מוזיקה - שלושה גיבורי גיטרה

חיים רומנו, שמוליק בודגוב וארז נץ מעלים מופע משותף חדש בפסטיבל ישראל. רומנו מספר

"לאנשים אין יותר סבלנות לסולואים"

בתקופה שבה הועם קצת זוהרה של הגיטרה - מי שהייתה לקולו של דור לפני עשורים מעטים - נפגשים על במה אחת שלושה גיטריסטים שחותמם טבוע על נתח לא קטן של נכסי מוזיקה ישראלים, חיים רומנו ("הצ`רצ`ילים", אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, מתי כספי, יהודה פוליקר ורבים רבים נוספים), שמוליק בודגוב ("הצ`רצ`ילים", "היהודים", "ששת", להקת "ברוש", שלמה ארצי, רמי קליינשטיין, יהודית רביץ, צביקה פיק ורבים נוספים), וארז נץ (דני סנדרסון, להקת "גן עדן", יהודה פוליקר, שלום חנוך, גידי גוב, ריקי גל, מני בגר, קורין אלאל ועוד ועוד). השלושה יחגגו את הכלי שלהם בפסטיבל ישראל, בערב שנקרא, איך לא, "גיבורי גיטרה".

"פעם היו סולואים בשירים", מספר רומנו (58), מי שחתום על אינספור צלילים שאתם מכירים מתוך שינה, "לא אגיד שבכל שיר, אבל בהרבה מאוד שירים, למשל של מתי כספי או של אריק איינשטיין, תמיד היו קטעי סולו בשירים, וזה הולך ונעלם, כי המדיה הזאת של המוזיקה נהייתה משהו שצריכים להעביר בה אינפורמציה מהר מאוד, ולאנשים אין כנראה סבלנות, כי הכל קורה מהר, ומחפשים רייטינג, והקהל, ברובו, לא מעניין אותו סולואים, הם מאבדים עניין. אני אתן לך דוגמה מהטלוויזיה, שעשו מדגם וראו שבכל פעם שיש להקה הקהל מזפזפ, בגלל זה כבר אין תזמורות בטוק שואוז וכאלה, וגם זה נעלם. הם מאבדים רייטינג אז הם מורידים את זה, והזמרים רוצים את כל הפוקוס לעצמם, והזיזו אותנו הצידה קצת, אז זהו, העולם משתנה".

ובכל זאת, בשנה האחרונה מופיעים שלושת גיבורי הגיטרה המוזכרים למעלה מול אולמות מלאים בהפקה שמחזירה את הגיטרה למרכז הבמה, כשלצידם אבי יפרח על הבס וישראל נחום בתופים, ולכבוד המופע בפסטיבל ישראל יעלו הילוך נוסף ויארחו גם את ריקי גל, מאור כהן ופיטר רוט.

"כל אחד מאיתנו לקח איזה קטע ישראלי שהוא בחר לנגן או קטע מקורי אם יש לו, אני בחרתי את `ילד אסור ילד מותר` שיש בו סולו שלי, ויש לנו קטע פתיחה שהוא קולאז` של כל מיני קטעי סולו שכל אחד מאיתנו ניגן ועשינו מזה מחרוזת שבה כל אחד מנגן את הסולו שלו ואז אנשים אומרים, `אה, זה ה ו א ניגן את זה?`, כי אנשים הרי לא יודעים בדיוק מי ניגן מה. לקחנו גם את `רפסודיה בוהמית` של קווין ועשינו את זה לשלוש גיטרות, והוספנו את ריקי גל, מאור כהן ופיטר רוט שעוד לא החלטנו מה עושים איתם, אבל נעשה כבר משהו..."

אתם מחליפים ביניכם סולואים שלכם או שגיטריסטים קנאים לסולואים שלהם?

"תלוי מי, זה עניין של אופי. לי אין בעיה עם זה, להפך, זה מאוד מחמיא לי שמישהו מנגן את הסולואים שלי, אבל אין אצלנו החלפות בערב".

דיברנו קודם על מעמדה של הגיטרה שקצת השתנה במוזיקה, ומה מצבו של גיבור הגיטרה בארץ?

"אנחנו מנסים להחיות אותו. כל הרעיון הזה בא בכלל מחו"ל, מה`תרי ג`יס`, שלושה גיטריסטים שעשו כזה מופע ומשם נשאב הרעיון, אז אמרנו, בוא נעשה גם אנחנו, גם לנו יש מה להציע וככה זה נולד. אמרנו שנעשה מופע כזה שידבר לאנשים שזה מעניין אותם, ויש כאלה, מסתבר. כנראה שרק צריך לטפח את זה. אז אנחנו עלינו על הגל הזה, היינו בפסטיבל הגיטרה בדרום ובבית קשת בצפון, הסתובבנו בין כל הזאפות כמה פעמים והיה מוצלח והיה מלא ומפוצץ גם בקהל של מבוגרים וגם בצעירים, ועכשיו לקחו אותנו גם לפסטיבל ישראל, אז כנראה שזה כן מעניין אנשים באיזשהו מקום".

בודגוב פתח חנות גיטרות

איזה סולו שלך אתה הכי אוהב?

"אין כזה דבר `הכי אוהב`".

אז עם איזה אמן הכי אהבת לעבוד, מי נותן הכי הרבה מקום למוזיקאים שלצידו?

"מי `נתן` את מתכוונת, בעבר. בשנים האחרונות אנחנו מפנים את המקום גם לדור צעיר שגדל פה בארץ, אז אין הרבה הפקות כאלה שאנחנו משתתפים בהם. גם בודגוב למשל, הוא ראה שהז`אנר הולך ומידלדל, אז הוא הלך ופתח חנות גיטרות".

ומה אתה עושה?

"אני שותה בבית קפה בבוקר כוס קפה... יש לי להקה שלי, מוזיקה יוונית, אני מנגן בתוכנית של שמעון פרנס `סיפור אהבה יווני`, כשגליקריה באה לארץ אז אני בתזמורת שלה, קצת פה, קצת שם, המסות שהיו פעם כבר אינן. פעם היינו עוברים מהפקה להפקה, זה השתנה. יש אנשים חדשים, יש מוזיקה חדשה, אחרת".

ומה דעתך עליה?

"יש דברים שאני אוהב ויש דברים שאני לא מבין אותם, כמו שההורים שלי לא הבינו כשאני התחלתי לנגן ביטלס והם אמרו `מה זה הרעש הזה`, אז גם אני לא מבין הרבה ממה שקורה פה, אבל ככה זה, אין מה להבין. זה דור חדש עם צריכה אחרת, שונה".

"גם באמסטרדם ביקשו יוונית"

תמיד שילבת את הרוק עם המוזיקה היוונית, אבל בשנים האחרונות היא הולכת ותופסת את המקום המרכזי בעשייה שלך, תספר לי קצת על המעבר הזה

"אבא שלי יווני, אז אני מכיר את הז`אנר פחות או יותר מהבית, ואני אגיד לך משהו נורא מצחיק: בכל שנות הרוק, מסוף שנות השישים, כשהתחלנו עם הצ`רצ`ילים, אני לא יודע איך, אבל תמיד היינו צריכים לנגן איזה שיר ביוונית בהופעה, עם כל הרוק הזה, שזה מוזר, אני מדבר איתך על לפני ארבעים שנה. אפילו כשהיינו בלונדון לאיזה תקופה של ארבע שנים, או כשניגנו למשל באמסטרדם או משהו כזה, באחד מהיכלי הרוק הכי גדולים שם, אפילו שם, אני לא אשכח את הרגע הזה שעמדנו להתחיל את ההופעה, והיה כזה שקט של לפני ההתחלה של השיר הראשון, ומישהו מהקהל צעק, `תן יוונית!`. אפילו באמסטרדם! זה רודף אחרינו כל החיים, זה כל הזמן שם מאחורה, לא יודע למה".

ואיך זה עבר אצלך קדימה?

"זה היה בסוף התכנית `ילדותי השנייה` עם מתי כספי. ז`אן פול זימבריס היה איתי בהפקה של מתי כספי והתחיל לעשות חזרות עם פוליקר. פוליקר חיפש נגן בוזוקי שני אז הוא עשה פה אודישנים, ונסע ליוון לחפש, ולא מצא בוזוקאי שמתאים לו. ז`אן פול חיבר ביני לבין פוליקר, ששאל אותי אם אני מנגן בוזוקי. עניתי שלא, אז הוא אמר לי, `טוב, אז תבוא`... ככה זה קרה. הייתי עם פוליקר עשרים ושתיים שנה, והשאר זה היסטוריה".

המוזיקה היוונית תיכנס מצידך גם לערב בפסטיבל ישראל?

"איך לא? אם רואים אותי אז מצפים למשהו. אני עושה בערב קטע אינסטרומנטלי יווני שהיינו מנגנים עם פוליקר בהופעה, והקהל מאוד אוהב את זה".

המופע "גיבורי גיטרה" במסגרת פסטיבל ישראל יעלה ביום שני, 8 ביוני 2009 ב-21:00 בתיאטרון ירושלים.