המורה לניצוח בה"א הידיעה
 
ניצוח מקצוע מוזר,  אדם עומד ומניף את ידיו, צלילים וקולות נשמעים אבל ללא הנגנים והזמרים יישמע לכל היותר משק שרביטו באוויר ותו לא. מקצוע מוזר עוד יותר שכן הוא אחד מן המקצועות שאין ללומדם (רק) מספרי לימוד. כאן עדיין שרירים וקיימים יחסי השוליה ואמן. בשעורים הפרטניים של הניצוח יש מורה ותלמיד וספר תווים ולעתים גם פסנתר, הרבה לימודים שנולדים במפגש ללא שצליל אחד של התזמורת נשמע. אבל כאן לא מסתיימת רשימת התכונות שדורש הניצוח. המקצוע דורש מבחר תכונות  שאינן נלמדות בכיתות האקדמיות: ניהול, הנהגה, הכתבה, שכנוע, הצבת מטרה מיידית הקונצרט הקרוב (טקטית) ומטרה רחוקה (אסטרטגית) שיפור מתמיד של רמת התזמורת ועיצוב צלילה ויכולותיה. "למנצח דרוש הרבה יותר מכישרון מוזיקלי", אמר רודן. "הוא פסיכולוג ומחנך שצריך קשר אישי עם הנגנים וכימיה עם התזמורת כולה..". 
 
מנדי רודן, חתן פרס ישראל, שהלך אתמול לעולמו לא רק שידע, והיטיב להכיר תכונות אלה, הייתה לו תכונה אחת נוספת הוא ידע להנחיל את הידע לאחרים. מכאן מתחיל ייחודו של רודן בעולם המוזיקה בישראל, עולם שייראה שונה מאד החל מהבוקר.
 
רודן היה המורה לניצוח ב"הא" הידיעה. קשה להעלות על הדעת שם של מנצח ישראל מבני החמישים ופחות שלא נמנה עם תלמידיו. לפני שבועיים התקיים קונצרט לציון יום הולדתו השמונים ולבמה עלו זה אחר זה מנצחים שהיו תלמידיו, אחרי ישבו בקהל או שגרו ברכות בעל פה או בכתב ממקומות שונים בעולם. אבל רודן לא היה רק מנצח ורק מורה לניצוח. הוא עמד בראש אקדמיה למוזיקה, (זו שבירושלים) במשך שנים לא מעטות וממושבו שם היא אחראי לחינוך מוזיקלי של נגנים, זמרים, מורים למוזיקה, וכחבר המועצה להשכלה גבוהה ראה וניסה גם למקם את הוראת המוזיקה באקדמיה גבוה יותר בסולם העדיפויות האקדמי-ציבורי.
 
גם בכך הוא לא חש שעשה די. רודן ראה כחלק בלתי נפרד מתפקידו לנצח על יצירות שנכתבו כאן. הוא יצר דפוס עבודה שבכל תזמורת שבה עבד הוא שילב יצירה מקומית (קטנה או גדולה), וזאת כחלק מובן מאליו שתפקידם של אמני ביצוע להביא לידי ביצוע יצירות שנכתבות בארץ שבה הוא חי. רודן אומנם לא היה הראשון שניצח על מוזיקה ישראלית אבל בשונה מאחרים שהרגישו הזדהות עם מלחין זה או אם מלחין אחר, הוא היה הראשון שראה בביצוע יצירה ישראלית (טובה, שעברה את ביקרתו האיכותית) זכות ולא חובה. לעשיית זו לוותה תחושת שליחות. 
  
משפחה "לא מוזיקלית"
 
מנדי רודן נולד ב-1929 ביאש שבצפון רומניה למשפחה "לא מוזיקלית". בן חמש שמע לראשונה מוזיקאי לנגן בכינור בגן הילדים שלו. הילד התאהב בכלי והתחיל ללמוד נגינה. כעבור שבע שנים נוספות, כשהיה בן 12, רצחו נאצים את אביו ועוד רבים מבני משפחתו. מנדי, אמו, אחיו ואחותו שרדו את המלחמה, אך נקלעו למצוקה כלכלית קשה. רודן הנער, שהצטיין במתמטיקה, סייע לפרנסת המשפחה בשיעורים פרטיים שנתן לילדים, אך לא ויתר על לימודי הכינור, ובגיל 16 זכה בפרס הראשון בתחרות נגינה מטעם תזמורת הרדיו הרומני והתקבל לשורות התזמורת ככנר הצעיר ביותר.
 
המשפחה עברה לבוקרשט, ורודן – במקביל לעבודתו בתזמורת – למד נגינה בקונסרבטוריון הלאומי, ובמקביל למד הנדסה בבית-הספר הפוליטכני בבירה. "אבי אמר תמיד שאי אפשר להתפרנס ממוזיקה וצריך ללמוד גם מקצוע מעשי", הוא הסביר. בתזמורת  התקדם עד לדרגת כנר ראשי, והיה גם עוזרו של המנצח. באחד הקונצרטים נתבקש למלא את מקומו של המנצח. "זאת הייתה הצלחה גדולה, ואז החלטתי שאני רוצה להיות מנצח; הרגשתי שיש לי נתונים ותכונות של מנצח, וקיבלתי עידוד רב ממנצחים אחרים". הוא נטש את לימודי ההנדסה על סף הסיום, ובתוך שלוש שנים השלים תואר ראשון ותואר שני בניצוח. בגיל 24 הוא מונה למנצח הראשי של תזמורת הרדיו.
 
בשבע השנים שבהן ניצח על התזמורת סבל רודן לא פעם מאנטישמיות. הוא נתבקש להחליף את שמו המקורי רוזנבלום לשם בעל צליל פחות יהודי, "לא ידעתי מה משמעות השם בעברית". פה ושם הוטלו הגבלות על חופש התנועה שלו, ונאסר על אשתו להצטרף לנסיעותיו עם התזמורת. ב-1960 ביקשו בני הזוג אישור להגר מרומניה. "תוך יום פוטרנו שנינו מהעבודה, ואף שהייתי מנצח בעל שם נאלצתי לנגן למחייתי בתזמורת פרובינציאלית קטנה", הוא מספר. רק כעבור חודשיים הם קיבלו אישור ועלו ארצה.
 
כאן הוא החל את דרכו בצניעות ככנר בתזמורת רמת-גן, אבל תוך פחות משנה הוא כבר הוזמן לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית "הייתי בשמים", הוא סיפר "רעדתי מהתרגשות, אבל השתדלתי פשוט להשתלב בנגינה הנפלאה של התזמורת. הקונצרט היה הצלחה גדולה, ומאז לא נותק הקשר שלי עם הפילהרמונית". זמן קצר לאחר מכן היה רודן למנצח התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. "זאת הייתה תקופה של פריצת דרך מבחינתי", מספר רודן. "הכרתי את כל המלחינים הישראלים, והייתה לי הזכות לנגן מיצירותיהם. זה היה השער שלי להיכרות עם התרבות הישראלית". 
  
 בתחילת שנות ה-60 התקבל רודן לסגל ההוראה באקדמיה למוזיקה בירושלים, ייסד את המחלקה לניצוח ועמד בראשה. לימים עמד גם בראש האקדמיה, והיה אחראי להכרה בה כמוסד אקדמי ולפיתוח תכניות הלימודים שלה. הוא גם העביר את האקדמיה למשכנה בקמפוס גבעת רם. "רבים מתלמידינו הם היום סולנים ונגנים ראשונים בתזמורות חשובות בעולם, וכמובן גם מנצחים. זו גאווה גדולה". אבל למעשה הקשר בינו לבין תלמידיו היה אמיץ הרבה יותר מאשר ההתנסחות שהוא סיפק. מי שלמדו אצלו שיעור או שניים או נעזר בו לקראת קונצרט חשוב, וכל מי שנמנו עם תלמידיו הקבועים מדברים על החוויה האישית, על הדיוק הידע והיכולה לכוון את התלמידים לתעודתם. אשר פיש, מבכירי תלמידיו שלח לו לפני שבועיים ברכה מוקלטת ליום ההולדת השמונים וסיפר למנדי רודן איך לדוגמה, ויכוחיהם ושיחותיהם לפני שנים על הקונצ`רטו לתזמורת של ברטוק, עדיין מהדהדים בזכרונו כשהוא מכין את היצירה. 
 
רודן עיצב תזמורות, בנה אותן ואת צלילן, חלקו רב במיוחד בבנייתן של הסינפונייטה הישראלית באר-שבע,שאיתה יצא למספר סיורים בחו"ל, בהם הפליאה "התזמורת מן המדבר"(כך כינו אותה בתקשורת האירופית) לנגן. עוד נבנו בהדרכתו התזמורת הסימפונית ירושלים והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון ולצדן גם התזמורת הקאמרית של חיל החינוך בצה"ל.  בניית תזמורת צריך לומר כאן אינה רק עבודה אינטנסיבית עם תזמורת, אלא גם עם קבוצות הכלים שבתוך התזמורת. עבודה עם תזמורת משמעה למצוא את היצירות הנכונות, כשהבחירה נעשית כשהוא המנהל המוזיקלי נתון מתוך מחשבה על הנגנים, על הקל על השיווק ועוד. 
   
חזרה לבוקרשט כמנצח
 
עם כל האילוצים האלה הצליח מנדי רודן לרשום לעצמו הישג של ניצוח על יותר מ-300 יצירות ישראליות בארץ ובעולם. בנוסף לתזמורות שהוזכרו ניצח רודן למעשה על כל התזמורת בישראל. בפילהרמונית היה לו מעמד מיוחד של מנצח עמית ובמשך שנים חילק את דוכן המנצחים עם זובין מהטה במספר הקונצרטים הרב והתכניות השונות שעליהם היה מופקד. רודן היה גם במשך מספר שנים מנצחה של התזמורת הלאומית הבלגית ולימד ניצוח בבית הספר הנודע איסטמן ברוצ`סטר בארצות הברית.  
 
לאורך השנים הרבות שבהן פעל בישראל ניצח על החשובים שבמוזיקאי העולם ארתור רובינשטיין "איתו דברתי רבות והערותיו היוו נקודת מפנה בעבודתי",  רודולף סרקין, מסטיסלב רסטרופוביץ`, אייזק שטרן, דניאל ברנבוים ורשימה ארוכה שבקצה האחר כוללת גם אמני פופ שונים ובהם למשל השנסונייר הצרפתי-יהודי ז`ורז` מוסטאקי ועוד ועוד.  רגע מרגש בעשור האחרון היה הזמנתו לנצח מחדש על תזמורת הרדיו של בוקרשט  "זאת הייתה מחווה בלתי רגילה וגאווה עצומה לייצג כך את ישראל ולחגוג את יום העצמאות במקום שממנו גורשתי", הוא אומר "חזרתי לשם כמנצח".
 
צללית דמותו של מנדי רודן שהיה בה מן הנוכחות של דמות מנהיג, כאילו מפוסל שם על הדוכן נוכח פני הנגנים, תלווה אותנו עוד לימים נוספים. הוא הצליח כאמור להעמיד דור של מנצחים צעירים שעושים מלאכה נאמנה וייצוגית בישראל ובעולם, מחליף למנדי שבאישיות אחת חובק את ההוראה, את הניצוח, את ההנחלה של האהבה והכרה בחשיבות שליחותו כמוזיקאי של הארץ ושל יוצרי המוזיקה בארץ, ואת הצורך להמשיך ולעשות למען המוזיקה ולמען מוזיקאי העתיד...לא ימצא. יהי זכרו ברוך.
 
לפני שנים מספר כתב מלחין צבי אבני מקאמה לכבוד יום הולדת עגול של מנדי רודן:
  
מקאמה למנדי - צבי אבני

זה ארבעים שנה הוא מחזיק השרביט/ ומניף לצדדים את ידיו
אך כולנו יודעים: זוהי רק הראשית/ וירבו, עוד ירבו מבצעיו.
הוא יתיז ניצוצות עוד רבים מעיניו / ויפיח בחברֶה קוֹרָאג`יוֹ
הוא יצליף, יתחנן ילטף ויגער/ אך תמיד יחייך באַדַג`וֹ.
הוא כמו לחם פורס וזולל פרטיטורה/ ואיש לא ישכח רבותי,
איך כל חומר אמורפי, בצק לא גמור עוד/ הופך בידו לחם חי.
הוא פרמיירות צבר מתוצרת הארץ/ שחלקן כבר נכסי צאן ברזל
ואיננו חושש להציג מצלילינו/ בבאר-שבע, פרס או בריסל.
ותמה אני איך בין כל עיסוקיו/ הוא מוצא את המודוס ויוֶונדי
האמן, המורה החבר והאב/ אכן רבותי זהו מנדי.
ואם ביום חג זה ברכה לו נשלח/ נאמר נא בשם כולם:/
מי יתן וירבו רודנים שכמותו/ וזה ודאי ישפר פני עולם.

***

מנדי רודן הותיר אחריו אשה, יהודית, שני ילדים ושבעה נכדים. הלוויתו תיערך היום בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים. מסע ההלוויה יצא מבניין האקדמיה למוזיקה ולמחול. שעה מדויקת תימסר בהמשך היום.