שני גיטריסטים, בסיסט ומתופף, שמנגנים בשנים האחרונות עם אמני רוק מהשורה הראשונה, מתחברים כדי לנגן בשביל הכיף, ומוצאים עניין מוזיקלי חדש בערבוב של גוונים בלקניים, צועניים, יהודים, איטלקיים, שהמכנה המשותף שלו הוא הצליל העממי הישן.
זה פחות או יותר הסיפור של "היהלומים" – הבסיסט עודד שכטר (שניגן עם אהוד בנאי, ברי סחרוף, עמיר לב), הגיטריסט ערן וייץ (רונה קינן, רונית שחר, חמי רודנר), המתופף אורי תכלת (שרון רוטר, שלומי שבן, כעת בלהקת "הזבובים") והגיטריסט עידו אגמון (חמי רודנר, פורטיס, ירמי קפלן), היהלום שנדרש להסביר לטל גורדון את הבחירה המוזיקלית הלא שגרתית.
"לא בא לנו לג`מג`ם ורצינו מנגינות"
קטעים מסוימים באלבום הראשון של "היהלומים" מזכירים למי שהיה לו סבא רומני (כמוני) את הנגנים שמנעימים את זמנם של הסועדים במסעדות רומניות אותנטיות, בין הקבב לצ`ורבה. חלקים אחרים יזרקו אתכם לכיוון "זורבה היווני" ובחלק הנותר מתערבבים כל התבלינים הבלקניים עממיים האלה עם מנגינות מוכרות של סשה ארגוב.
- הקומוניקט שלכם מספר על "הרכב ששם לעצמו למטרה לשלב בין מנגינות עממיות צרפתיות, איטלקיות, יווניות, יהודיות, ישראליות, לבין מוזיקת רוק". אז מה גורם לארבעה נגנים לשים לעצמם מטרה כזאת?...
"זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע. זאת הייתה התחברות של כמה אנשים שמכירים אחד את השני. רצינו לנגן, ואף אחד לא רצה לשיר. לא בא לנו לנגן סולואים של שעות, לא בא לנו לג`מג`ם, לא היו לנו שירים, ורצינו מנגינות. קבענו חזרה והתחלנו לחפש בדיסקים איזשהו קטע שאפשר לנגן אותו.
הגענו לדיסק `מתי כספי שר סשה ארגוב`, הדיסק שבו הם עם פפיונים כאלה על העטיפה. זה דיסק שגדלתי עליו. שירים מדהימים. מהתיכון בערך חשבתי שיהיה מגניב לעשות פעם ערב אינסטרומנטלי של מנגינות של סשה ארגוב. זה לא שהמילים עושות עוול, אבל המנגינות עומדות בפני עצמן נורא טוב ויש הרבה מה לעשות איתן. מצאנו שם את `שיר ההפלגה`, וזה היה השיר הראשון שעשינו. משם הכל המשיך לאותו כיוון של שילוב מוזיקלי של כל מיני גוונים".
"קול שני עם הגיטרה"
חמושים בשמות מלחינים כמו פרפיניאדיס, יורגו זמבטאס, המילטון, וכאמור, סשה ארגוב (שזוכה משום מה לחזור ולהתקרא אלכסנדר בקרדיטים שעל האלבום), הם יוצרים אלבום אינסטרומנטלי שכולו אינטרפרטציות לנעימות מוכרות (ומתי בפעם האחרונה נאמרה המילה "נעימות" בהקשר של דיסק ישראלי חדש?...).
- מדובר במעבר די חד למי שרגיל לנגן רוק כבר שנים, כמוכם...
"כולנו באים לא רק מרוק. עברנו גם דרך ג`אז וסגנונות אחרים, אז יש לנו גם באצבעות וגם בראש את הפתיחות למה שאפשר לעשות מעבר לקובייה של הרוק. כשהתחלנו לנגן את `שיר ההפלגה` , איכשהו היה משעמם סתם לנגן את זה בגיטרה, אז אמרנו, בוא נעשה קול שני עם הגיטרה השנייה, התחלנו להשתעשע ופתאום יצא משהו נורא מגניב.
אם תחשבי על זה, בתור גיטריסט, כשאתה מנגן שירים עם אנשים, כמעט אף פעם לא יוצא לך לנגן ממש מנגינות על הגיטרה. או שאתה מנגן תפקיד קצבי, או שאתה עושה ליין מוביל, אבל אתה אף פעם לא מנגן את המנגינה נטו, כדבר המוביל. בהרכב הזה הגיטרות מנגנות את המנגינות, עושות קולות אחת לשנייה, זו עבודת נגינה אחרת".
"מוזיקה של האנטי-גלובליזציה"
אין מה להגיד, אם אמנים ישראלים מוכנים להיכנס לדיאלוג עם ז`אנרים מוזיקליים מהסוג שפעם נחשב לנורא לא קול, על גבול הפדיחה (ושהיו מתנגנים על הפטיפון של אמא שלי כשהייתי ממש, אבל ממש קטנה) אז אפשר לומר שהמוזיקה הישראלית מתחילה להתבגר ולהיפתח.
- אתה מסכים איתי שבחירה בחומרים כאלה מעידה על סוג של התבגרות מוזיקלית?
"לגבי ההתבגרות, אני מרגיש שהדברים הפכו להיות כל כך דומים בכל מקום בעולם, שיש איזה רצון לחפש מה מיוחד במקום שאתה חי בו. מה הצבע שלו. ולא לחפש במין צורה מוזיאונית כזאת איך זה בדיוק היה ולנסות לשחזר, אלא לחפש את הרוח של הדברים, את האווירה שיש פה, במקום שלך. אז נכון שבכל תקליט ישראלי יש את האוויר שנושמים בישראל, אבל יש עכשיו צורך של אנשים להגיד, וואלה, אין לי כבר רגשי נחיתות כלפי המקום הישראלי, ומעניין אותי איך אני מוצא את הדרך להרגיש את המקום הזה יותר במה שאני עושה. יש בזה אפילו אולי משהו שקשור איכשהו לאווירה של האנטי-גלובלזיציה.
וזה גם אתגר טכני. הכי מדליק אותי לקחת מנגינות שבאורגינל לא ידענו לנגן, נגיד דברים יווניים, שזה קצב אחר ודינמיקה אחרת. בהתחלה הגענו לזה בבורות ממש ובלי שום הבנה, והתחלנו לחפש לשמוע את הדבר האמיתי. למשל מצאתי ב`אוזן השלישית` תקליט כזה שקונים בשקל, ולפי העטיפה היה נראה שזה בטוח יווני אותנטי, וזה באמת היה פשוט תקליט מדהים, שלקחנו ממנו כמה קטעים והתחלנו לנגן גם אותם".
"גם מדבר לישבן וגם מלא פשטות ועצב"
- איזה דברים גילית על המוזיקה העממית דרך העבודה של היהלומים?
"במוזיקה עממית יש דברים שיכולים לגעת בך יותר מהמון להיטים שנוחתים עליך דרך אמצעי התקשורת הגדולים. יש בה גם דמעה וגם איזשהו צחוק, זה גם מרקיד ומדבר לישבן אבל גם מלא בפשטות ועצב, וזה לא סותר אחד את השני. ברוק, אפשר לפעמים רק להתחבר רגשית לשיר, או רק לזוז איתו.
במוזיקה הזאת אפשר לחבר את כל הממדים האלה. וכנראה שלהגיע לזה זאת באמת סוג של התבגרות ופתיחות. כי זה אומר לגשת לזה בלי חשש, ולא לנגוע בזה בזהירות כי `סשה ארגוב זה קדוש`. זה להעז לחשוב על סשה ארגוב כמו שאתה חושב על כל מוזיקה שאתה שומע היום.
אני שונא שנאה עצומה את זה שמדברים על סשה ארגוב כמותג של מוזיקת ישראל הישנה והטובה. לא כי יש לי משהו נגד ארץ ישראל הישנה והטובה, אבל ארגוב, ספציפית, היה כל כך שונה וחריג ואחר, יש כל כך הרבה חיוך וקריצה בכתיבה שלו. הכתיבה שלו היא שילוב של מנגינה כל כך עשירה ומורכבת מצד אחד, ומצד שני, כל אדם כמעט יכול לזמזם אותה בקלות".
"אנחנו גם להקת חתונות"
- יש קשר בין מה שאתם עושים לטרנד הצועני של השנה האחרונה?
"ככל שהעולם מתקדם, טרנדים מחזיקים מעמד חודשיים ואז נעלמים. אנחנו השתלבנו בטרנד הזה מהתחלה כי זה קרה פחות או יותר במקביל לנו, אבל התחלנו בלי שום קשר, רק מתוך הקטע של לגלות משהו על מוזיקה דרך האצבעות".
- כמה זמן אתם כבר עובדים יחד?
"אנחנו עובדים ביחד שלוש שנים, ומתוכן מופיעים כשנתיים. התחלנו להופיע כי מישהו שעזר לנו מאוד בהתחלה והכיר את החומרים שלנו, התחתן וביקש שננגן בחתונה שלו. הופענו שם ולהפתעתנו היה לנו ממש כיף. משם המשיכו להזמין אותנו לעוד חתונות. האמת שקיבלנו כמעט בחשדנות את זה שאוהבים את מה שאנחנו מנגנים, כי זה היה לפני זה דבר כל כך פרטי וקטן שלנו שלא ציפינו שמישהו יגלה בזה עניין בחוץ".
- אז בשם המתעניינים, אפשר לקחת אתכם עדיין בחשבון לחתונות?...
"אני חושב שכן. זה גבולי... עשינו את זה קצת, אבל הופענו בעוד הרבה מקומות שלא חשבנו שנגיע אליהם בחיים... אנחנו בהחלט משתמשים בדימוי הזה של להקות חתונות.. בתחילת הדרך הגדרנו את עצמנו כפאנק-חתונות".
"אלבום שהוקלט ביומיים"
- באלבום עדיין אין חומרים מקוריים שאתם כתבתם.
"האלבום הוקלט לפני שנה והחומרים המקוריים שלנו היו אז בחיתולים. זה אלבום שהוקלט ביומיים, כולל הכל, הכי מהיר שיש, והוא הנצחה של תקופה מסוימת בזמן. ככה נשמענו אז, ולא נהיה שם יותר, וזה נשמר בהקלטה. החלטנו שנוציא את זה כתקליט כדי להנציח את הרגע המסוים ההוא. מי שיבוא היום להופעה ישמע שאנחנו מנגנים כבר אחרת יחסית. התקדמנו הרבה מאז. בהופעות יש כבר חומרים שאנחנו כתבנו".
- ואתם כותבים באותה אוריינטציה? איך אפשר בעצם לכתוב משהו "עממי"?
"זה קשה מאוד ובגלל זה זה לוקח לנו הרבה זמן. זה לכתוב דברים שצריכים להשמע פשוטים ועממיים אבל להיות חדשים לחלוטין. ולמרות שאנחנו עוד לא שוחים בזה, אני מאמין שאנחנו מצליחים לשמר את האוירה שיש בדיסק. אנחנו רק בהתחלה של זה, ובטוח שעוד נשתפר".
הדיסק ייצא לקראת ראש השנה בלייבל "לייבלה" בהפצת אן.אם.סי.
היהלומים יופיעו במופע חגיגי לרגל צאת האלבום, ב- 12 בספטמבר (יום א`) ב- 23:00 , בפאב אברקסס, בתל-אביב. הכניסה חופשית!
טל גורדון
05/09/2004
:תאריך יצירה
|