה להתפשר נניח על גיטריסטית פחות טובה ולחפות עם בסיסטית חזקה יותר.
בהרכב הנוכחי מצאתי סוף סוף את הנחלה שלי. גם הבסיסטית וגם הגיטריסטית נפלאות ואני שלמה איתן במאה אחוז. זה הרכב של נשים עם ביציות... אין לנו ביצים, אבל יש לנו ביציות מאד גדולות.."
"התחלנו לעבוד יחד כשהייתי בחודש השביעי"
- איך התחברתן בעצם?
"אחרי שהתפרק ההרכב הקודם שלי, `מונרו`, בצורה שהכאיבה לי מאוד, החלטתי לנוח מהרכבים עד הלידה. אבל מסתבר שאלוהים לא סוגר דלת אחת לפני שהוא פותח את השניה, וכשיואב שדמה, הסאונדמן שאני עובדת אתו צלצל להמליץ בפני על גיטריסטית שהוא מכיר, קבענו להיפגש, ובגלל שהייתי בחודש השביעי החלטנו להתחיל לאט לאסוף חומרים.
הבאתי לליעד טקסט והיא הלחינה אותו במהירות, בסגנון שאני נורא מתחברת אליו. צירפנו את שיר הבסיסטית, שהיא במקור מתופפת וגיטריסטית ומי שישמע אותה לא יאמין שהיא מנגנת בס פחות משנה, אחרי טירונות הבס שעשינו לה.
אחרי שילדתי אספנו וכתבנו עוד חומרים. עדיין הייתי מושבתת מנגינה לחמישה חודשים כי בגלל שלא הרמתי נכון את הילד נהיו לי בעיות במפרקים ולא יכולתי להחזיק מקל תופים. כשזה הסתדר, תוך זמן קצר מאד הקלטנו באולפן של ארקדי דוכין חמישה קטעים ושמנו אותם ב`במה חדשה` כדי שהקהל יכיר אותנו.
זה יצר עניין גדול מאוד, תוך זמן קצר זכינו לתגובות מאד טובות, ועכשיו אנחנו עובדות על קליפ שיעשה לנו צלם שגדל על המכשפות וראה בעבודה איתנו סוג של סגירת מעגל".
- היית אומרת שהסגנון של ליידי די קרוב לזה של המכשפות?
"באנרגיות זה מאד דומה. זה רוק בועט, נותן בראש. שליש מהמכשפות שם, אז בטוח שזה יזכיר..."
- בחלק גדול מההרכבים שלך המשכת לשתף פעולה עם עוד `מכשפה`, יפעת נץ. למה בעצם לא בהרכב הזה?
"יפעת עובדת על החומרים שלה ומופיעה עם אחיה ארז נץ ועם ההרכב שלו. אנחנו משתפות פעולה, מארחות אחת את השנייה, אבל מוזיקלית הסגנון שלנו שונה. אני מאוד קרובה לסטייל של המכשפות ויפעת אוהבת דברים אחרים, רוק יותר מיינסטרימי, פחות מסובך".
"תמיד אהבתי להחזיק מקלות בידיים"
- מגיל שלוש את בעניין של התופים. מה מוביל ילדה בת שלוש לתופים דווקא?
"מגיל צעיר אני יודעת מה אני רוצה... כילדה ראיתי בטלוויזיה באחד הפסטיבלים את אהר`לה קמינסקי מתופף, הצבעתי על הטלוויזיה ואמרתי `זה אני רוצה!`. תמיד אהבתי להחזיק מקלות בידיים, דפקתי עם מזלגות ועם כפיות על סט תופים שעשיתי לי כילדה ממחבתות ומסירים. אני אדם קפיצי מטבעי, כל הזמן בתנועה. בתופים את יכולה לבטא את כל הטירוף שיש בך. אני לא בנאדם מטורף אבל בוער בי מבפנים, והדרך שהכי נכון לי להוציא את כל האנרגיות היא דרך התופים. אבל אגב, כשאני עצבנית, אני לא יכולה לתופף.
אצלי זה לא לדפוק על התופים, אלא לנגן, ויש הבדל גדול. זה לנגן מנגינות על התופים ולא רק לדפוק מקצבים כמו מכונה, כי מכונות יש היום. זה היה היופי במכשפות, שלתופים ולגיטרות היו דיאלוגים, כל הזמן הכלים שלנו דיברו אחד עם השני, הייתה יצירתיות. גם זו ירושה שקיבלתי מהמכשפות כי עד אז הראייה שלי הייתה אחרת. ראיתי תופים ככלי מלווה בלבד ולא ככלי של אמן על הבמה שצריך לעניין ולהתבטא. אני שומרת תודה גדולה מאוד לתקופה הזאת. בגלל זה אני כל יום חיה את זה למרות שזה נגמר. מבחינתי זה לא נגמר. זה תמיד ימשיך".
ליידי די תופענה ביום שישי הקרוב, 3 בספטמבר בהייניקן הבימה קלאב (פתיחת דלתות ב 22.30). אורחת מיוחדת: יפעת נץ.
האתר של יעל כהן
31/08/2004
:תאריך יצירה
|