מסע זמן לשנות החמישים

השתתפות בערב מחווה לשיריו של המלחין יוסף הדר, לפני כעשרה חודשים, הסיטה זמנית את להקת "גאיה" מהמסלול שאותו התוותה לעצמה עם צאת "חופשי", אלבום האולפן האחרון שלה (2008). קבלת הפנים של הקהל לשירים שביצעה במהלכו, שיגרה אותם לפרויקט הנוכחי שלה - מופע שמוקדש לשירי רועים משנות החמישים בהשראת "מה יפים הלילות בכנען" (של יצחק קצנלסון).
 
המסע המוזיקלי בזמן (שנוספו אליו גם אלמנטים וקטעים תיאטרליים) הפך לא מכבר לאלבום נפרד, שמתעד במדויק כמעט את הופעת הלהקה בצוותא תל אביב בסוף ינואר האחרון. כמעט? הוא כולל את 14 השירים של המופע, אולם לא את קטעי קישור ומשחק (כתיבה: אסף אשתר, בימוי: חמוטל בן זאב) שמעשירים את החוויה, גם מאריכים אותה, ובעיקר יוצקים לתוכה טריוויה חיונית ואתנחתות קומיות, וגם לא את ההדרן, הבלתי-נמנע כמעט של "שיר לאהבה" (הידוע בשמו "יחד").
 
אמש חזרה "גאיה" לזירת הפשע, להיכל התרבות בפתח תקוה, כדי לסגור את המעגל עם המקום בו החל המסע עם שירי יוסף הדר. ומה נגיד? צדק מי שהציע לאחת המבשרות של הצליל האתני בפופ הישראלי, להתוודע לשירי ה"הו-הה" של פעם. כי שירי הרועים של ראשית המדינה כאילו נכתבו בעבור האופי, הצליל, הגישה המכובדת והטיפול המוקפד של "גאיה". כנציגה של אתניות מתחדשת היא מתחברת בטבעיות עם האותנטיות העממית והפולקלורית של השירים שהעסיקו את מלחיני הזמר העברי בראשית העשור הששי של המאה הקודמת. שלא לדבר על החיבור הטבעי לחלוטין של החליל, כלי הנגינה העיקרי של גילי ליבר, מנהיג וסולן "גאיה", עם שירת הרועים והעדרים.

ולמרות שלא פשוט וקל לקבל שירה נאיבית ומוקדמת בשנים לצלילי קלידים ותכנותים (של דורון דנגור), ולמרות שהקצב העדכני וההפקה המוזיקלית העשירה לא תמיד מאפשרים הצטרפות בשירה, ולמרות שקולו הגבוה של ליבר אינו חם מספיק כדי לעודד שירה בציבור, עדיין השירים שנכללים במופע לא יכלו למצוא לעצמם עיבודים מחמיאים ומבצעים כנים יותר מאלה של דנגור, ליבר וארבעת שותפיהם האחרים ב"גאיה".
 
יתרה מזאת, לעתים רחוקות במציאות של זמננו, אנחנו שומעים שירים כמו "שיר הנוקדים", "אל העין", "שובה אליי" (זאת התרומה של יוסף הדר ז"ל), "ערב שח", "דבקה רפיח", באר בשדה" (טרילוגיה קלאסית משל עמנואל זמיר), "למדבר" (חיים חפר ואלכסנדר ארגוב), "רועה ורועה" (מתתיהו שלם) ו"החליל" (לאה גולדברג ודוד זהבי) - במלואם. בדרך כלל הם מבוצעים למקוטעין, במחרוזות, בערבים של שירת רבים ובמועדוני זמר. "גאיה" נותנת להם את הכבוד השלם, במלוא הדרם ויופיים, ובעצם מזכירה, למי שהספיק לשכוח, שמוזיקת עולם היא לא המצאה זרה אלא פיתוח אמנותי של יצירה ישראלית מוקדמת.

אך לא רק נגינת החלילים המופלאה של ליבר נותנת את הטון הנכון. מפתיעה ומשביעה ממנה היא השתלבותו של העוּד, בנגינתו הנהדרת של איהאב נימר, במארג המוזיקלי האתני. כל כך מתאים, כל כך מתבקש, ואיך אפשר היה לחשוב על שירי רועים בלי עוּד, שמתפקד כגיטרה מובילה לכל דבר. ותרומה נכבדה יש גם לסולנית-העמיתה עדי פרומוביץ, ולא רק הודות לשירתה המצוינת, העזה, הצלולה והיציבה, כמו בזכות נוכחותה מלאת החיוניות, המרץ וההתלהבות, שמזריקה תוספי-אנרגיה בעורקי המופע.
 
עוד במופע מושמעים "שני שושנים" (יעקב אורלנד ומרדכי זעירא) עם מאוואל מרתק של ליבר, "טיול לילי" (עמוס אטינגר ומאיר נוי) כשהפזמון החוזר מואץ לכמעט סלסה, "מה אומרות עינייך" (יצחק שנהר וזעירא) וגם "שדמתי" (שנהר וידידיה אדמון) בביצוע ניו אייג`י מובהק, כשהסולן הוא החליל של ליבר. השחקן ליאור  חקון, בדמות הנוקד נקדימון שקפץ בזמן משם לעכשיו, מוסיף לוויית חן.
 
להקת גאיה. יפים הלילות בכנען. היכל התרבות פתח תקוה, 18 באפריל 2009.