קונצרט הפתיחה של הפסטיבל הבינלאומי השביעי למוזיקה קאמרית ירושלים, שנערך ב- 3 בספטמבר, כלל יצירות של סמטנה, דבוז`ק בטהובן וברטוק ורשם תיקו 2:2, כשהציע שני ביצועים טובים ושניים טובים קצת פחות.
נראה כי קונצרט זה וכן קונצרט הסיום, שיתקיים ב- 15 בספטמבר (ויכלול יצירות מאת דבוז`ק, בטהובן ומנדלסון), הם שני הקונצרטים הקלים יותר לעיכול מבין התכניות המרכיבות את הפסטיבל השנה, שבהן ניכרות יותר יצירות של מלחיני אמצע המאה העשרים, ושיידרש להן כנראה ריכוז יתר בהקשבה.
אווירה נקישתית לפתיחה
הקונצרט נפתח בפרק סונטה לשני פסנתרים, ולשמונה ידיים, שנגנו סלים עבוד-אשקר, מיכל פרידלנדר, שי ווזנר וקיריל גרשטיין. היצירה היא קלילה ופשוטה ברוחה. בתכנייה נכתב שהיא נוצרה לנגינה ביתית ולתלמידים, הווה אומר - לא מסובך ולא מורכב מדי.
אלא שארבעת הפסנתרנים המוכשרים התעקשו להעניק ליצירה ממד מקורי ובמקום להעניק אפקט מעודן במקומות המלודיים ביצירה, השתלטה עליהם אווירה נקישתית נמרצת ובולענית.
הרביעייה הירושלמית עושה זאת שוב
מייד אחר כך עלו חברי הרביעייה הירושלמית (אלכסנדר פבלובסקי וסרגיי ברסלר - כינורות, עמיחי גרוס – ויולה וקיריל זלוטניקוב – צ`לו) שניגנו את הרביעייה בפה מג`ור, "האמריקנית" של דבוז`ק.
נגינתם המעולה של חברי הרביעייה הירושלמית, מציבה מחדש שאלה שעומדת בבסיסם של כל המפגשים החד-פעמיים והמזדמנים שהם נשמת אפם של פסטיבלי מוזיקה קאמרית. מה נכון יותר וטוב יותר - לשתף בפסטיבל הרכבים קבועים שחבריהם מכירים היטב זה את זה ובאים לאולם כשלשון הנגינה המשותפת שלהם משופשפת דיה ומתנגנת מאליה, או מפגשים שבהם השפה נולדת ברגע המפגש עצמו ויוצרת את חוויה חד-פעמית.
נגינת הרביעיה בקונצרט הפתיחה הדגימה את יתרונו של ההרכב הקבוע. איכות הדיאלוג בין הכינור והצ`לו, בייחוד בפרק השני, האטי, הנפיקה מוזיקה רגישה ובעלת איכות סיפורית. דבוז`ק תיאר בצלילים חוויות חוץ מוזיקליות של טיולים בטבע האמריקני, ופגישות עם אמריקנים. גם ללא ההסבר הצליחו חברי הרביעייה הירושלמית לספר את הסיפור ולא לאבד אף שמץ ממנו ומן הנגינה התואמת.
אם מישהו צריך עדיין הוכחה שמודבר באחד ההרכבים הטובים היותר הפועלים כיום, בא הקונצרט הזה ואישר את ההנחה הזאת מחדש.
שמידט חד ממדי
בהמשך הקונצרט השמיעו זמר הבריטון אנדריאס שמידט והפסנתרנית אלנה בשקירובה, המנהלת האמנותית של הפסטיבל, אחד עשר שירים של בטהובן ובכללם המחזור "אל האהובה הרחוקה".
מבחר השירים הזה מייצג פנים שונות של בטהובן, שיר ברוח העממית עם ליווי פסנתרי צנוע ובסיסי בקצה האחד של התצוגה ומחזור שירים שבו יוצר בטהובן האחדה, על-ידי מוטיב המלכד בין השיר הראשון והאחרון, כשהפסנתר מהווה הד לתוכן המילולי וגם איור מוזיקלי לאותו תוכן.
דווקא משום פריצת הדרך והראשוניות בחשיבה המקורית שירי בטהובן תובעניים יותר לביצוע משיריהם של שוברט ושומן וזאת לא רק במוזיקליות הנתבעת אלא גם בדרמה, המנכיחה ומעצימה את המוזיקה.
אנדריאס שמידט, נשמע באולם ימקא, חד ממדי מדי. שיר דמה מדי למשנהו באיכות הביצוע ובאינטרפרטציה וזאת למרות שנגינתה של בשקירובה הצטיינה לא רק בהענקת משטח הופעה נוח לשמידט, אלא בשותפות ואפילו בתמיכה. הביצוע של שמידט, זמר בעל קול סימפטי ותחום קול שיכול להפליג ולהגדיל את המינעד, לא התרומם למדרגת הפרשנות המפעימה. נותרנו עם ביצוע טוב שואף לשגרתי ורחוק מלרגש.
שיא מרגש לסיום
אחרונה בקונצרט הפתיחה הייתה הסונטה המרתקת של ברטוק לשני פסנתרים ולכלי הקשה. יצירה חלוצית בהענקת מקום שווה לכלי הקשה ולפסנתר, ומשופעת בהשפעות של מה שמכנים היום "מוזיקת עולם" ובתוך כל אלה מוזיקה קאמרית מעניינת ומרתקת בכל פעם מחדש.
אם התכוונו לכך ואם לאו שמרו המוזיקאים לסוף את שיאו של הקונצרט, הפסנתרנים סלים עבוד-אשקר ומיכל פרידלנדר וצמד הנקשנים, האחים מארק ודן מושייב (שגויסו לנגינה רק יום לפני הקונצרט) הצליחו לרגש ממש, בקטעי המחול הקצביים ולא פחות ברגעים השקטים והאיטיים ובעיקר לשתף פעולה באורח המוצלח ביותר.
הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית נפתח מחר
לפירוט אירועי הפסטיבל
ג`אז, סרטים וכיתות אמן בפסטיבל למוזיקה קאמרית
אתר הפסטיבל
05/09/2004
:תאריך יצירה
|