תיכוניסט באקדמיה למוזיקה
 
אחת האנקדוטות המצוטטות ביותר בין אנשי המוזיקה הקלאסית מיוחסת למלחין הפיני הנודע ז`אן סיבליוס. הוא אמר: "אני מעדיף חברת בנקאים על חברת מוזיקאים...כי  עם בנקאים אפשר לדבר על מוזיקה ואילו עם מוזיקאים מדברים על כסף!" ואמנם במהלך השיחה עם המלחין דן יוהס, הלכה השיחה ונטתה אל מצבם הכלכלי העגום של מוזיקאים ונגנים בישראל של 2009.
 
יוהס עצמו, לצד היותו מלחין, מנהל את אנסמבל המאה ה-21, אחת התזמורות הוותיקות שמופקדות על השמעות של מוזיקה קלאסית מן המאה העשרים והמאה העשרים ואחת. עוד הוא משמש כיושב ראש איגוד המלחינים בישראל וכסגן יושב ראש איגוד המלחינים באסיה (בשונה מן המתנהל בספורט ובאיגודי השידור, בתחום המוזיקה הקלאסית ישראל חברה באיגוד האסיאני וזוכה להערכה לא מעטה לאורך שנות פעילות ושיתופי פעולה- י.ש.). אחת מיוזמותיו הברוכות היא הקמת "התיבה" בחצרות יפו, אולם למוזיקה חדישה שהפך לכתובת פופולרית, שלרבות מההופעות המתקיימות בה הכרטיסים נעלמים, חוויה שגם אני חוויתי ועם כל האי נעימות, הרי ששמחתי לראות שקונצרטים של מוזיקה חדישה ממלאים את השורות. 
 
דן יוהס, היום בן 61, עלה לישראל כילד מהונגריה – זה היה בשנת 1956 לאחר שהרוסים דיכאו את ההונגרים שניסו למרוד בשלטון המרכזי ממוסקבה והונגרים רבים יצאו את המדינה. את כל חינוכו המוזיקלי רכש  כאן בישראל.
 
את לימודי המוזיקה החל בגיל 10. כבר בזמן לימודיו בבית-הספר התיכון, החל במקביל בלימודים באקדמיה למוזיקה בתל-אביב. איך קיבלו תלמיד תיכון לאקדמיה? "כנראה שהייתי טוב," הוא משיב וזה מן הסתם נכון. אבל היום אין כל סיכוי שתלמיד צעיר בחטיבה העליונה יתקבל כתלמיד מן המניין באקדמיה למוזיקה. בשנות השישים היו כמה וכמה צעירים שלמדו במקביל בתיכון העיוני ובאקדמיה. כך שבתום לימודיו בתיכון הוא כבר היה בעל תואר אקדמי במוזיקה.
 
לפרנסתו ליד הלימודים עסק יוהס התיכוניסט בקורפטיציה (עבודה עם זמרים) באופרה הישראלית הישנה (זו ששכנה באלנבי 1 בתל-אביב, כיום מגדל האופרה). "אחד הזמרים איתם עבדתי היה  פלסידו דומינגו, ואז הוא קרא לי `מאסטרו` כמקובל".     
 
מה היו הכלים שבהם התמחית?
 
"פסנתר היה הכלי המרכזי ולידו גם טוּבָּה וגם טרומבון ולימודי קומפוזיציה".
 
איך מתחיל ילד בשנות השישים לכתוב מוזיקה קלאסית, מה הוא שומע, מהם מקורות ההשפעה?
 
"בית הספר התיכון לא היה מקור למידע. המקורות האחרים היו הרדיו (קול המוזיקה עוד לא נולד אז ובערוץ הממלכתי הייתה גִזרה צרה של מוזיקה קלאסית), תקליטים והקונצרטים של הפילהרמונית. לקונצרטים האלה `התפלחנו`. להיכנס להיכל התרבות עם כרטיס לא היה IN באותה תקופה".
 
אתה זוכר את היצירות הראשונות שחיברת, נשארו מחברות התווים?
 
"לא הכל, אבל הסגנון של אז היה בוודאי שונה, היו השפעות של בּרטוֹק  ושל סטרווינסקי". 
 
מה עושה בוגר אקדמיה כשמגיע גיל הגיוס?
 
"היו בחינות וכאמור כבר ניגנתי בטובה ולמעשה הייתי כבר בעל תואר שני. בבחינות אמר לי שאול ביבר, (מפקד ענף הווי ובידור בצה"ל, מי ששלח אנשים ללהקות צבאיות) שאני אדריך מוזיקה בלהקות צבאיות. ואז הגעתי לבקו"ם ומשם הגעתי ישירות ל..גולני. לאחר שנה בחטיבה הועברתי לתזמורת צה"ל כנגן טובה".
 
וזה הכלי שבעצם קבע את הקריירה שלך בהמשך?
 
"כן בהמשך הייתי לנגן טובה בתזמורת הסימפונית ירושלים, תזמורת קול ישראל, כפי שהיא נקראה בעבר. במהלך השנים שלאחר הצבא, בשנות השבתון בתזמורת נסעתי ללימודי המשך בבית-הספר לאמנויות הבמה "גילדהול" בלונדון. שם התמחיתי במוזיקה אלקטרונית.
 
"בהמשך זכיתי בפרס ראש הממשלה למלחינים שאיפשר שוב יציאה להשתלמות. הפעם נסעתי לפריז ושהיתי ב- IRCAM  (המכון למחקר המוזיקה והאקוסטיקה, בעבר נקרא המכון למחקר מוזיקה בת-זמננו, שהקים ומנהל המלחין והמנצח הצרפתי פייר בּוּלֶז, אחד המקומות החשובים בעולם בתחום המוזיקה העכשווית – י.ש)".
 
"מקומה של המוזיקה הוא תמיד מקום של חסד"
 
מלחין קלאסי אינו יכול להתפרנס מן האמנות שלו?
 
"נכון, אין סיכוי שמלחין שכל עיסוקו הוא התחום האמנותי הקלאסי יחיה רק מאמנותו. זה נכון בישראל, אבל זה נכון ברוב הארצות בעולם. יש מעט מאוד מלחינים שחיים רק מהלחנה. לעומת זאת יש מדינות שבהן מעמדו של המלחין מעוגן בחוקי המדינה.
 
"סקנדינביה, אוסטרליה, ניו זילנד הן הטובות ביותר ביחסן לקומפוזיטורים. בחלקן יש לקבוצה נבחרת של המלחינים, המופיעים ברישומים של המדינה, לוח תעריפים למחירי מינימום ליצירות וברור לכל מזמין ציבורי (תזמורת, או הרכב מצומצם יותר) ופרטי מהו התעריף שעליו לשלם עבור הכתיבה. אבל רובם של המלחינים בעולם מלמדים באקדמיות או במסגרות אחרות. כמו הרוב הזה אני מלמד באקדמיה".
 
האם כתבת מוזיקה לאמנויות אחרות מחול, תיאטרון קולנוע?
 
"צריך להבין את עניין ההלחנה מן ההיבטים המעשיים שלו. מלחינים כותבים בדרך כלל להזמנות. זה היה נכון למוצרט בזמנו וזה לא השתנה. הזמנות מתחומים אלו לא הגיעו אלי אבל במקביל, במשך השנים, תזמורות שונות בכללן הפילהרמונית ניגנו יצירות שלי.
 
"בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת לא היו בישראל אנסמבלים שאפשר לכתוב להם ולהבטיח ביצוע. מסיבה זו הקמתי בתחילת שנות התשעים את `אנסמבל המאה ה-21` שפועל מאז והוא היה כתובת ליצירות חדשות. (באותה תקופה הוקמה גם קבוצת מוזיקה נובה שעדיין קיימת וגם היא ביצעה בשעתה יצירות של יוהס ומאז קמו הרכבים נוספים שעניינם הוא המוזיקה החדשה – י. ש.)".
 
בנוסף להזמנה שהיא כמובן גורם חשוב ומעורר, מה מצית כיום את דמיונו של מלחין, רעיון מוזיקלי, טקסט פיוטי, קול אנושי?
 
"הרעיון יכול להיות ממקורות שונים ובאשר לשימוש בקול האנושי, בזמרה, הרי היא אחד המרכבים במוזיקה והיא שוות ערך למרכיבים האחרים. לעתים עולה אצלי הרצון לכתוב לכלי מסוים. תהליך שכרוך באופן טבעי ובהכרה עם יכולותיו הייחודיות של הכלי ולתת לו ביטוי ביצירה". 
 
האם התופעה שהמוזיקה החדשה צריכה דחיפה כל הזמן היא תופעה ישראלית?
 
"המצב אינו כה גרוע כי בסך הכל תזמורות מנגנות מוזיקה חדישה, אלא שהכל נעשה בינתיים ברוח של הצדקה וחיפוש סיבות ותחושת חובה. ברור לכל אחד שהדברים אינם דומים במחול, בתיאטרון, בספרות ובקולנוע. שם הקהל מחכה ליצירות החדשות. זה המצב הטבעי. אבל לא כאן.
 
"סיבות לכך יש למכביר, העיקרית שבהן היא החינוך. לא מדובר רק בחינוך הפורמלי, כלומר לימודי מוזיקה בבתי-ספר יסודיים ותיכוניים. מקומה של המוזיקה הוא תמיד מקום של חסד וכשהיא כבר משולבת במערך היחידות לקראת הבגרות, הרי שאם נוציא כחמישה בתי-ספר בארץ שאכן מכשירים את הדור הבא, האחרים מתהדרים בהכשרה והתוצאה היא שמגיעים בוגרי מגמות מוזיקה לאקדמיה נטולי ידע בסיסי.
 
"מדובר בקונסרבטוריונים, במוסדות שבהם ילדים ונערים ובאים על  מנת ללמוד נגינה בכלי. חומר הלימוד שלהם מתעלם לחלוטין מן היצירה המקומית, כי המורים מעדיפים ללמד מוזיקה של פעם. באיגוד הקומפוזיטורים התחלנו גם להזמין יצירות שתלמידי מוזיקה יכולים להתמודד איתן ברמות שונות, אבל יותר חשוב באמצעות עידוד כספי להכשיר מורים למוזיקה לכלול את היצירות בתכניות הלימודים שלהם. אולי זה צעד בכיוון הנכון.
 
"אם תבדוק בארצות הברית, באירופה, באסיה וגם במזרח הרחוק תראה שהיצירה המקומית היא חלק ברור ובתכניות קונצרטים של כל התזמורות וההרכבים הקטנים יותר, זה מובן מאליו ומקובל לא רק במצוות אנשים מלומדה אלא כעניין מובהק שמעורר שמחה וגאווה. לאותה מטרה כולנו צריכים לחתור".
 
"תזמורת היא עסק יצרני בדומה למפעל קטן או בינוני"
 
 
כמי שהיה עד לפני שנים מספר נגן קבוע בתזמורת.האם תמונת המצב של התזמורות דומה למתרחש בתדמיתה של המוזיקה בציבור?
 
"יש תשובה מעשית והיא ידועה לכולם. בישראל כיום יש רק תזמורת אחת שמשלמת שכר הוגן לנגניה וזו הפילהרמונית הישראלית. כל יתר התזמורות משלמות שכר שנע בין שכר המינימום למעט יותר מזה ולפעמים גם פחות מזה. כמי שהיה חבר בתזמורת אני עומד ותוהה לפעמים. הרי האנשים האלה ברובם בעלי פוטנציאל גדול לעשייה אחרת. משכילים בעלי תואר ראשון, שני ויותר שיכלו לפנות לאפיקים אחרים ובכל זאת בחרו במוזיקה. תזמורת המוֹנה בין ששים לתשעים נגנים היא עסק יצרני בסדר גודל של מפעל קטן או בינוני. מישהו מתייחס לתזמורות ככאלה?!"
 
ושוב נידרש להשוואה לחו"ל?
 
"מי שמוביל בתנאים משופרים הם ארצות אירופה והמזרח הרחוק. יש גם מקרה חריג, בבריטניה שכר הנגנים אינו גבוה, אבל התמורה שם היא שהמוזיקאים שם כל-כך טובים ולכן רבים מן האמנים הגדולים – מנצחים וסולנים – משתוקקים לעבוד איתם ומסכימים לקבל שכר נמוך יותר. בסופו של דבר מה שיכתיב את מצב המוזיקה ומצב המוזיקאים בארץ הוא מיקומה בסולם העדיפויות של ההקצבות לאמנות. והחשיבות שמייחס השלטון למוזיקה. המצב היום השתפר -  מערכת פרסי ראש הממשלה ופרסים אחרים גורמת ליותר אנשים לעסוק ביצירה, אבל אם נתייחס לרצוננו להשתוות למדינות המערב ישנה עוד דרך ארוכה עד שהמוזיקה האמנותית הנכתבת כאן תהיה עניין מובן מאליו ומקובל על כולם. ברור שהדבר ניתן להיעשות".
 
זכית כבר במספר פרסים בישראל ובחו"ל חלק הם על מפעל חיים ואחרים קשורים ליצירה ספציפית. יש פרס שריגש אותך במיוחד?

 "נראה לי שמכלל הזכיות הפרס או הזמנת היצירה מקרן קוסביצקי המסונפת לספריית הקונגרס בוושינגטון היא המרגשת ביותר. בחיי המוזיקה בכל ארץ ברוב המקרים נותני הפרסים והזוכים בהם שייכים לאותה קבוצה ויש אהדות ויריבויות מובנות מאליהן. ולכן, פרס המגיע מארץ אחרת, במקרה הזה מארצות הברית, שם אני אינני  מוכר וההזמנה נבעה מתוך לימוד יצירותיי, מייצר תחושה של הערכה גדולה. וכמובן," מוסיף יוהס "שאי אפשר להתעלם מתולדותיה של קרן קוסביצקי שבין היצירות שהיא הזמינה לאורך השנים יש לפחות שתיים שהיו לאבני דרך בתרבות המאה העשרים הקונצ`רטו לתזמורת של ברטוק האופרה `פיטר גריימס` של בריטן, "הניצול מוורשה" של שנברג ועוד יצירות של מלחינים וכן מן העובדה שרובם של המלחינים שזוכים להימנות עם מקבלי הקרן הם אמריקנים. זה מאוד מחמיא".