"קפקא היה מכור לדרמה של מוות והרס"

גילוי נאות: לפני עשר שנים בערך עברה עליי תקופה קצת מוזרה בחיים - מצאתי את עצמי מפזזת על במות בכל רחבי הארץ כשאני עטויה סחבות, מרוחה מכף רגל עד שיער בפיגמנט לבן מסנוור, ומדי פעם מתפללת לא להתרסק בפישוט איברים על הבמה כשאני מתעופפת באוויר בסלטה לאחור או מתנדנדת על חבל בגובה עשרה מטרים. את החוויות הבלתי נשכחות האלה, שהביאו לי כל כך הרבה עונג וחרדה כאחד, אני חייבת באופן בלעדי לתיאטרון "קליפה" של הזוג עידית הרמן ודימיטרי טולפנוב, שלקחו אותי כמו שאני (זאת אומרת, חסרת כישורים בעליל), ולמשך שנתיים בערך עשו ממני חיית במה פראית ומשולחת רסן.

מאז עברו גלונים של מים; חיית הבמה התבייתה כבר מזמן, אבל תיאטרון "קליפה" רק ממשיך לשעוט מחיל אל חיל. "קליפה" שהכרתי לפני עשור הייתה קבוצת פרינג` קטנה עם שפה אמנותית טוטלית-ייחודית וקומץ של מעריצים; קבוצה שמתרוצצת, שנלחמת על כל מופע, ושמרבית העבודה היצירתית שלה מתקיימת בדירתם התל-אביבית הקטנה של עידית ודימה.

"קליפה" של היום היא כבר סיפור אחר לגמרי, במושגים מקומיים אולי אפילו סיפור הצלחה חסר תקדים – תיאטרון רב-תחומי עם בית משלו, אינספור מופעים מתחלפים ומתחדשים, ושיתופי פעולה עם גורמי תרבות מרכזיים בארץ ובעולם. מה שלא השתנה מאז ועד היום הוא תהליך היצירה הקליפתי – חקירה חסרת פשרות של סגנונות אמנותיים ודימויים אוניברסאליים שמולידה בסופו של דבר חוויות תיאטרליות פנטסטיות של תנועה ותמונה, הטומנות בחובן גם מסרים נוקבים על מצבה של האנושות.

כזהו גם המופע החדש של תיאטרון "קליפה"-  "ק-מופע תלוי-מקום" - הפקת ענק המבוססת על סיפוריו הקצרים של קפקא שתעלה במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים במסגרת פסטיבל ישראל, בבימויה של הבמאית והיוצרת הראשית של הקבוצה, עידית הרמן.

עשר שנים אחרי, בחודש החמישי להריונה ו"לא מפסיקה להתרוצץ ולצרוח כמו תרנגולת", עידית עסוקה עד מעל לראש בחזרות למופע החדש, אבל מצליחה בכל זאת לגרד רגע פנוי לשיחה עם מכרה ותיקה.   

אז זהו, נולד סוף סוף התינוק הקפקאי?

"זאת באמת התגשמות חלום של שנים ארוכות. כבר חמש שנים אנחנו מנסים למצוא את ההזדמנות להעלות מופע שמבוסס על הסיפורים הקצרים של קפקא אבל לא ידענו איך בדיוק. ואז לפני שנה בערך קיבלנו הצעה מיוסי טל-גן מנהל פסטיבל ישראל להשתמש במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, ופתאום הבנתי איך אפשר לעשות את זה - המוזיאון בנוי מהמון תאים וככה הגענו להחלטה שבכל תא יתרחש סיפור אחר וכל תא יעוצב על פי העולם הוויזואלי והסימבוליסטי של הסיפור. מה שמכפיל ומשלש את השמחה זה שהמופע נולד במקביל להריון בהפריית מבחנה שאני ודימה חיכינו לו כל כך הרבה זמן. מדהים".

בית סוהר זה מקום שמתאים לקפקא, לא? 

"כן, קפקא באמת היה אסיר אל מול אמנותו וסוהר אל מול קהלו. הוא בכלל לא רצה לחשוף את היצירות שלו והיה אכול לבטים לגביהן. אפשר כמעט לומר שהוא כתב למגירה. בחייו הוא פרסם מעט מאוד ובצוואתו ביקש שכל כתביו יישרפו אבל החבר שלו מקס ברוד לא שעה לבקשתו, למזלנו. למה הוא עשה דבר כזה? הוא היה מודע לזה שהוא גאון, ושריפת הכתבים הייתה מעשה מגלומני בעליל. בגיל 39 הוא מת משחפת בתקופה שהרבה אנשים כבר החלימו מהמחלה הזאת. אני חושבת הוא היה מכור לדרמה של מוות והרס".

איך מתרגמים את כל זה לשפה של תיאטרון חזותי?

"קודם כל כמובן שבחרנו בסיפורים יותר חזותיים, פנטסטיים והומוריסטיים ולאו דווקא מוכרים. המחקר שלנו על הסיפורים הקצרים של קפקא ועל קפקא בכלל הביא אותנו למקום של שאלות שקשורה גם בנו - מה תפקידו של אמן אל מול קהל? האם מדובר בתהליך נזירי בינך לבין עצמך או שהוא מיועד לקהל? האם היצירה היא לשם שמים או למען שינוי חברתי? אלה שאלות מאוד מרכזיות ומעניינות עבור קבוצת תיאטרון כמונו שחושבת יותר על היצירה ופחות על שיווק ומכירה.

"הסיפור שרקמנו כתוצאה מכל זה הוא שקפקא מחליט לחשוף את יצירתו ומזמין אותך ורבים אחרים לתוך כלאו כדי לחשוף את היצירה. הוא הופך את זה לשואו קרקסי להמונים ובאותו ערב הוא מתאבד, וגם ההתאבדות שלו היא חלק מהאקט התיאטרלי.

"קפקא בהצגה שלנו הוא דמות בשם ק. שמקבלת את פני הקהל בקופה. ק. הוא מעין מנהל-זירה שחולש על המקום - זאת ההצגה שלו, הוא קובע את המסלול ויש לו המון סוהרים שהם עושי דברו. לחלק מהאנשים הוא נותן לראות את המופעים שהם בוחרים ולחלק הוא ממליץ על מקומות אחרים, אבל בגדול הקהל די חופשי לבחור מה לראות. זה מופע מאוד דינמי והקהל משתתף בו באופן פעיל".

כלומר כשמו כן הוא, מופע תלוי מקום?

"לגמרי. המופע הזה לא יכול לעלות בשום מקום אחר. בעצם מדובר באינספור מופעים שמתרחשים בו זמנית ומוזיאון אסירי המחתרות הוא המקום היחיד שמאפשר את זה. הרבה אנשים חושבים שהמופע ימשיך גם אחר כך ושיהיה להם עוד זמן לראות אותו אבל זה לא ככה. המופע יעלה עשר פעמים בלבד. גם מספר המקומות מאוד מצומצם כי הכול תלוי במהלכים של הקהל, הזמן קצר ויש המון לחץ כי כולם מנסים להספיק בנגלה אחת כמה שיותר מופעים. מי שיבוא, בכל מקרה, יזכה להשתתף בחוויה תיאטרלית קפקאית ובלתי נשכחת".
 
המופע "ק – תלוי מקום" יעלה בין התאריכים 25 ביוני – 9 ביוני 2009  במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים במסגרת פסטיבל ישראל.