מבצרה של המוזיקה הווקאלית

בחג שבועות הקרוב יציין פסטיבל אבו גוש  מלאות לו 18 שנים ומספר הפסטיבלים שהופקו עד היום מגיע ל-35 (הפסטיבל מתקיים פעמיים בשנה בסוכות ובשבועות).

הפסטיבל, צריך הזכיר החל כמיזם התנדבותי בשנות השישים של המאה הקודמת.  מדען בתחום הרוקחות שהיה חובב מוזיקה ומנצח מקהלות, התלהבות מן האקוסטיקה של הכנסייה הגדולה בקריית יערים והחליטו להתמודד עם הרפרטואר הליתורגי בעזרת כוחות מקומיים, נגנים וזמרים. אלא שהמיזם המקורי לא האריך ימים ולמשך שנים מספר נדמו קולות הכנסייה. 

בשנת 1992 נכנס למגרש המשחקים הליתורגי-מוזיקלי גרשון כהן, יזם ומפיק מקומי שמוביל את המותג "פסטיבל אבו גוש" עד היום. במתכונתו הנוכחית  מוציא הפסטיבל למכירה כ-10,000 כרטיסים ומקיים מופעי חוץ ומופעים בשתי כנסיות, האחת במרומי הגבעה (קריית יערים) והאחרת (הצלבנית) במרכז הכפר.

החוויה של האזנה לקונצרט בכנסייה מתייחדת באקוסטיקה יוצאת דופן "בכנסיות רבות בישראל ובאירופה, יש מקומות  שמהם רואים ואחרים שבהם העמודים מסתירים" אומר כהן ומוסיף "בכנסייה הגדולה אין בעיות כאלה. אני יכול לדבר אולי על הצלחה של 80% ביכולת הצפייה ועל הצלחה של 100% ביכולת ההאזנה -   כלומר הצליל מגיע לכל מקום. גם כאן צריך לומר יש כנסיות ויש כנסיות".   

במשך השנים הקהל מקבל באבו גוש מינון כמעט קבוע של מוזיקה ווקאלית מסוגים שונים. יש לפסטיבל מטרה לשנות משהו במתכונת?

"הכינוי שדבק בפסטיבל הוא `מבצרה של המוזיקה הווקאלית בישראל` וזה כינוי שעליו אני רוצה לשמור. אם יש לי כוונות לשנות את הכיוון הן לעבור פסטיבל שכולו מתבסס על מוזיקה א-קפלה. עניין נוסף שחשוב לפסטיבל וחשוב לי אישית  הוא לקדם את האמנים הישראלים ולכן נוכחותם של אמנים אורחים היא יחסית מצומצמת. אני יכול לומר שהמקהלה של פרידר ברניוס משטוטגרט תגיע לכאן בסוכות. אבל זהו החריג המלמד על הכלל והוא מתן במה לאמנים ישראלים".

איך מתמודדים עם יצירות חדשות מול הקהל?

"מדי פעם אנחנו משלבים יצירות חדשות, יצירות של מלחינים ישראלים ועושים זאת מתוך ידיעה שהמופע הזה לא ימלא את כל השורות. הוא הדין בשמות של זמרים חדשים שעדיין לא מוכרים אבל לעתים יש הפתעות. כך למשל בעצה אחת עם המנהלת האמנותית חנה צור, החלטנו לאפשר לזמרת נעה ישראלי, חברה במקהלת רמת גן להופיע בתכנית שלמה משלה בקריפטה. והנה  כמעט כל הכרטיסים למופע שלה נרכשו. אין לי הסברים. אם נחזור לתכניות, ברור לי שאני דוגל בשילוב לא רוצה לוותר על המוזיקה של שרפנטייה או של פרגולזי. חשוב לפסטיבל שמלחינים אלה ימשיכו להיות מרכיב קבוע ברפרטואר".

המופעים בפסטיבל מתחלקים בין חוץ לפנים הקהל גם הוא נחלק?

"אכן קיימת חלוקה. הקהל שרוכש כרטיסים למופעים באולמות, ממילא נכנס ויכול לצפות במופעי החוץ. אבל יש קהל שמגיע אך ורק למופעי החוץ. מופעי החוץ כוללים  מקהלות בפטיו, פינת אופרה, פינה למוזיקת עולם, פינה למוזיקת חליליות. שני דברים חשוב שייאמרו בעניין זה. הראשון שכאשר ניסינו לשנות את אחד המופעים או לוותר עליו קיבלנו מייד תלונות. יש לכל פינה, לכל סוגה, שוחרים משלה, שאינם מוכנים לוותר. 

"הנקודה השנייה היא השמחה האישית שלי כשמופע מסוים מצליח כאן וממשיך לרוץ במקומות אחרים. למשל אמיל אייבינדר, נגן האקורדיון החל להופיע כאן, כשאנשים לא יודע מיהו. היום הוא שם עולמי. כמוהו גם הרכבי החליליות של נעמי רוגל. היא מוכרת אבל היום מוכרים גם נגני ההרכבים שלה. `נביאי הקווינטה` שהוא אחד מהרכבי הא-קפלה הנחשבים ביותר החל כאן בזמרה בפטיו. אלו השמחות האמיתיות שלי".

היום יש במשפחת כהן שני מנהלי פסטיבלים, בעוד אתה כאן באבו גוש. הבן אבישי ( המוכר כאחד מטובי נגני הג`אז בארץ ואף כזמר) מנהל את פסטיבל ג`אז בים האדום. זה מקצוע שלומדים בבית?

"אני אמנע כאן מלדבר על אבישי האמן. את זה עושים הקהל והביקורת המקצועית בעולם טוב ממני. אבל באשר לניהול פסטיבל, נראה לי שככל הנראה יש משהו בגֶנים, שהביא את אבישי לתפקיד. בסופו של דבר גם עמידה בראש הרכב והבאתו להצלחה דורשת גם מיומנויות ניהול ואבישי ככל הנראה ניחן בהן ולכן עמידתו כמנהל פסטיבל אינה מפתיעה אותי.  

שירי הלל למריה ויצירות יווניות

את דורט פלורנטין שמעתי לפני מספר חדשים ב"מה לה אמרגטס טו" הרכב  בינלאומי מפתיע שמציע עידון ורוך בארוקי בבואו לטפל במוזיקה המסורתית היהודית. הנעימוּת, הדיוק והרוך שאפיינו את הביצועים יצרו חוויה מוזיקלית שונה מן המקובל, לבטח בשירי הלדינו שעל ביצועיהם עתירי הקלוריות (כגון אלה של יהורם גאון ו"בוסתן ספרדי") גדלנו.

הכוח המניע הישראלי מאחורי אותו הרכב בינלאומי, שייך לדורט פלורנטין, נגנית חליליות ישראלית, ילידת סלוניקי, שבנוסף לנגינה משובחת משמשת ככוח מארגן. זהו מן הסתם הכוח הדוחף אותה להוביל את ההרכב החדש "מצו", שיופיע בפסטיבל אבו גוש הקרוב בתכנית של "שיר הלל למריה".

"כל הסיפור החל מפגישה די מקרית עם זמר הבריטון ונגן העוגב אסיף עַם-דַוִד. שנינו למדנו בארץ ואחר כך בחו"ל,  אסיף בפרייבורג (גרמניה) ואני בהולנד. חזרנו באותו זמן לארץ והחלטנו שצריך להקים הרכב, שישייה:  שני זמרים, שני חלילנים נגן לאוטה ונגן ויולה דה גמבה. חיפשנו גם שם להרכב ועלו כל מיני רעיונות ולבסוף נשארנו עם `מצו`. בנינו תכנית והגענו כבר באוקטובר לחנה צור המנהלת האמנותית של אבו דוש  עם הצעה לתכנית. חנה הקשיבה ובקשה תוספות לתכנית וגם הרכב גדול יותר". חנה צור שידעה על מוצאה של דורט שלחה אותה להעשיר את התכנית ביצירות יווניות.

אז מי היו המלחינים הראשונים שעליהם חשבתם?

"הכותרת הייתה ונשארה שירים למריה או שירי הלל למריה וכאלה יש בשפע. התחלנו עם מלחין מן המאה השביעית, ג`ון איש דמשק. כתבי היד של יצירתו שהתגלו ביוון, פוענחו רק במאה העשרים. ההתחלה, אם כן מאד רחוקה. משם נגיע לרנסאנס ביצירות פייר דה-לה רו, ז`וסקן די-פרה, ולבארוקיסט מארק אנטואן שרפנטייה (שהיצירה שלו הייתה לאות שידורי האירווויזיון, למיניהם).

הכל מוזיקה עתיקה?

"לא. לכאן לצורך גיוון הוספנו יצירות של שוברט, רוסיני ופורה, מלחינים מן המאה התשע-עשרה. מיצירותיהם נשמיע את הנוסחים שלהם ל`אווה מריה`, פרק תפילה שכבר היה ללהיט מידיהם של מלחינים לא מעטים".

ומה הוספתם על מנת להיענות לדרישה של חנה צור?

"חיפשתי חומרים של מלחינים יווניים בני זמננו. צריך להדגיש כאן שהמלחינים המובילים בזמרה היוונית הפופולרית, מיקיס תיאודורקיס ומנוס חדג`ידקיס, מחברים יצירות `קלאסיות`. כך נבצע את מחזור השירים `אפיפניה` של תיאודורקיס למלים של המשורר יורגו ספאריס. הכותרת עשויה להטעות. אפיפניה בהקשר הנוצרי היא אירוע המציין את מועד התגלותו של ישו, אירוע המלווה בטקסים שונים. אלא שבמשמעותה נטולת ההקשרים הדתיים, האפיפניה היא התגלות שלאחר תובנה, רגשית או שכלית ולכך כיוון המשורר ספאריס ואלו היו השירים שתיאודורקיס חיבר להם מוזיקה.

"המלחין השלישי , יאניס קונסטנטינידיס מוכר ביוון של השירים הפופולריים בשם אחר - קוסטאס יאניצ`יס. מה שמרתק במוזיקה שלו הוא הגוונים המזרחיים. הוא יליד איזמיר והשירים שלו הם שירים טורקיים ושירים מאזור הדודקנס". המוזיקה של קונסטינידיס תהיה האטרקציה הבלתי מוכרת של המופע החדש.  וזה לא היה פשוט כי השירים שלו מושרים במבטא מיוחד שגם אני צריכה לעבוד עליו ובוודאי כשמדובר בהכנת חמשת הזמרים שמשתתפים בקונצרט".

אתם הרכב לא גדול יחסית ובכל זאת אתם משובצים בכנסייה הגדולה

"נכון, אני משוכנעת שהאקוסטיקה הכנסייתית תיטיב עם צליל ההרכב. עד לחזרה באולם עצמו, אני חייבת להודות, שאני אישית מוטרדת וזה נכון בכל כנסייה בישראל או בחו"ל עד שאני בעצמי לא שומעת איך הצליל נקלט בכל חלקי האולם. בסופו של דבר מן הניסיון הרכב כזה של חמשה-שישה נגנים וכמספר הזה זמרים מקבל יחס טוב מן האקוסטיקה הכנסייתית".

את מדברת בהתלהבות על העשייה וזה מרשים אבל האם נגני בארוק בישראל  יכולים לחיות מהופעות בלבד?

"לא פשוט, אבל לא רק בישראל. גם בעולם הגדול המוזיקאים המוכרים מופיעים ומלמדים. יש מעט שעוסקים רק בהופעות. אני מכירה את אורח החיים הזה. הופעתי בכמה ארצות באירופה וצריך להיות מוכנים תמיד `לקפוץ` לאנגליה, או לגרמניה או לצרפת. כלומר מדובר באורח חיים של נדודים. כאן עולה השאלה אם אתה מוכן לאורח חיים כזה. יש לו גם מחיר נוסף, כאשר תחליט שהגיעה העת לחדול מנדודים, לא יוותר לך בסיס לשוב אליו. לכן הרוב מנגנים ומלמדים. בישראל יש לא מעט תלמידים. ישנם כיום הרבה בתי-ספר (יחסית) שבהם מלמדים חליליות. אחת הדרכים לקדם את המודעות למוזיקה היא הופעות בבתי-ספר. ואני מופיעה הרבה הופעות ללא תמורה בבתי-ספר, על מנת שהמוזיקה תהיה מוכרת יותר".
 

פסטיבל אבו גוש יתקיים בין התאריכים 30-28 במאי 2009 בכנסיות אבו גוש. אנסמבל "מצו" יופיע במסגרת הפסטיבל בשבת, 30 במאי 2009 ב-11:30 בכנסיית קריית יערים.